מעקה

ברכת המעקה
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ כשבונה לעצמו אומר: לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה. כשבונה לאחרים אומר: עַל עֲשִׂיַּת מַעֲקֶה.

מעקה היא מצווה מהתורה המופיעה בספר דברים (כב, ח), המחייבת בנית מעקה לגג. בתרי"ג מצוות מחולקת מצווה זו לעשה ולא תעשה. מצוות העשה קובעת שיש לבנות מעקה על הגג, מצוות הלא-תעשה קובעת איסור לאו, על המתרשל בבנית מעקה, או על אי הסרת כל מפגע בטיחותי.

רקע

תורה נאמר : "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ:".

רוב פרטי הלכות מעקה מובאים בספרי:

כי תבנה בית חדש, אין לי אלא בונה לקח ירש ונתן לו במתנה מנין תלמוד לומר בית מכל מקום. לא תשים דמים בביתך, אין לי אלא בית מנין לבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך, יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינם בית דירה. ועשית מעקה לגגך, אין לי אלא גג מנין לרבות בורות שיחים ומערות חריצים ונעיצים? תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך. אם כן למה נאמר גג פרט לכבש בית לרבות היכל, גג פרט לאולם. חדש, רבי אומר משעת חדשו עשה לו מעקה. כמה הוא מעקה? מעגילו שלשה טפחים בית דורסו עשרה. ועשית מעקה לגגך, מצות עשה. ולא תשים דמים בביתך, מצות לא תעשה. .... בית מיכן אמרו בית שאין בו ארבע על ארבע פטור מן המעקה.

— ספרי כי תצא

פרטי המצווה

• מידות המעקה: גובה המעקה לא פחות מעשרה טפחים (כ80 ס"מ) לדעת הרמב"ם. ולדעת הראב"ד מספיק רק שחלקו של המעקה יהיה עשרה טפחים והשאר שלשה טפחים. מקור למחלוקת זו טמונה בהסבר דברי הספרי "כמה הוא מעקה? מעגילו שלשה טפחים, בית דורסו עשרה". להלכה, נפסק כדעתו של הרמב"ם.
• על המעקה להיות חזק כך שימנע נפילה של אדם אף אם יישען עליו.
• שימוש הגג: רק על גג בית המשמש למגורים ששייך ליהודי יש חובה לשים מעקה.
• חובת מעקה היא רק בגג שעולים עליו מדי פעם, אך גג שאין מגיעים אליו אינו חייב במעקה.
• ברכה: יש לברך על עשיית מעקה שחייבים לבנות. זמן הברכה בתחילת בניית המעקה ובמידה ושכחו לברך יכולים לברך כל עוד לא סיימו את בניית המעקה. אין מברכים על בניית מעקה ברכת "שהחיינו". בספר שולחן ערוך לא צוין שיש לברך על מעקה, ולכן ישנם פוסקים המורים שלא לברך.
• אם בעל הבית יודע לבנות את המעקה בעצמו מוטב שיבנה במו ידיו אך כשאינו יודע או כשאינו רוצה יכול לבנות באמצעות פועל יהודי והפועל יברך. אם הפועל אינו יהודי אי אפשר לברך את הברכה, לאחר שיהיה מעקה אין בעל הבית חייב לבנות מעקה אך את המצווה לא קיים.
• בור שעומקו 80 ס"מ ויותר צריך לשים מעקה וכן בכול מקום שניתן להסתכן כמו חצר שבה שני מפלסים וניתן ליפול מהאחד לשני. יש האומרים שגם למדרגות יש חובה לשים מעקה ויש לנהוג כמוהם.
• כאשר יש סכנה להולכים בדרך ציבורית ליפול לתוך רשותו של אדם אין מי שחייב לבנות מעקה ורצוי שיבנו שם מנהיגי המקום מעקה. עם זאת כאשר הסכנה גדולה חובה על מנהיגי המקום להקים שם מחיצה.

ברכת המעקה

על פי הרמב"ם הל' ברכות פרק י"א הל' ח' כותב שמצוות מעקה שתוקנה משום סכנה ואעפ"כ מברכים אליה.

