נפילים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הנפילים הם צאצאים שנוצרו מנפילת והתגשמות המלאכים העליונים שעיברו את בנות האדם, והיו יצורים אנושים חריגים שהפילו אימה על בני האדם.

אזכורים ומקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בספר בראשית פרק ו' מסופר שכאשר החל האדם להתרבות על פני האדמה ראו 'בני האלוקים' את בנות האדם והתאוו להם והתחתנו עמם. על פי מדרשי חז"ל וחלק מפשטני המקרא[1], הכוונה היא למלאכים שהתאוו לנשים, והולידו בני אנוש משונים שהפילו אימה על כולם:

וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ . . הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.

בראשית ו, ג-ד

החטא של בנות האדם עם המלאכים, היה אחת מהסיבות שהביאו למבול שהביא הקב"ה על העולם כדי לטהר אותו, ובפרקי דרבי אליעזר מסופר על דו שיח של נוח עם הנפילים כיצד ניסה להחזיר אותם בתשובה והם סירבו לחזור בהם ואמרו שאינם מפחדים מהמבול כיון שהם גבוהים יותר מהמים, ולבסוף הקב"ה הוציא מים רותחים ששלקו את עורם ובשרם והם לא הצליחו לעמוד בפניהם[2].

על פי מדרשי חז"ל[3] הסיבה שהנפילים נקראו בשם זה, הוא הן מפני שנפלו מקדושתם, והן מפני שהפילו את העולם בחטאים, והן מפני שמלאו את העולם בנפלים[4]. המדרש מוסיף, שלנפילים יש שבעה שמות נרדפים: אימים, רפאים, גבורים, זמזומים, ענקים, עוים, נפילים.

הנפילים מוזכרים פעם נוספת בתיאור המרגלים את מסעם בארץ ישראל: "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם"[5].

במדרשי חז"ל מבואר הטעם שהביא לנפילתם של המלאכים, שהיו מלאכי החבלה שקטרגו לפני הקב"ה בזמן שרצה לברוא את אדם הראשון, בטענה שהוא עתיד לחטוא לפני הקב"ה עם אשתו. בתגובה, ענה להם הקב"ה שבחטא שעליו קטרגו, עתידים הם להיכשל בעצמם. לאחר מכן ראו עזא ועזאל את בנות האדם וחשקו בהן, והקב"ה הפילם מקדושתם וגרשם אל הארץ[6], ובמקום אחר מבואר שמלאכים אלו התרברבו לאחר גירוש אדם וחוה מגן עדן, שאם היו הם בארץ במקום אדם, הם היו נשארים בצדיקותם. בתגובה, שאלם הקב"ה אם הם חושבים שיוכלו להתגבר על היצר הרע. הם ענו שהם יכולים, ומיד הפילם הקב"ה לארץ, וברגע שהגיעו לארץ, עלה בהם היצר הרע, והם חטאו ולקחו נשים כראות עיניהם, ונעקרו מקדושתם[7].

בגמרא מופיע ששילוח השעיר ביום כיפור לעזאזל, מכפר על מעשים דומים למעשיהם של המלאכים שנפלו, עזא ועזאל, שנהגו בהפקרות בחיי המשפחה[8].

מהצאצאים של הנפילים היו סיחון ועוג מלך הבשן[9], והערב רב[10].

בתורת הסוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

בקבלה מובא שהנפילים עצמם הם בחינת נשמות גבוהות מאוד, רק שבדוגמת הנפילה של שבירת הכלים מעולם התהו, אימא עילאה לא הצליחה לקלוט את האור העליון ביסוד דנוקבא והפילה אותו[11]. ובדומה לנפל, שאמנם יש לו גוף אך אין לו חיות, כך גם בחינות גבוהות אלו איבדו את החיות האלוקית שלהם ונעשו בחינת רשעים שאין בהם חיות אלוקות, שלכן הרשעים קרואים 'מתים'[12], ובסיבת הדבר שהאור העליון 'נפל' ולא נקלט בבחינת עיבור ביסוד דנוקבא, מבואר שהוא מפני שלא היו בבחינת ביטול[13], מכיון ששורשם 'מעולם אנשי השם' - מגבורות עליונות דב"ן דתוהו, שהם אורות תקיפים וחזקים ביותר, ולכן לא יכלו להיות בבחינת ביטול[14].

