קאשע
קאַשע (=דייסה) או שוואַרצע קאַשע (=דייסה שחורה) היא דייסה שמקורה במטבח המזרח-אירופי. באידיש הכוונה היא בדרך כלל לדייסת כוסמת, אך בשפות סלביות, קאשע היא שם כולל לדייסה מכל סוג, ויכולה להיות עשויה מכוסמת, חיטה, שיבולת שועל שיפון ועוד. כשם כללי לדייסה, קאשע היא אחת המנות הידועות הקדומות ביותר מהמטבח המזרח אירופי וגילה למעלה מאלף שנה. הלחם לבדו עולה על קאשע בחשיבותו ההיסטורית.
בחב"ד נהוג לאכול שווארצע קאשע בשני מועדים בשנה: בחג הגאולה י"ט כסלו ובשבת שירה. בפי חסידים[1] שגור הפתגם המטאפורי שמי שאכל מן ה"קאשע" של תומכי תמימים לא ימות בלי תשובה.
בי"ט כסלו[עריכה | עריכת קוד מקור]
ביום י"ט כסלו - חג הגאולה של אדמו"ר הזקן נהוג בכמה קהילות חב"דיות לאכול "שווארצע קאשע". מנהג זה מוזכר בספר השיחות של אדמו"ר הריי"צ[2]. הרבי הזכיר את המנהג בשיחה "כהמנהג משנים קדמוניות שבי"ט כסלו היו אוכלים "גריקענע קאַשע" (דייסת כוסמת)"[3].
יש אומרים שאדמו"ר הזקן אכל מאכל זה בהיותו במאסר, וכזֵכר לכך אוכלים קאשע בי"ט כסלו[4].
בשבת שירה[עריכה | עריכת קוד מקור]
המנהג לאכול בשבת שירה 'שווארצע קאשע'[5].
מקור המנהג באכילת ה'שווארצע קאשע' נזכר בשבת שירה תש"ב בסיפור אדמו"ר הריי"צ[6]:
"המהר"ל מפראג [שהיה מייסד, מבסס ומפיץ של מנהגי ישראל] קבע מנהג[7], אשר בשבוע של פרשת בשלח היה מורה לכל מלמדי התינוקות ולכל ההורים לילדים[8] קטנים, לקבץ את הילדים בשבת שירה בחצר בית-הכנסת ולספר לילדים את סיפור קריעת ים סוף, כיצד שרו הציפורים וציפצפו בשעה שמשה וכל בני-ישראל, אנשים ונשים, שרו את שירת 'אז ישיר', והילדים הקטנים קטפו פירות מעצי הים[9] והאכילו את הציפורים ששרו ורקדו.
המהר"ל היה מצווה לתת לילדים 'קאשע' [דייסה] שיתנוה לפני התרנגולים והציפורים, לזכר פירות הים שבהם האכילו הילדים הקטנים את הציפורים[10]. לאחר מכן היה המהר"ל מברך את כל הילדים ואת ההורים, שיזכו לחנך את הילדים ולגדלם לתורה, לחופה ולמעשים טובים".
| י"ט כסלו | ||
|---|---|---|
| חג הגאולה | מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן · י"ט כסלו - חג הגאולה · ראש השנה לחסידות | |
| מנהגי חג הגאולה | התוועדות חסידית · מגילת י"ט כסלו · שווארצע קאשע · חלוקת הש"ס | |
| שונות | דבר מלכות י"ט כסלו | |
הערות שוליים
- ↑ ראו לדוגמה בלקט פתגמים מר' זושא פרטיזן.
- ↑ ספר השיחות תרח"צ עמ' 250.
- ↑ בתורת מנחם - התוועדויות תשי"ח, חלק כא, עמ' 240.
- ↑ אך במקורות הנ"ל לא נזכר טעם המנהג (ע"פ "הלכות ומנהגי חב"ד", י"ט כסלו.) וראה בספר "זכרונותיי" להרב ששונקין, עמ' 276, הסיפור על אדה"ז ומאכל הקאשע בבית חותנו, ואולי גם זו סיבה לאכילת הקאשע בי"ט כסלו.
- ↑ ספר המנהגים עמ' 72. לוח כולל-חב"ד. המקור - היום-יום, י"ז בשבט. ובהערות וציונים שם ח"ב ציין שהמנהג נזכר כבר בב"ח סי' רח ד"ה והתוספות מסתפקים. וכנראה קשור לכל האמור בקטע הבא (כיוון שהמאכל חביב על העופות).
- ↑ ספר-השיחות תש"ב עמ' 73.
- ↑ בשעתו העיר הרבי: "והלוואי היו מחדשים עתה מנהג זה בכל קהילות ישראל", 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 448 (ועיי"ש בחריפות בעמ' 454 - בלתי מוגה). ובליקוטי-שיחות ח"ב עמ' 522 מבאר ההוראה מסיפור זה, עיי"ש. אולם למעשה, כשהציעו לפרסם עד"ז, נענו בהוראה: "לא להעתיק כל זה עתה - כי כנראה נשתקע המנהג לגמרי, וכשם שמצווה כו' כך כו'" (=כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע - היכל-מנחם ח"ב עמ' לו, מתאריך ו' שבט תשמ"ח, אבל בס' לקט הליכות ומנהגי ש"ק עמ' 75 תיקן שהמענה היה בשנת תש"נ, לאלה שרצו ללמד זאת לילדים ב'חדר'). וראה להלן הערה הבאה.
- ↑ והכוונה גם לילדות - כדמוכח מקריעת ים סוף (התוועדויות תשמ"ז שם, הערה 115).
- ↑ ראה שמות רבה כא,י.
- ↑ והעיר הרבי: "אלא שלא ראינו שכ"ק מו"ח אדמו"ר ינהוג כן. [ויש לומר מהטעמים לזה - מה שכתב אדמוה"ז בשו"ע (או"ח סי' שכד ס"ח) "יש נוהגים לתת חיטים לפני העופות בשבת שירה, ואינו נכון שהרי אין מזונותיהם עליך" (דפסק כהמג"א שאוסר, ולא כמו שמסיק בס' תוספת שבת הובא באורחות-חיים שם, שכיוון שנהגו כן לשם מצווה אין להקפיד בכך), ובימינו אלו לא מצוי שיהיו תרנגולים וכיוצא בהם שמזונותיהם עליך (כפי שהיה רגיל בדורות שלפני זה בעיירות הקטנות)]. "בכל זאת, הרי זה רק בנוגע להאכלת העופות, אבל בוודאי שיש לספר לילדים את כל הנ"ל, ובמיוחד - לנטוע בהם מידה טובה של רחמנות על בעלי חיים (שמתבטאת גם בסיפור דהאכלת העופות), "ורחמיו על כל מעשיו" - ספר-השיחות תשמ"ט ח"א עמ' 222.