שינויים

[[אדמו"ר הזקן]] [[הסתלקות|הסתלק]] ב[[כ"ד טבת תקע"ג]] בכפר [[פיענא]] בעת שברח מפני [[נפוליון]]. מסופר כי לפני הסתלקותו אמר אדמו"ר הזקן מספר פעמים: "האדיטש, האדיטש" ובני ביתו הבינו כי כוונתו הייתה על רצונו להטמן במקום זה. משום כך הובילו את גופו הקדוש לעיר זו שעל גדות הנהר פסול, מרחק כ-‏300 ק"מ מכפר פיענא.

אחרי הסתלקות אדמו"ר הזקן, התיישב [[אדמו"ר הצמח צדק]] ישיבת ארעי בהאדיטש, עד שחותנו [[אדמו"ר האמצעי]] התיישב ב[[ליובאוויטש]] בסוף שנת תקע"ג, או אז עבר גם הוא ומשפחתו לליובאוויטש שהפכה לבירת [[חב"ד]].

באותה תקופה, [[הרבנית פריידא]] בת [[אדמו"ר הזקן]] שהייתה אישה חולנית, נחלשה עוד יותר. בעקבות זאת הועברה לנאות דשא. באחד הימים, כשהבינה שיומה קרב ובא, ביקשה מהחסידים כי יקברוה בהאדיטש לימין אביה הגדול. החסידים לא ידעו כיצד לנהוג ומה להחליט, שכן לא היה מקובל לקבור אישה בתוך האוהל של הרבי.

האדיטש מעולם לא נזנחה. רבותינו נשיאינו ביקרו בה בהאדיטש לעיתים.

[[אדמו"ר האמצעי]] הסתלק ב[[ט' כסלו תקפ"ח]] בניעז'ין לאחר ששהה בהאדיטש אצל אביו אדמו"ר הזקן.

באגרותיו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] מצויה אגרת חסרת תאריך, המיועדת אל "אנ"ש דעיר האדיץ". האגרת מדברת על התחזקות בתפילה, לימוד תורה, וחימום המקווה.  מכך אנו למדים שכבר בימי ה'צמח צדק' הייתה במקום קהילה חסידית.

במשך כמה שנים כיהן הרב שמעון טרבניק (אחיו הרב נחום טרבניק היה רבו של [[כפר חב"ד]]) כרבה של האדיטש. בנו מר לזר טרבניק סיפר: "אבא, הרב שמעון טרבניק, מונה לרב העיירה האדיטש בשנת [[תרפ"ה]]. חמש שנים לאחר שעלה לכהן כרב, החליטו הקומוניסטים שהוא בעל רכוש פרטי רב, והדבר לא מצא חן בעיניהם. רכושו הוחרם, והוא נאלץ לברוח מהאדיטש. לאחר מכן התיישב בסנאווסק".

על הקהילה החב"דית עצמה איננו יודעים רבות, אולם המשפחה המרכזית שהייתה בהבקהילה, הייתה משפחת גנזבורג. אמנם היו משפחות חב"דיות נוספות בהאדיטש באותם ימים, אך כולם היו קרובי משפחה של משפחת גנזבורג.

ר' [[יוסף גנזבורג]] שומר האוהל, ייסד בהאדיטש סניף מחתרתי של ישיבת 'תומכי תמימים'. אין בידינו פרטים מדוייקים על הישיבה, אך ידוע הוא כי בשנת [[תרצ"ו]] למדו בישיבה זו מספר תמימים ובהם: ר' [[דובער ריקמן]], ר' מוני רפופורט, ר' מרדכי טריגובאוו, וכן בניו של ר' יוסף גנזבורג - הת' יצחק והת' שלום דובער. ה[[משגיח]] בישיבה היה ר' אברהם זעליג גנזבורג, ובתקופה מסוימת סייע בעדו הרב [[יוסף גולדברג]] (לימים ראש ישיבת '[[תומכי תמימים]]' [[תומכי תמימים ברינואה|בברינואה]]). בנוסף למחלקה זו התקיימה בעיר מחלקה נוספת בה למדו בעיקר בחורים צעירים{{הערה|[[ספר התמימים]] ח"א עמוד פח.}}.

כל חסידי [[חב"ד]] שהתגוררו בהאדיטש באותם ימים - נספו, מלבד מרת שפרה גנזבורג בת העשרים, שהצליחה להימלט ברגע האחרון. ואילו אביה הרב יוסף גנזבורג, שומר האוהל בהאדיטש, נרצח.