בנימין
בִּינְיָמִין[2] היה בנו הצעיר של יעקב אבינו שנולד מאימו רחל אמנו.
לידתו ושמו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפרשת וישלח מסופר על לידתו של בנימין כבנה השני לאמו רחל ועל פטירתה במהלך הלידה. הלידה והפטירה התרחשו במהלך מסעו של יעקב אבינו מפדן ארם בדרכו אל חברון:
וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵ-ל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין
— בראשית לה, טז-יח.
רבותינו דרשו על הפסוק "כי גם זה" שעם כל שבט נולדה תאומה ועם בנימין נולדה תאומה יתירה.
רחל קראה שם בנה "בן אוני" - בן צערי. אך אביו קראו "בנימין" מלשון "בן ימין". זאת משום שבנימין הוא הבן היחיד של יעקב הנולד בארץ ישראל, שהיא יחסית דרומה לארם נהרים ממנה בא יעקב, ועל כן קראו בן ימין, שצד דרום הוא ימין (לעומד לכיוון מזרח).
הסבר נוסף לשם בנימין מלשון "בן ימים" שנולד לעת זקנתו ונכתב בנו"ן כמו (דניאל יב) לקץ הימין.
תולדות חייו[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר מכירתו של יוסף, חרד אביו יעקב אבינו לשלוח את בנימין עם אחיו למצרים על מנת לקנות אוכל בשנות הרעב. יוסף, השליט על מצרים, התנה את בואם של אחיו ושחרורו של שמעון ממאסר בהגעתו של בנימין. בסופו של דבר נעתר יעקב לשלוחו למצרים שם יוסף פוגש בהתרגשות את בנימין, אחיו היחיד מאותה האם, בפעם הראשונה לאחר עשרים ושתיים שנים. ובסופו של דבר יוסף מתוודע לאחיו ושולח אותם על מנת להוריד את יעקב וכל המשפחה מצריימה.
כאשר בנימין ירד מצרימה יחד עם כל משפחת יעקב הוא כבר היה נשוי והתורה מונה את בניו של בנימין:
וּבְנֵי בִנְיָמִן, בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל, גֵּרָא וְנַעֲמָן, אֵחִי וָרֹאשׁ; מֻפִּים וְחֻפִּים, וָאָרְדְּ
— בראשית מו, כא.
לפי המסופר בספר הישר בנימין התחתן פעמיים, מאשתו הראשונה מחליא בת ארם נולדו לו חמשה בניו הראשונים, ומאשתו השנייה ערבת בת זמרן בן אברהם נולדו עוד חמשה בנים. בגמרא מובא שבנימין קרא את שמות עשרת בניו על שם הצרות שאירעו לאחיו יוסף[3].
בפרשת ויחי בברכת יעקב לבניו לפני פטירתו, בירך יעקב את בנימין וניבא בדבריו בין השאר על שאול המלך שהיה משבט בנימין שנלחם נגד מואב ואדום, ועל מרדכי ואסתר שעמדו לישראל בזמן אחשורוש שהיו משבט בנימין:
בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל
— בראשית מט, כז.
בילקוט שמעוני מובא על הפסוק "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו"[4] שבנימין נולד בי"א במרחשון ונפטר בן מאה וחמש עשרה שנים במצרים. ביציאת מצרים לקחו בני ישראל את כל בני יעקב על מנת לקוברם בארץ ישראל[5].
בנימין ובית המקדש[עריכה | עריכת קוד מקור]
בית המקדש היה לחלק מן הדעות בשטח נחלתו של שבט בנימין. בגמרא מובא שבחלקו של בנימין היה האולם וההיכל ובית קדשי הקדשים אך המזבח היה בחלקו של יהודה. בנימין ידעזאת ברוח הקודש והצטער על כך ולכן זכה שארון הברית היה בחלקו[6].
מבואר שבני רחל בנימין ויוסף היו במדריגת צדיקים, בשונה מעשרת השבטים שהיו בעלי תשובה שהשתתפו במכירת יוסף ולכן בית המקדש וכן יסוד המזבח היה בחלקו של בנימין דווקא ולא בחלקו של יהודה[7]. עוד מבואר בחסידות, שמעלת בעלי תשובה על צדיקים היא שעל ידי התשובה מגיעים למעלה יותר, אבל בכדי שתהיה המשכת גילוי אלקות למטה, דירה בתחתונים, הוא על ידי עבודת הצדיקים. וכיון שבית המקדש עניינו דירה בתחתונים, לכן היה בחלקו של בנימין[8].
