שיחה:פנחס הירשפרונג

קטגוריה - חסידי או ידידי אד"ש?--שלום 09:55, 28 בינואר 2010 (UTC)

נראה כידיד. --בהצלחה! חיים נהר ¤ (שוחח עימי) 10:10, 28 בינואר 2010 (UTC)

א. אינני בטוח שההגדרה 'ידיד' נכונה. ב. יש להוסיף תבנית 'לעריכה' לערך. ג. מפי ר' זושא זילברשטיין שמעתי סיפור שונה לחלוטין ואולי אף סותר לגבי פגישתו עם הרבי. שף ויתיב • קאנפרענץ רום 08:23, 8 בינואר 2017 (UTC)

הרבי רצה פינחס

אם י' לא הצלחתי בכותרת זלדקן - שיחה, 18:14, כ"ה בתשרי, ה'תשפ"ה 18:14, 27 באוקטובר 2024 (IST)

פסקה שהובאה ללא מקור

הפסקה הבאה הייתה בערך, ללא מקור, וגם בעימוד לא תואם. אם מישהו ימצא לה מקור, יש לערוך אותו אנצי' ולהכניס. שיע • שיחה ג' בתשרי ה'תשפ"ו 17:09, 25 בספטמבר 2025 (IDT) תחילת ציטוט: סיפר אחד מתלמידיו:

באחד מהשנים, אשתו חלתה בגידול סרטני. הרופאים אמרו שהמצב קריטי והיה ספק אם ניתוח יעזור. הרב הירשפרונג קבל שברון לב קשה למשמע הדברים, ושינוי קשה תקף אותו. הוא השתנה מאדם פעיל לאיש מותש חסר חיים. הוא הפסיק לבוא לישיבה ולא שוחח עם אף אחד בישיבה. הדבר היחיד שהוא לא הזניח, היה השיעור הכללי שהוא נתן, אבל גם זה היה ללא ההתלהבות הרגילה שלו.

יום אחד פגשתי את הבן שלו במהלך השיחה שלנו הוא אמר, "האם אתה יודע שאבי הוא חסיד גדול של הרבי מליובאוויטש!" כאשר לא הגבתי, בנו המשיך ואמר, אתה צריך לדעת כי לא זו בלבד שהוא חסיד, אלא הוא גם מקושר בלב ונפש עם הרבי, ואני לא יודע אם אתה יכול למצוא חסיד גדול ממנו.

כהוכחה הוא סיפר את הסיפור הבא:

כאשר הבריאות של אמי הייתה במצב קשה, מצב הרוח של אבי היה נורא. זה נעשה רציני, כך שאנחנו הילדים, ישבנו ובכינו על שני ההורים. על אמא שלנו ששכבה במיטה, ועל אבינו, שישב לידה בדכדוך.

יום אחד הייתי לבד בבית עם ההורים שלי, כאשר מכתב הרבי הגיע בדואר. אבי ישב ולומד וכאשר אמרתי לו מכתב הגיע מהרבי מליובאוויטש, הוא קם, הלך למטבח כדי לשטוף את ידיו, חבש את כובעו ואת הז'קט, ואז קם לקרוא מכתב של הרבי.

עמדתי בצד והסתכלתי. לפתע מיהר לחדר של אמא שלי ואמר: זה עתה קיבלתי מכתב מהרבי. הרבי כתב את המכתב בלשון הקודש אבל אני מוכן לתרגם אותו ליידיש.

זה היה מכתב מהרבי. בסוף המכתב הרבי הוסיף בכתב יד שורות אחדות: לגבי מה שכתבת על אשתך - זה רק העצה של היצר הרע שרוצה להחליש אותך. לכן לא תשים לבך לזה, זה לא נכון בכלל, ורק הטענה של היצר הרע, ואתה ואשתך תזכו לאורך ימים ושנים טובות.

