צוואת הרבי: הבדלים בין גרסאות בדף

כשהרב [[שניאור זלמן גוראריה]] נוכח לראות כי משתררת מגמה של התעלמות מהצוואה, נקט יוזמה אישית ופרסם את הצוואה במתכונתה המלאה בעמודו הראשון של ה'[[אלגעמיינער זשורנאל]]'. בעקבות זאת, החל להינקט קו חדש של הכחשת הצוואה וקביעה לפיה לא הייתה אלא טיוטה ולא משנה אחרונה, מה שהיווה מפנה דרמטי לעומת המוסכמה שהייתה על דעת כולם עד אז כי, בין אם הייתה חתומה ובין אם לאו, היה בצוואה זו גילוי רצונו הקדוש של הרבי.

רבני חב"ד ברחבי תבל מינו ועד של ארבעה רבנים לדרוש ולחקור בנושא, שהם הרב [[יצחק הכהן הענדל]], הרב [[יהודה קלמן מארלאו]], הרב [[דוד שוחט]] והרב [[יצחק מאיר הרץ]]. לאחר חקירה ודרישה, שכללה גביית עדויות ובחינה מדוקדקת של העובדות, פירסמו הרבנים גילוי דעת, לפיו הצוואה היא רצונו של הרבי. בין היתר התבססה ההחלטה על עדות של ראש ישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] הרב [[שניאור זלמן לבקובסקי]] ששמע מהרב פיקרסקי ששימש כעד חתום בצוואה כי הרבי אכן חתם על הצוואה (אלא שלידינו לא הגיע העותק הזה), וקבעו כי הצוואה היא רצונו של הרבי. בפועל, אנשי "אגו"ח" ו"המל"ח" טענו שמכיוון שהיא לא חתומה אין לה כל תוקף ולכן הם לא יממשו את צוואת הרבי. לטענה זו הצטרפו רוב [[ועד רבני ליובאוויטש]].