בשם הבעל שם טוב מובא[15] שאמר: "רבונו של עולם, אין אנחנו מחיילותיו של הס"ם המכונים בשם נגע רע, ראשי תיבות נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים, אלא אנחנו מחיילות של שכינת עוזך, ואנחנו עוברים לפניך כבני מרון, אנחנו מחיילות של בית דוד, זרעו של יצחק, ועקידת יצחק לזרעו ברחמים תזכור, וכמ"ש איש על דגלו באותות לבית אבותם, והרי אנחנו חתומים בכנפי מצוה, הכר נא למי החותמת".

בדומה למלאכים שנקראים נפילים, יש גם נשמות שנקראות בחינת 'נפילים', והוא מפני שאינן קשורות בעצם באלוקות, אלא הן רק 'עטופות' באלוקות, ולכן יש להן אפשרות ליפול ממדריגתן, תחילה בתאוות היתר, ועל ידי זה עלולות ליפול גם למטה יותר, בתאוות איסור[16].

הרבי מבאר את משמעות ההוראה מהנפילים בעבודת האדם, שכאשר האדם מתחיל בסוג חדש של עבודת השם שאינו רגיל אליו, צריך הוא שמירה מיוחדת, וזו היתה סיבת נפילתם של המלאכים שירדו לעולם הזה אך עם כל גודל מעלתם כאשר החלו בעבודה שלא היו רגילים אליה - נפלו[17].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. רש"י עצמו מביא כפירוש ראשון - שהוא הפירוש הקרוב יותר לדרך הפשט - שהפסוק מדבר על בניהם של השרים, כיון בכל מקום במקרא 'אלוקים' הוא לשון שררה, אך מוסיף כפירוש שני גם את האפשרות שהכוונה למלאכים המכונים 'בני אלוקים'. עם זאת, רובם ככולם של פשטני המקרא נטו לפרש את משמעות ה'נפילים' בדרך אחרת שהיו אלו בני אנוש רגילים שרק היו חזקים יותר משאר בני האדם, והסבירו ביאורים שונים מדוע נקראו 'נפילים' ו'בני אלוקים'.
  2. פרקי דרבי אליעזר פרק כב.
  3. פרקי דרבי אליעזר, תרגום ירושלמי בראשית ו', ד'. ספר הזוהר חלק א דף כה, א.
  4. בראשית רבה כ"ו, י"ד. רמב"ן על בראשית פרק ו'.
  5. במדבר יג, לג. ובדומה לזה בדברים א, כח. ג, יא.
  6. זהר חלק א' כג, א (ושם מבואר שאף על פי שעזא ועזאל דיברו אמת, והאדם אכן חטא עם האישה, הם בכל זאת נענשו, מפני שעונשם היה על שקטרגו על אדם שעתיד לחטוא עם אישה אחת, בעוד הם עתידים לחטוא עם נשים רבות, וממילא מידותיהם גרועות ממידותיו של אדם. בנוסף, אדם הראשון חזר בתשובה על חטאו, בעוד עזא ועזאל נותרו ברשעתם).
  7. תוספתא לזוהר חלק א' לז, א. בראשית רבתי פרשת בראשית עמודים 29–30.
  8. יומא סז, ב: עוזא ועזאל - מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו) כלומר על העריות מכפר.
  9. נידה סא, א.
  10. זהר חלק א' כה, ב.
  11. עמק המלך שער עולם התהו ריש פרק ל"ה. הובא באור התורה בראשית תקצה. ועל דרך זה בנח סה. דרושים לפסח תשנב.
  12. אור התורה בראשית תרכה.
  13. נר מצוה ותורה אור, שער האמונה מא, א. המשך תער"ב חלק שני עמוד תתפח, שבת פרשת תצוה תרע"ה.
  14. המשך תער"ב חלק ראשון ש"פ ראה תרד"ע עמוד תרה.
  15. כתר שם טוב חלק שני תטז.
  16. שערי תשובה והיה העטופים ללבן נז, א.
  17. שיחת שבת פרשת שלח תשכ"א, ושם, שזו הסיבה שהם מוזכרים דווקא בקשר למרגלים, שגם הם עמדו לפני הכניסה לארץ שזו עבודה חדשה שלא הורגלו בה.