שניאור זלמן גרליק: הבדלים בין גרסאות בדף

בתום המלחמה הבריח את הגבול דרך לבוב כמו חסידים רבים ("[[יציאת רוסיה תש"ו]]"), ולאחר תלאות רבות הגיע עם בני משפחתו לארץ הקודש, לקראת [[חג השבועות]] [[תש"ט]], כאן השתקע ב[[כפר חב"ד]].

[[קובץ:שזר ביקור בכפר קיץ תשכג.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יושב במסיבה לרגל ביקורו של ה[[פרזידנט (תואר כבוד)|פרזידנט]] [[זלמן שז"ר]] ב[[כפר חב"ד]] בקיץ [[תשכ"ג]], ימים ספורים לפני שמר שז"ר נבחר לתפקיד]]

הרב גרליק לא נח על זירי דפנה, ועם הגיעו ל[[כפר חב"ד]] החל לארגן שיעורי תורה, ואף דאג לשפץ מבנה עבור המקווה. החסידים שהכירו בגאונותו ותכונותיו התרומיות ביקשו למנותו כרב, אולם הוא ברוב צניעותו חשש לקבל עליו את התפקיד. את חששותיו אלו כתב ל[[אדמו"ר הריי"צ]] שבירך אותו בברכת 'מזל טוב' לרגל התמנותו.  

בשנת [[תשי"ח]], לאחר התחלת בניית המקווה בכפר חב"ד, התברר כי אין די תקציב לבניה. הרב גרליק יצא ל[[ארצות הברית]] כדי לאסוף כסף למרות שכבר היה קרוב לשמונים. הוא כיתת רגליו ממקום למקום כבחור צעיר. על מעשהו זה התבטא [[הרבי]] מלך המשיח בפני אחד החסידים (תוכן הדברים): "הלוואי על רבים אותו מרץ נעורים שיש לרב גרליק. למרות גילו המופלג, הוא נוסע ובא כאחד הצעירים. יש הרבה מה ללמוד ממנו".

כשנכנס הרב גרליק ל[[יחידות]] הראשונה, קם הרבי ממקומו וביקש ממנו לשבת. "הרי אתם מגדולי וזקני [[אנ"ש]]", אמר לו הרבי. אך הרב גרליק מיאן באומרו: "אצל רבי איני יושב". "אם כך גם אני לא אשב", השיב לו הרבי. הרב גרליק לא ויתר ואמר: "לא באתי לגאון וגדול, באתי אל 'רבי' ואצל 'רבי' אף פעם לא ישבתי ולכן גם עתה לא אשב".  

שקידתו והתמדתו היו לשם דבר. יודעי דבר סיפרו כי עבר מספר פעמים על כל הש"ס עם פירושי [[רש"י]] ותוספות. הוא שינן אין ספור פעמים את כל חלקי השולחן ערוך, וכמעט בכל שעות היממה הייתה לו קביעות עיתים לתורה.

{{ערך מורחב|ערך=[[ח' סיוון תשל"ד (תאונה)|התאונה בח' סיון תשל"ד]]}}

[[קובץ:תאונה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרכב לאחר התאונה]]