אבא עמד ליד אמא, קרא לה בשמה ואמר, ברוך השם יש רבי, הרבי אמר שיהיה טוב ואין מה לדאוג. תוך רגע, הוא השתנה בקיצוניות אחת לשנייה בתפנית של 180 מעלות. וחזר להיות אדם פעיל וחי כמקודם.

בשבועות שלאחר מכן, עד להחלמה מלאה של אמא שלי - הדברים היו הפוכים. בעוד שהמשפחה הייתה מודאגת, לא היה אפשר לדבר עימו על כך שאשתו לא במצב הבריאות. אפילו ביום הניתוח, כאשר הם הובילוה לחדר הניתוח לא היה אכפת לו, ולא הבין למה משפחתו מודאגת, הרי הרבי אמר שהיא בריאה. כאשר הרופאים אמרו שהגידול נעצר, הוא לא התרגש לפליאת המשפחה, מכיון שלא היה לו ספק אחרת.

סיים בנו: יש עוד חסיד כמוהו? האם יש מישהו מקושר יותר ממה שהוא? "

סוף ציטוט שיע • שיחה ג' בתשרי ה'תשפ"ו 17:09, 25 בספטמבר 2025 (IDT)

תמונה

שאפשר וכדאי להעלות https://www.chabad.org/multimedia/timeline_cdo/aid/893480/jewish/A-Scholar-Lectures.htm שיע • שיחה ג' בתשרי ה'תשפ"ו 17:36, 25 בספטמבר 2025 (IDT)

העתקה

מכיוון שמדובר במקור יחיד ואין לו עוד מקור ברשת. מעתיק כלאן את המובא באתר מרכז את"ה, מתוך גיליון פנימיות. תחילת העתקה:

ספר הרב מאיר פלוטקין ממונטריאול, איש סודו של הגאון האדיר, מגדולי, הדור הרב פנחס הירשפרונג זצ׳׳ל ראב״ד מונטריאול והרב הראשי לקנדה: באלול תשכ"ה חזר הרב הירשפרונג מביקור ברומניה. באותם ימים רומניה היתה נצורה בגבולותיה, אין יוצא ואין נכנס, אך הרב הירשפרונג הצליח להיכנס לרומניה לאחר שהצטרף לבנו של אחד מעשירי מונטריאול שניצל לשם כך את קשריו.

בזמן שהותו ברומניה ראה הרב הירשפרונג עד כמה מצב היהדות שם קשה, ודוקא משום כך התרשם עמוקות כשהזדמן לו לראות בהתנהגותו של שוחט מקומי, ולהיווכח כיצד הלה קם מדי בוקר במסירות ויוצא לשחוט, וכשחוזר לביתו לאחר מספר שעות, הוא מארגן לימודי תורה לילדים ולילדות. "אותו שוחט השקיע בתלמידיו ובתלמידותיו חסידות ויראת־שמים", סיפר לנו בהתפעלות הרב הירשפרונג, ״והשתדל בכל התוקף שילדיו לא ייצאו לרחוב כדי שלא יהיה להם קשר לא עם יהודים ועוד יותר מכן עם הגויים, להבדיל, והצליח בכך מאוד״.

לפני נסיעתו של הרב הירשפרונג מרומניה, ביקש ממנו השוחט לשוחח אתו כמה דקות והרב הירשפרונג הסכים. השניים נכנסו אם־כן לחדר סגור והשוחט שפך את לבו על הקשיים שהוא עובר ובעיקר על דאגתו לחינוך ילדיו, "כפי שראית", אמר להרב הירשפרונג, ״אני משתדל מאוד להשקיע בחינוכם ומשתדל גם למנוע אותם מלהימצא בין אנשים, והדבר הופך את חייהם לבית־סוהר ממש. עד כה הצלחתי בכך, אך מדי שנה משימה זו נעשית יותר קשה, לכן ברצוני לעזוב את רומניה. אני מבקש אם־כן שתעשה למעני ותשתדל לעזור לי לצאת מכאן, והעזרה תהיה בכך שתדבר עם הרבי מליובאוויטש ותבקש בשמי שיוציא אותנו מכאן. אני יודע שיש לו אפשרות לכך – אני לא יכול לומר איך, אבל הוא כבר יודע". ענה לו הרב הירשפרונג שמיד לאחר חזרתו לאמריקה ייכנס ליחידות אצל הרבי שנקבעה לו עוד קודם־לכן, והבטיח לשוחט שבאותה יחידות ידבר עם הרבי על ענינו.

