סאטלייט: הבדלים בין גרסאות בדף

בצידו הדרומי של [[הזאל הגדול|בית המדרש]], מימין החדר המיוחד והמרפסת, הכינו בימה לכינוס. על הקיר שעונה היתה תמונת ציור ענקית - פרי יצירתו של הצייר [[מיכאל שוורץ]], ותוכנה - ‘איך יראה העולם בימות המשיח’. לצד הציור נתלה שלט ענק, בו כתוב: “חגיגת החזיון, סיום היסטורי של התמונה ב'[[ימות המשיח]]', יו”ד שבט תשנ”ג” (כידוע, היה זה הרבי שעודדו והורהו לעשות ציור שכזה), ומתחתיו - הסטנדר של המנחה - לצידו עמדו אישים חשובים, חסידים, רבנים וכו’.  

מעמד סיום התמונה תוכנן זמן רב לפני הכינוס הגדול.ציור התמונה נעשה בהוראת כ”ק אד”ש מה”מ, וב[[תשנ"ב]], כשבישר הצייר לרבי שהציור ייגמר לקראת פסח, ביקשו כ”ק אד”ש מה”מ שיסיים לי”א ניסן. הציור אכן נסתיים לי”א ניסן, אך בעקבות המאורע שארע רח”ל בכ”ז אד”ר, נמנע מהצייר להביאו לרבי בחלוקת הדולרים כ’מתנה ליום ההולדת’.  

בתחילת השנה עלה בדעתו לעשות סיום במעמד כ”ק אד”ש מה”מ, ובהתייעצות עם המזכירות הועלה התאריך ‘יו”ד שבט’ כזמן מתאים. הדבר גם קיבל את אישורו והסכמתו של כ”ק אד”ש מה”מ.  

לפני הסאטלייט, כשמארגני כינוס הענק רצו לעשותו באותו ערב - ‘הצליחו’ (בתיווכו של הרה”ח ר’ [[שמואל מנחם מענדל בוטמן]] - הנמצא בקשרי ידידות עמוקים עם הצייר, ועומד בראש “[[המטה העולמי להבאת המשיח]]”) לשכנע את הצייר לשלב ‘בציורו’ גם את הכינוס, וע”כ קיבלו גם את הסכמתו וברכתו של כ”ק אד"ש מה"מ.  

עשר דקות לפני תחילת ה’שידור-חי’ מ-‏770, פתח את הכינוס המנחה המיוחד, יו”ר ‘[[המטה העולמי להבאת המשיח]]’ ומנהל [[צעירי אגודת חב"ד ארצות הברית|צעירי אגודת חב"ד המרכזית]], הרה”ח ר’ שמואל שי’ בוטמאן. המנחה, ניצל את הדקות שנותרו עד לשידור והסביר בטוב טעם לנוכחים באולם את גודל המעמד, החשיבות והצורך להתנהג בהתאם. ובפרט כשכל העולם נמצא ב’שידור ישיר’ אתנו.  

בשעה 5 נפתח הכינוס. תחלה אמר כל הקהל קאפיטל צ”א - לרפואת כ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח. הש”צ, הרב משה טלישבסקי, אמר פסוק בפסוק וכל הקהל אחריו.