פורטל:הפצת המעיינות/ערך נבחר/10
הפצת היהדות הינו מונח שטבע הרבי, הכולל את שלל הפעולות להפצת היהדות וקירוב יהודים לשמירת תורה ומצוות.
בשונה מעבודת הפצת מעיינות החסידות אותה דורש הרבי בעיקר מאלו הנמנים על עדת החסידים וצאצאיהם, את העיסוק בהפצת היהדות דורש הרבי באלפי מכתבים ומאות שיחות מכל יהודי באשר הוא. עבודה זו הוגדרה על ידי הרבי כהצלת נפשות, שאין אף אחד שפטור ממנה.
בשנים שאחרי השואה, מאות אלפי יהודים נדדו בכל רחבי העולם, והחלו להתיישב בקהילות חדשות במקומות שונים. מלבד אלפי קהילות שנכחדו ואבדו מהעולם, גם מנהיגי הקהילות שנותרו, החלו להתבסס במקומם החדש תוך גישה בדלנית ומסתגרת, שנועדה לשמור על המצב הקיים ולנסות להגן על בני הקהילה ממפגש ומהיחשפות עם הדעות השונות דוגמת הציונות והדמוקרטיה, שהלכו והתפשטו, וסחפו אחריהם צעירים רבים שנהרו אחרי עקרונות של חופש ושויון.
מצב זה גרם לכך שמליוני יהודים בכל רחבי העולם גדלו לתוך וואקום תרבותי, כאשר מצד אחד אנשי הציונות עוסקים בהפצת שיטתם בקרב הציבור ובני הנוער, ואילו שומרי התורה והמצוות הסתגרו והתבדלו בתוך הקהילות שהחלו להשתקם באותן שנים.
הראשון שפעל בכיוון ההפוך היה אדמו"ר הריי"צ ששלח עשרות חסידים לנדוד ברחבי ארצות הברית ולעסוק בקירוב יהודים לתורה ומצוות, ואף קרא לכל יהודי באשר הוא לעסוק בכך.
עם עלותו של הרבי לכס הנשיאות, החל במערכה נרחבת להשפיע על כמה שיותר יהודים שומרי תורה ומצוות שיפסיקו להתבדל ולדאוג רק לחינוך בני קהילותיהם, וינצלו את הכוחות העומדים לרשותם על מנת לעסוק בקירוב והפצת יהדות.
במסגרת זו, קרא הרבי לחסידי חב"ד לצאת למבצע מצה ומבצע ד' מינים, ועוד, כשבהמשך הצטרפו למבצעי מצוות אלו גם עשרת המבצעים והבתי חב"ד שהיוו את גולת הכותרת בפעילות החב"דית שמחוץ למסגרת הפנים-קהילתית.