הרבי מבאר שלפי הרמב"ם "לא תשים דמים בביתך" זו מצווה לא תעשה, מ"ועשית מעקה לגגך" זה מצוה עשה, וכאשר בונה מעקה מברך ומקיים את המצוות עשה, וכאשר יעשה כבש, יפטר מהלא תעשה "לא תשים בבתיך" אך לא יקיים את מצות עשה של בניית מעקה.

לעומת זאת ישנם פוסקים יחידים שכן פסקו שאין לברך על מצוות מעקה, כגון הרוקח והמאירי וכן הרב עובדיה יוסף.

.

מעקה בחסידות

מבורא בכתבי האריז"ל שארבעת העולמות אצילות בריאה יצירה עשייה הם כדמות ארבע בתים הבנויים זו למעלה מזו, וזו למעלה מזו, ויוצא אם כן, שקרקע עולם האצילות הוא עצמו גג לעולם הבריאה.

ביאור הגג של עולם הבריאה, שהוא הבית השני, כנגד בינה. ועליה נאמר כי תבנה בית חדש, הוא עולם הבריאה, אשר קרקע עולם האצילות הוא הגג שלה, והוא המסך המבדיל בין אצילות לבריאה. ולכן, צריך לבנות מעקה, שהם ארבע כתלים מקיפים ד' רוחות הגג, כדי שלא יפלו האורות דאצילות למטה וימותו (כי ירידתם למטה מן אצילות אל הבריאה היא מיתתם), וזהו שאמר הכתוב ועשית מעקה לגגך גו' כי יפול הנופל ממנו.

"גגך" בגימטריא 26 - שם הוי', ו"מעקה" עם הכולל הוא בגימטריא ג' פעמים 72 - ע"ב שהם ג' המילויים דשם הוי', והיינו שג' הויות אלו נעשים מעקה אל הוי' דאצילות הנקרא גגך.

ולכן על פי הלכה אפשר לעשות את המעקה בהוצא ודפנא, למרות שהאור עובר דרכם, כי תכלית הכוונה אינה ח"ו שהאורות של אצילות לא יומשכו כלל לעולם הבריאה ולמטה הימנו, שהרי אדרבה, תכלית הכוונה היא להמשיך האורות למטה דוקא, אלא שכוונת המעקה היא שלא יומשך האור למטה יותר מכפי המדה וההגבלה (שזהו היפך הכוונה), ולזה מספיק שיעשה המעקה בהוצא ודפנא, שעל ידי זה האורות של אצילות יומשכו מאצילות לבי"ע רק כפי המידה וההגבלה שלפי רצון העליון.

מצד שני, גם אם עושה מחיצה של אבנים, הרי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, וכן אין מחיצה של אבנים מפסקת.

בעבודת האדם

מעקה הוא הזהירות שכללות ההנהגה תהי' באופן המתאים על פי התורה והמצוה, ועל זה נאמר ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו, שהוא ענין "שופך דם האדם באדם" - שפיכת דם וחיות אדם דקדושה באדם בליעל, שנעשה ע"י ונוקב שם הוי', שעובר ח"ו על מצות עשה או מצות לא תעשה, שהם כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים הרוחניים. אמנם ע"י המעקה נעשה בנין הבית חדש בנין עדי עד, על יסודות התורה והמצוה, שלא זו בלבד שלא תשים דמים בביתך ולא יפול הנופל ממנו, אלא אדרבה, כתפארת אדם לשבת בית, דירה לו ית'.

בשיחתו של הרבי, מסביר הרבי שעניין המעקה הוא אינו דווקא כפשוטו אלא סיבתו היא רוחנית. 'הגג' מסמל את ענייני החול שאינם קשורים לתורה ומצוות ומשום כך יש חשש שהאדם שיתעסק בהם יפול, ולכן יש לשים 'מעקה' שהוא גדר לענייני העולם שישמור עליו מליפול, והמעקה הינו ההוספה במעשה טוב.

לקריאה נוספת

• לקוטי שיחות חלק כ"ד פ' כי תצא שיחה ב'
• לקוטי שיחות חלק כ"ט פ' כי תצא הוספות עמ' 444.