סעודת הודאה

שגיאות פרמטריות בתבנית:עריכה
פרמטרים [ נושא ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

		יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש לתקן לסגנון אנציקלופדי.
		אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.	עריכה

מנהג סעודת הודאה להשם (או מנהג סעודת הודיה) הוא מנהג שנהגו בו שכל איש או אשה שניצלו מסכנה כגון תאונת דרכים או מפיגוע או מחולי מסוכן או יום הולדת המנהג לעשות סעודת הודיה בה הוא מודה להשם על הנס שגמלו והצילו מן הפורענות טעם המנהג כדי לתת הודאה לבורא שתרגומה ופירושה הכרת הטוב לבורא והיא הערך העליון ביותר ביהדות ובתורת משה. סעודה זו, יש לה דין של סעודת מצווה, ולכן ראוי לנהוג בה ככל סעודת מצווה, ולכתחילה לאכול בה לחם. לדעת הפוסקים אם יש אפשרות שיהיה מנין בסעודה מה טוב אך זה לא חובה. המנהג במוצאי יום כיפור בפרט ביהדות ג'רבא שהיה מחוז המלא ועיר מליאה בכהנים לעשות סעודה גדולה הנקראת יום שמחת כהן או יום שמחת כהנים לעשות סעודת הודיה על סיום הצום ועל מחילת העונות ואסמכתא לכך ממנהגי הכהן הגדול שהיה עושה במוצאי כיפור סעודה ויום טוב לחביריו בצאתו בשלום מן הקודש והמקדש כמובא במסכת יומא.

במשנת ותורת חסידות חב"ד

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

במשנת ותורת חב"ד נפוץ מאוד מנהג סעודת הודיה על נס פרטי שנעשה לחסידים וכן נסים שנעשו לאדמו"רי חב"ד.

מהות הסעודה

עיקר הסעודה זה לא האוכל, אלא השירים והתשבחות להקב”ה על הטובות שעושה עמנו תמיד. ולכן נוהגים לומר פסוקי הודיה, כנשמת כל חי, מזמור לתודה וכמובן דברי תורה.

המקור להודאה להשם

ההודאה להשם היא מידה טובה ויקרה ומקורה כי כל המצוות וההלכות הרבות ביהדות טעמם כדי להכיר טובה ולהודות לבורא כפי שכותב הרמב"ן בפירושו לתורה (שמות יג, טז); "ולפיכך אמרו (אבות פ"ב מ"א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה - שכולן חמודות וחביבות מאוד שבכל שעה אדם מודה בהן לאלהיו וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו".

במשנת רבותינו נשיאנו

כאשר אדמו"ר הזקן יצא מהמאסר, כתב אגרת הקודש קטונתי, ובשיחות הרבי מבואר הקשר בין האגרת לדיוק הנוסח בברכת 'ארבעה חייבים להודות', שבברכה זו אדם 'מקטין' את עצמו ומדגיש את העובדה שמצד עצמו אינו ראוי לניסים.

כאשר אדמו"ר הריי"צ השתחרר ממעצרו בקאסטרמה, המתין עד שבת כדי לברך ברכת הגומל לאחר התפילה ערך התוועדות וסעודת הודאה, במהלכה גם אמר מאמר בו ביאר את המשמעות הרוחנית ב'ארבעה צריכים להודות'. המקורות לכך; ראה, נדה דף אל, א, טוש"ע ונ"כ או"ח סימן רי"ט ס"ט, לוח ברכה"נ פי"ב הי"ג, סדר ברכה"נ פי"ג ס"ז, וראה שו"ת אדה"ז סו"ס כח, פסק"ת סרי"ח ס"י אופן ו. שו"ע או"ח וראה שערי תשובה שם, קצות השלחן.