כאשר נפגשו יוסף ובנימין מסופר שהם בכו זה על צווארו של זה "ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צוואריו" - יוסף בכה על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב.
הדברים קשורים לברכת שבט בנימין שקיבלה ממשה רבנו בפרשת וזאת הברכה:
לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן
— דברים לג, יב.
בנוגע לצדקותו של בנימין מובא בגמרא שבנימין הוא אחד מארבעת האנשים שלא חטאו כל ימיהם, יחד עם ישי, עמרם וכלאב בן דוד. כמו כן מובא שבנימין הוא אחד משבעה שבהם לא שלטה רימה ותולעה, והיה אחד מארבעה שמתו בעטיו של נחש[9].
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתורת הקבלה והחסידות מובא שעניינו של בנימין הוא "צדיק תחתון" ויוסף עניינו "צדיק עליון". אדמו"ר הזקן מבאר שיש נשמות שהם מבחינת יוסף. ויש מבחינת בנימין. בחינת בנימין צדיק תחתון קשורה עם התקשרות המקבל לקלוט את ההשפעה, ההתכללות והביטול. בעבודת ה' היא עבודה של מסירות נפש שמקשר בריאה באצילות מלמטה למעלה. הנשמות שמבחינת בנימין רוב עסקיהם במעשה דוקא בצדקה וגמילות חסדים שעל ידי זה נמשך אלוקות גם בעולם הזה השפל[10].
כמו כן מבואר בנושא של גביע הכסף שהטמין יוסף באמתחת בנימין, שהניצוצים המתפשטים מבחינת בנימין "צדיק תחתון" הם נשמות הבינונים כפי שמתואר עניינם בספר התניא. והניצוצים מבחינת יוסף "צדיק עליון" הם נשמות הצדיקים. אהבה בתענוגים שייכת בעיקר בצדיקים. וזהו ענין גביע הכסף שהטמין יוסף באמחחת בנימין, כסף הוא בחינת אהבה והמשיך יוסף צדיק עליון בחינה זו לבנימין כדי שגם בנשמות הבינונים יוכל להיות אהבה זו. ומה שהטמין את הגביע, שלא ידע מזה בנימין, זאת משום שבבינונים צריכה להיות אהבה זו באופן שלא ידע בעצמו מאהבה גבוהה זו, שלא ימשך לישות ויוהרא מכך[11].
בנימין קשור עם יסוד דנוקבא עם שושבינא דמטרוניתא[12] ועם אור חוזר[13] ועניינו עליית העולמות מלמטה למעלה להכלל בשורשם.
השבטים - בני יעקב אבינו | ||
---|---|---|
בני לאה | ראובן • שמעון • לוי • יהודה • יששכר • זבולון • דינה (בת) | |
בני רחל | יוסף (מנשה ואפרים) • בנימין | |
בני בלהה | דן • נפתלי | |
בני זלפה | גד • אשר |
הערות שוליים
- ↑ הציון מוזכר בספר טוב ירושלים, שמציין שלפי מסורת הערבים שם הציון של "נבי ימין". אך לא ידועים מקורות נוספים לכך.
- ↑ נכתב פעמים רבות בתנ"ך בכתיב חסר, בנימן.
- ↑ סוטה לו, ב. הובא ברש"י בראשית מג, ל.
- ↑ ילקוט שמעוני שמות א, ו-ז.
- ↑ תלמוד ירושלמי סוטה פרק א הלכה י.
- ↑ מגילה כו, א.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ל"ה עמ' 153.
- ↑ ספר המאמרים מלוקט ג' עמ' 255.
- ↑ בבא בתרא יז, א.
- ↑ תורה אור תרומה פ, ד.
- ↑ לקוטי תורה מסעי צ, ג.
- ↑ לקוטי תורה ראה כד, א.
- ↑ לקוטי תורה ראה כז, ד.