תורת המוסר: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[תורת המוסר]]''' היא חכמת [[ביטול החומר]], על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים [[גוף|הגופניים]] וה[[חומר]]יים{{הערה|היום יום ז' כסלו}}.

בקרב חסידי חב"ד הכירו כי [[רבי ישראל סלנטר]] אינו גאון סתם כגדולי ישראל אחרים בליטא, אלא שהוא בפועל ממש רבי ביהדות, בעל השפעה על מקורבים בדרכים נשגבות ובחזונות נעלים. אותם בני ז'מוט וליטא המקורבים לר' ישראל לא היו בעיני חסידי חב"ד כסתם מתנגדים, "עולמ'שע אידן" שאינם רוצים להודות בחסידות, הם נראו להם יותר כמין חסידים, אלא שהם בדרכם המיוחדת להם, חסידים מתנגדיים{{הערה|1= מבחר כתבים – הרא"א קפלן עמ' 12}}.  

והיו אומרים: "פעם אחת לכמה דורות נתגלגלו רחמיו של הקב"ה על המתנגדים הגלמודים, והוריד להם ממרומים נשמת רבי (ר' ישראל סלנטר), וגם אותה שכלו"{{הערה|1=שם עמ' 14}}.

וכן מספרים, כי פעם אחת ב[[אסיפת הרבנים]] ב[[פטרבורג]] התאכסנו [[אדמו"ר המהר"ש]] ו[[רבי ישראל סלנטר]] באכסניה אחת. אדמו"ר המהר"ש הגיע בלווית חסידים רבים, ורבי ישראל סלנטר הגיע לבדו. באיזה שלב נכנס אדמו"ר מהר"ש לחדרו, וראה אותו יושב לבדו ולומד מוסר. ואמר לו: "אם כבודו יושב יחידי, ואין מצויים אצלו תלמידיו מז'מוט וליטא, באיזה עולמות הם מצויים"{{הערה|1=שם עמ' 13}}.