״מה היתה סיבת היחידות?״ אמר לנו הרב הירשפרונג, ״הרי זכיתי להיות אצל הרבי ביחידות מספר פעמים, אך לפני שיצאתי לרומניה כתבתי לרבי במכתב שכל אימת שאני בא אליו, הדיבור מגיע לעניני הכלל ואף פעם לא יוצא לי לדון עם הרבי בלימוד. כאן הוספתי שיצא לי כבר לדבר בלימוד עם רבים מגדולי התורה בדור, אך עם הרבי עדיין לא זכיתי, ואני רוצה מאוד לדבר הפעם אך ורק בלימוד ולא בשום ענין אחר. הרבי הסכים, ואז נקבע שהיחידות תתקיים לאחר שאחזור מרומניה.

״כשנכנסתי ליחידות״, המשיך הרב הירשפרונג, ״שאל אותי הרבי על איזה נושא ברצוני לדבר. אמרתי לו שכבר 30־40 שנה אני מסתובב עם המון קושיות, וכל הגדולים ששאלתי קושיות אלה – או שלא היתה להם תשובה, או שענו תשובה בדוחק. הגיב הרבי: "הם לא ידעו לענות, ומכאן תבוא לך הישועה?" עניתי לרבי ״כן, מכאן״. ואז התחלתי להרצות לפני הרבי את הקושיות.

״הרבי ישב רגוע מאוד והקשיב לקושיות ללא כל מאמץ מוחי. אופן הישיבה של הרבי היה שליו עד־כדי־כך, שלרגע נראה לי שאולי הרבי בכלל לא מקשיב, אך היות שהיה מדובר ברבי מליובאוויטש, המשכתי להקשות מפני הנימוס.

״השאלות היו בסוגיה שבירושלמי. כשסיימתי לשאול, הרבי החל לענות ובהקדמה לדבריו אמר ששאלות אלה אף פעם לא יכלו להיענות לפי אופן הלימוד שנלמדו עד כה, אך באופן לימוד אחר, שהוא הראוי, לא תהיה תהיה כל קושיא. בנקודה זו החל להסביר את הקושיות, ונוכחתי שבאופן שבו הרבי למד את הגמרא באמת לא התעוררו כל קושיות מלכתחילה״. והרב הירשפרונג המשיך בהתפעלות: ״ובאמת, אופן הלימוד הזה של הרבי פתח לפני דרך חדשה בלימוד. היה זה אופן שבחיי לא שמעתי – אופן שמקל על כל הלימוד. ואז התחלתי להבין את הגאונות העצומה של הרבי.

״בהמשך היחידות אמרתי לרבי שיש לי שאלה לרבי גם בדבר מענייני הכלל, אך אולי לא אוכל לשאול זאת הפעם מפני שסוכם שהדיבור ביחידות זו יהיה רק בלימוד. אך הרבי ביקש שאשאל, ואז סיפרתי לרבי על הנסיעה לרומניה. הרבי ביקש לשמוע פרטי־פרטים, ובהמשך סיפרתי גם על השוחט ומסרתי לרבי את בקשתו מהרבי שיוציאו מרומניה.

