דירה בתחתונים

דירה בתחתונים, הוא רצון הבורא, שהנבראים יעשו מהעולם הזה, התחתון לעומת העולמות העליונים, משכן שיתאים לשמש כבית לה'. רעיון זה מוזכר לראשונה במדרש תנחומא^[1], האדמו"ר הזקן מצטטו בספר התניא^[2], והוא הסיבה העיקרית שבגינה ברא ה' את העולם^[3], וזהו בעצם תכלית בריאת העולם, ותכלית ירידת הנשמה למטה.

משמעות הדירה בתחתונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

דירה - משמעותה מקום שבו האדם שדר בדירה מגלה את הפנימיות והעצמיות שלו. כמובן בפשטות - שבהיות האדם בביתו הוא הרבה יותר אמיתי מכפי כשהוא יוצא החוצה. האדם מתנהג בצורה חופשית, ללא 'מסכים' אותם עוטה האדם על עצמו מחוץ לביתו.

אם כן - משמעות הדירה היא - שבה הקב"ה מתגלה בכל עצמיותו ומהותו - כל כולו, ללא כל הסתר.

הקב"ה רצה - שיעשו לו דירה פה, בעולם הזה, התחתון מבחינה רוחנית^[4], שבו לא מורגשת במוחש מציאותו של הבורא, ועד שניתן לחשוב שהוא לא קיים (ח"ו), כיוון, שהמציאות האלוקית שנמצאת בעולם נסתרת, עד שהעולם נראה כמתנהל לבד ללא יד מכוונת. ודווקא פה - על ידי עבודת האדם (כדלקמן) - מגלים את הבורא.

העבודה ליצירת הדירה בתחתונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

תפקידו של היהודי לגלות בעולם את האמת שאלוקים נמצא ומנהל את העולם. פעולה זו נעשית על ידי היהודי המביא את אור ה' לעולם החומרי שיאיר את חשכתו^[5], באמצעות ניצול באפשרויות הקיימות בעולם - באופן המותר בשימוש^[6] - לצורך קיום התורה והמצוות.

למשל, מעור הבהמה ניתן ליצור נעל או תיק, אך במצב זה העור נשאר מנותק מרוחניות. אולם כאשר היהודי יוצר מהעור הזה תפילין הוא מכניס אור רוחני בעור ועושה אותו קדוש כשהעור עובר מין גאולה פרטית, שמגלה בו את המשמעות הרוחנית להימצאותו בעולם ובכך העור נעשה כעין דירה לה'^[7].

כך כל מצווה היא נקודת אור רוחנית, שבסך הכל הנקודות אור הללו מצטרפות לאור אחד גדול שמאיר את כל העולם ומקדשו ומכשירו להיעשות 'בית' המתאים וראוי לה'.

כן, הדירה נעשית (לא רק עם מצוות אלא גם) על ידי שיהודי מגלה בחיי היום יום שלו שהם קשורים לאלוקות, כאמור "בכל דרכיך דעהו"^[8]. אלא שכיום אין רואים את התוצאה של פעולות אלו, רק בביאת המשיח - כשתושלם המטרה יתגלה האור הרוחני בעולם^[9].

הרחבה בעניין העבודה ליצירת דירה בתחתונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

כאמור, הדירה של הבורא חייבת להיות דווקא בתחתונים, ומזה מובן שגם העבודה הנדרשת מיהודי היא עבודה שקשורה בתחתונים. לא עבודה רוחנית ששייכת גם בעולמות גבוהים, אלא עבודה פשוטה. מהי? כתוב בזוהר שעל ידי "אתכפיא" ו"אתהפכא" מגלים את הבורא בכל העולמות. אתכפיא משמעה - למרות הרצון הבהמי והאגוצנטרי של הנפש הבהמית, היהודי כופה את עצמו ומקיים את רצון הבורא.

אתהפכא משמעה עבודה יותר גבוהה. יהודי לא צריך לכפות את עצמו, אלא הוא מרצונו הטוב חפץ בקיום רצון הבורא. הוא הפך לגמרי את נפש הבהמית שלו, כך שתחפוץ בטוב.

שני סוגי עבודה אלו מתאימים דווקא בתחתונים, במצב שיש יצר הרע.

(לאמיתו של דבר הדגש בעשיית דירה בתחתונים היא על אתכפיא, שממש מדגישה את פעולת ה'מטה'^[10]).

יצירת 'דירה מוארת'[עריכה | עריכת קוד מקור]

עד כאן הוסבר שהדגש ביצירת 'דירה בתחתונים', הוא על התחתונים. עבודת היהודי צריכה להיות בדברים פשוטים, השייכים לעולם הנמוך שלנו. אמנם - ישנה עוד הדגשה בדירה בתחתונים, (כאמור לעיל שבדירה מי שמתגורר שם מתגלה בכל עצמותו) והיא לפעול שהבורא יתגלה בעולם. שהעולם יחוש בגילוי הבורא. ליצור דירה 'מוארת'.

בשביל זה היהודי צריך לעבוד על עצמו, לזכך את עצמו. להוסיף בגילוי הקשר שלו עם הבורא. וכן להפיץ אור בכל העולם שמסביבו, עד שהעולם יהיה מוכן לגאולה - שבה נזכה לייעוד 'ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר^[11]', זאת אומרת שכל העולם הגשמי יהיה מואר באור אלוקי לחלוטין. וככתוב 'ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים^[12]' - כלומר שהעולם יהיה 'מוצף' באלוקות, כמו אוקיינוס שמלא במים.

דווקא בתחתונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מכיוון שבריאתם של עולמות העליונים לא נוגעת למהותו ועצמותו של הבורא - (בריאתם היא רק מ'הגילויים', האורות האלוקיים שלו ולא מעצמותו), לכן אי אפשר לומר שהמטרה שלמענה כל העולמות נבראו היא איפשהו בעולמות האלה. המושג 'דירה' נעלה מכדי להתייחס לעולמות חיצוניים.

דווקא בריאת העולם שלנו, שמרגיש את מציאותו ולא בטל לאלוקות, היא מהכח העצמי והפנימי של הבורא (עי' ערך יש מאין. נעוץ תחילתן בסופן). ולכן מוכרח לומר שדווקא בעולם הזה גלומה מטרת בריאת העולמות ובו נעשית דירה לעצמותו.

דווקא תאווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ישנם כמה הסברים לסיבת הבריאה, אחד מהם; הוא שה' רוצה להראות את היכולת שלו ואת כוחותיו, שלכן ברא נבראים ש (כביכול)נפרדים ממנו, שהם יכירו בגדולתו.

אולם, כל הסברים אלו הם חיצוניים. הסיבה האמיתית שבשבילה נברא העולם היא: כי כך הוא נתאווה. בלי שום הסבר. אין כל הסבר מתקבל על הדעת בצורך של הבורא לברוא עולם החשוך מבחינה רוחנית, רק אם היא תאוה שמשמעותה רצון כמוס שלא ניתן להבינו. כיון, שכל הסבר אחר מחייב שיש לו איזה חיסרון שהעולם משלים אותו. ומכיוון שהבורא מושלם בעצם, אינו זקוק לשום דבר.

תאוותו של הבורא שהאור האלוקי יפרוץ ויתגלה מתוך החושך הרוחני דווקא, היא כמו ההנאה שיש לאדם מדבר לא צפוי ולא הגיוני.