אהבה כרשפי אש: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אהבה כרשפי אש''' הוא מושג בחסידות המבטא מדרגה ב[[אהבה]] של יהודי כלפי [[הקדוש ברוך הוא]] והקדושה, ואהבה זו היא בחינה ב[[אהבה המסותרת]]{{הערה|שם=א}} ונחשבת לתוקף האהבה{{הערה|שם=ג}}. בחינת אהבה זו מקורה הוא ב[[לוי|לוויים]] ומשוייכת ל[[קו השמאל]] ועניינה הוא [[רצוא]]{{הערה|שם=ב|תורת מנחם חלק י"א עמוד 124, תורת מנחם חלק כ"א עמוד 253, ועוד}} המסמלת תשוקה עזה של יהודי לה', ובמקורה היא נחשבת לנעלת על סוג האהבה השני [[אהבה כמים]] שמקורה הוא מ[[קו הימין]] ובעבודת ה[[כהנים]]. אהבה זו מסמלת אהבה עזה מאוד (כרשפי אש) אצל יהודי שרוצה להתכלל באלוקות עד כדי [[כלות הנפש]].

אהבה כרשפי אש נקראת כך כי כמו שהאש נאחזת במשהו וכל תשוקתה הוא להתנתק מהדבר שנאחזה בו ולעלות מלמטה למעלה ולהיכלל בשורשה כך אהבה זו מסמלת אהבה עזה של יהודי שמרוב אהבתו את [[הקדוש ברוך הוא]] כל תשוקתו היא להתנתק מה[[עולם הזה]] להידבק ולהיכלל באלוקות ולהגיע לידי [[כלות הנפש]]{{הערה|שם=נ|[[לקוטי אמרים תניא]] פרק נ'}}. וכמו שבשביל להבעיר אש צריך שמן, נר, ופתילה כך גם באהבה כרשפי אש יש את הבחינות האלה - השמן זוהי החכמה שב[[נפש הבהמית]], הנר נמשל ל[[נפש האלוקית]] והפתילה זוהי ה[[תפילה]] שעל ידי ההתבוננות בגדולת השם בשעת התפילה נבערת אצלו התשוקה ומדליקה את ה'נר' - הנפש האלוקית, ועל-ידי ההתבוננות של הנפש האלוקית הוא "מדליק" גם את ה'שמן' - ה[[נפש הבהמית]] עד שגם היא רוצה להדבק באלוקות{{הערה|תורה אור פרשת מקץ ל"ח, ג.}}, דדבר זה מתאפשר בשל היותה של הנפש הבהמית בשורשה ב[[אופנים]] ו[[חיות הקודש]] שב[[מרכבה]]{{הערה|{שם=נש}}.

עוד סיבה שאהבה זו נקראת כך היא שכשם שעניינה של האש הוא התלהבות גדולה ועצומה וכך גם האהבה כרשפי אש היא אהבה בלי גבולות והגבלות כלל שבאה בהתלהבות עצומה וזאת בשל-כך שאהבה זו לא באה בגלל השגתו והבנתו של האדם ומאמץ מצדו (בדומה ל[[אהבה כמים]]) ולכן אין בה הגבלות ופועלת אצל האדם בהתלהבות ממש כ"רשפי אש"{{הערה|שם=ג|תורת מנחם חלק י"ב עמודים 64 - 66}}. כמו כן כאשר יש אצל האדם את האהבה הזו הטבע שלו משתנה מכך{{הערה|[[המשך תער"ב]] חלק שלישי עמוד א'שלה}}.

ובפרטיות יותר אהבה זו מתבטאת על-ידי כך שיהודי מרגיש את עוצמתו ומעלתו של הקדוש ברוך-הוא לעומת שאר הנבראים ומרגיש בגודלו ומעלתו של ה' ואפסיות העולם הזה ותענוגותיו ורואה עד כמה הוא רחוק מאלוקות{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמוד 65}}{{הערה|תורת מנחם חלק כ"ד עמוד 103, ושם: {{ציטוטון|שע"י ההתבוננות דכולא קמי' כלא חשיבי, מתעורר האדם באהבה עזה כרשפי אש}}}}, לרוב התבוננות זו באה בשעת ה[[תפילה]]{{הערה|שם=תפ|ראה [[לקוטי תורה]] [[פרשת במדבר]] ב, ג'. לקוטי תורה פרשת נשוא כ"ח, ג'. [[אור התורה]] במדבר כרך ב' עמוד של"ו, תורת מנחם חלק כ"ד עמוד 103, ועוד}} ועל-ידי התבוננות זו נפעל אצל היהודי [[יסוד האש]] שבליבו ונבערת אצלו התשוקה העזה לאלוקות בבחינת [[רצוא]] (שרוצה ומשתוקק להידבק באלוקות) עד שאהבה זו בוערת בקרבו ללא הגבלות וללא הבנה כלל{{הערה|שם=ג}}. אך תשוקה זו אינה טובה כי תכלית השלימות של היהודי הוא להשלים את כוונת הבריאה ולהפוך את העולם החומרי למשכן לה', ועל-כן סדר העבודה באהבה זו הוא לקיים תורה ומצוות הקשורים לעולם הזה בבחינת [[שוב]] שהאדם יחדיר לליבו שמטרת הבריאה היא לעשות לה' משכן בעולם הזה התחתון ולכן צריך להישאר בגוף ולקיים את המצוות שניתן לקיימן רק בעולם הזה החומרי כדוגמת [[ציצית]] [[תפילין]] וכו'{{הערה|שם=נש}}.