תלתא דפורענותא

תלתא דפורענותא (מארמית: שלוש של פורענות) הוא כינוי לשלושת ההפטרות של תוכחה ופורענות הנקראות בשלוש השבתות של ימי בין המצרים, בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב. בהן קוראים את הנבואות שנאמרו על ידי ישעיהו וירמיהו, שמזהירים מפני חורבן בית המקדש שיבוא באם עם ישראל לא יחדל מחטאיו (בשונה משאר שבתות השנה שההפטרה קשורה לתוכן הפרשה).

המנהג מופיע כבר בדברי חז"ל, והוא נפסק להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך.

בהמשך להפטרות של 'תלתא דפורענותא', נוהגים לקרוא בשבתות שבין תשעה באב לחגי חודש תשרי את שבע דנחמתא, שבע הפטרות העוסקות בענייני נחמה.

כינויי השבתות

מלבד הכינוי הנפוץ 'תלתא דפורענותא', מופיעים בכמה ספרים ביטויים נוספים דוגמת 'תלתא דטיבותא', ו'שבתות דש"ח', על שם ראשי התיבות של ההפטרות: "דברי ירמיהו", "שמעו", ו"חזון ישעיהו".

השבת השלישית מכונה גם בשם בפני עצמו, שבת חזון (ובקהילות אחדות שנוהגים לקרוא בה את מגילת איכה, נקראת גם 'שבת איכה' או 'שבת שחורה').

קריאה בתורה ובנביאים

בניגוד למנהג הרגיל, שלפיו בהפטרה קוראים קטע בנביאים מעניין פרשת השבוע, בשבתות אלה, החלות בימי בין המצרים, קוראים נבואות תוכחה של ירמיהו וישעיהו שהזהירו את העם כי חטאיהם יביאו לחורבן בית המקדש.

על אף שעיקר הקביעות של הפטרות אלו הם לפי הזמן והמאורע, הרבי קישר במספר הזדמנויות את ההפטרות עם תוכן הפרשה.

(כאשר חל ראש חודש אב בשבת, יש חילוקי מנהגים האם קוראים בכל זאת את ההפטרה השניה מתלתא דפורענותא, או שקוראים את הפטרת שבת ראש חודש. בתורת הרבי היו שינויים בהוראות במשך השנים כיצד יש לנהוג בפועל.

בתורת החסידות

בתורת החסידות מוסבר שהחלוקה של השבתות בין ג' דפורענותא לשבע דנחמתא הם כנגד ג' מוחין וז' מידות, ולאמיתו של דבר תלתא דפורענותא הם המקור ל'נחמה' הבאה לאחריהם, כידוע שהמידות נולדות מהמוחין, וה'פורענותא' למעליותא הוא כמו פרעה דקדושה, שאתפריעו ואתגליין מיניה כל נהורין.

בכך שמדגישים דווקא את המספר, 'תלתא דפורענותא', על אף שהמספר שלוש מורה על תוקף וחוזק, רמוז שכל מהות הירידה היא צורך עליה, והעליה שבאה על ידי זה - היא עליה שבאין ערוך שתהיה עליה נצחית.

הירידה של התלתא דפורענותא מקבילה לירידה של הנשמה לעולמות בי"ע.