"הרבי לא ענה כמה רגעים, אך לפתע הרים את ראשו ואמר (ציטוט) ״השווער שלח שלוחים דווקא למקומות כאלה ואני אקח אותו משם?״ – ובאותו רגע נוכחתי שהרבי הוא־הוא מנהיג ישראל. אפשר לומר", סיכם הרב הירשפרונג, ״שמאז התחילה ההתקשרות שלי לרבי״.

אחד מבניו של הרב הירשפרונג התבטא פעם לפני ואמר כך: ״אבי הוא חסיד גדול של הרבי בכל מונטריאול״.

אבי אמנם לא מתנהג לפי "ספר המנהגים" של חב״ד, אך מבחינת חסיד לרבי הוא הכי גדול״, ואז סיפר לי את הסיפור הבא: אמו הרבנית לא הרגישה בטוב, ובדיקות רפואיות גילו שיש לה ל״ע בעיה חמורה. כשנודע הדבר לאב, הוא הצטער מאוד ומובן שגם הילדים הצטערו צער רב.

יום אחד ראו בין המכתבים בדואר הנכנס, מכתב מהרבי. הבן מיהר להודיע על המכתב לאביו, וכשהרב שמע שהמכתב הגיע מהרבי, ניגש מיד ונטל ידיים, חבש את הכובע והסירטוק ופתח את המכתב ביראת־כבוד.

בתחילת המכתב הרבי כתב על עניינים שהיו קשורים בעבודתו של האב; בהמשך המכתב הרבי בירך אותו ובסוף המכתב הרבי כתב ״נ״ב״, שתוכנו מה שכותב בקשר למצב זוגתו, שיסיח דעתו מזה ולא יתבלבל ע״י זה, והוא וזוגתו תהיה להם אריכות ימים ושנים טובות ויזכו ביחד לחתן את ילדיהם״.

האב הרב הירשפרונג נכנס מיד לחדרה של האם הרבנית וסיפר לה על המכתב ועל תוכנו, וסיים: ״ב"ה שיש לי רבי והוא אומר שאת בריאה ואין מה לפחד״. מאותו רגע הרב הירשפרונג המשיך את כל הלימודים והעסקנות שלו כרגיל. אחרי תקופה קצרה הרופאים הורו על ניתוח. מובן שכל המשפחה היתה במתח נורא, אך הרב הירשפרונג היה היחיד ביניהם שלא היה מתוח כלל אלא חזר ואמר (ציטוט): ״אם הרבי אמר שהיא בריאה, אז היא בריאה״.

באמצע הניתוח יצא אחד הרופאים מחדר הניתוח ואמר לבני המשפחה שפתחו לחולה את הגולגולת אך לא מצאו שום מימצא פתולוגי, והמשפחה פשוט רקדה משמחה. היחיד שלא רקד היה הרב הירשפרונג שאמר (ציטוט): ״מה אתם מתפלאים מדבר שהרבי כבר הודיעו לפני מספר שבועות?״…

"האמונה שלו ברבי", סיים הבן,"הייתה מעל ומעבר למשוער, והדבר התבטא דווקא כשהיה מדובר בענייני נפשות. פיקוח־הנפש עלול לגרום ספקות, אך דווקא אז אבא גילה את אמונת צדיקים שהיתה בלבו".

לקראת שבת הגדול, הרב הירשפרונג נהג לומר מדי שנה דרשות לשבת הגדול במקום מרכזי במונטריאול – תמיד לפני קהל עצום של משתתפים. בדרשה שנשא אחרי כ״ז באדר תשנ״ב, הקדיש הרב חלק גדול מהדרשה למשמעות העובדה שראשם של בני־ישראל חולה בעודו חייב להיות בריא, ״שהרי בלעדיו לא יכול להיות לעולם כולו קיום״…

(פנימיות 52 אדר ה'תשנ"ח הרב פנחס הירשפרונג זצ"ל)

סוף העתקה. שיע • שיחה ג' בתשרי ה'תשפ"ו 18:27, 25 בספטמבר 2025 (IDT)