שינויים

ב[[יום ראשון]], [[כ"ט באלול]] [[תקמ"ט]]{{הערה|שם=גירסאות}} בעיר [[ליאזנא]], נולד רבי מנחם מענדל לאביו ר' [[שלום שכנא אלטשולר (אב אדמו"ר הצמח צדק)|שלום שכנא]] והרבנית [[דבורה לאה (בת אדמו"ר הזקן)|דבורה לאה]] אלטשולער. הוריו קראו לו "מנחם מענדל" על שם רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]]. בשנת [[תקנ"ג]] ביום [[ג' בתשרי]], בהיותו בן שלוש, נפטרה אמו וכבקשתה האחרונה, מנחם מענדל אומץ על ידי סבו, [[אדמו"ר הזקן]] שחבבו מאוד. מנחם מענדל היה ישן בחדרו של אדמו"ר הזקן, בסמוך לארון הקודש ומסתובב לצידו כל הזמן. עד חתונתו היה [[אדמו"ר הזקן]] מכסהו בטליתו, ב[[ברכת כוהנים]] של הימים-טובים ועד גיל תשע היה מכסהו ב[[תקיעת שופר]] של [[ראש השנה]]. ביום [[י"א בתשרי]] [[תקנ"ג]] הכניסו [[אדמו"ר הזקן]] ללמוד ב'[[חיידר]]'.

בהיותו בגיל שמונה שנים הציע [[אדמו"ר הזקן]] לבנו [[אדמו"ר האמצעי]] לקחתו כחתן לבתו [[הרבנית חיה מושקא אשת הצמח צדק|הרבנית חיה מושקא]], אך [[אדמו"ר האמצעי]] היסס והראה לאביו מבעד לחלון כיצד הוא משחק עם כל הילדים במעשי ילדות. [[אדמו"ר הזקן]] ניגש אל החלון ורמז באצבע לנכדו להיכנס לחדר, כאשר מנחם מענדל נכנס הגיש לו גמרא, הורה לו לשנן בעל-פה דף עם [[רש"י]] ותוספות, תוך מחצית השעה, לשוב אל החדר ולחזור על כל מה שלמד. [[אדמו"ר האמצעי]] שהמתין בחדר הבחין לאחר כרבע שעה שהילד שוב משחק בחוץ עם חבריו, פנה אל אביו ואמר 'אפילו בקולך אין הוא שומע!'. [[אדמו"ר הזקן]] קרא לילד ונזף בו אך מנחם מענדל טען שהוא כבר למד והחל לחזור בעל-פה את הדף.

ביום [[ה' בכסלו]] שנת [[תקס"ד]], {{הערה| ב[[ספר המאמרים]] [[תקס"ד]] עמוד שמג, וב[[ליקוטי דיבורים]] מובא שהחתונה הייתה בתאריך [[ה' כסלו]] [[תקס"ד]]. וב[[שלשלת היחס]] שבתחילת ה[[היום יום]] מובא שהחתונה הייתה ב[[תקס"ג]].}} , בהיות אדמו"ר הצמח צדק בן ארבע עשרה שנה, התחתן בעיר [[ליאדי]] עם בת דודתו, מרת [[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר הצמח צדק)|חיה מושקא שניאורסון]], בתו של [[אדמו"ר האמצעי]].

בשנת [[תקס"ז]], כשלוש שנים לאחר נישואיהם, ביקש [[אדמו"ר הזקן]] מחיה מושקא שתביא לו מכתבי ה[[חסידות]] של בעלה. היא נענתה לבקשתו ובין הכתבים שהביאה לו היה מאמר "שורש מצוות התפילה"{{הערה|מודפס בספר [[דרך מצותיך|דרך מצותיך]]}}. כשראה [[אדמו"ר הזקן]] את חידושיו, קרא לאחיו [[יהודה לייב (אח אדמו"ר הזקן)|יהודה לייב]] ולרבי [[פינחס רייזס]] וביקשם שיענו "אמן" על ברכת "שהחיינו". הדבר נודע לחסידים שהחלו לכבד את הצמח צדק.

כשנודע לצמח צדק שאשתו העבירה בניגוד לרצונו את הכתבים, אמר לה שיגרשה. הרבנית טענה להגנתה שהינה מחוייבת בכיבוד הסבא - [[אדמו"ר הזקן]] שגדול אפילו מכיבוד אב. הצמח צדק השיב כי עליו לעיין בדין וכיון שיש בליבו עליה, לא יוכל לדור עמה עד שיגמור את העיון. במשך מספר ימים הרבנית בכתה ללא הרף. לאחר חודשיים שהצמח צדק לא חזר בו, סיפרה על כך לאביה, [[אדמו"ר האמצעי]] ששוחח על העניין עם חתנו וכאשר נוכח לראות שדעתו תקיפה נכנס אל [[אדמו"ר הזקן]] ושטח בפניו את העניין.

ב[[שבת]] [[פרשת מקץ]] לאחר ש[[אדמו"ר הזקן]] אמר בחדרו [[מאמר]] חסידות, המתין שכל הנוכחים יצאו מהחדר ופנה אל הצמח צדק ואמר לו כי שמע שיש לו עיון בדבר הלכה, אך כיוון שהוא נוגע בדבר ויקשה עליו לכוון לאמת, ברצונו לעיין יחד עמו ושתי נפשות אלוקיות יוכלו לגלות את אמיתות ה[[הלכה]]. לאחר העיון המשותף חזר בו הצמח צדק והצטער על שעלה בדעתו [[גירושין|לגרש]] את זוגתו. [[אדמו"ר הזקן]] הבטיח ללמוד עמו פעמיים בשבוע [[נגלה]], ושלוש פעמים בשבוע יחזור לפניו מאמרים שאמר בעבר וביאורי תורות שקיבל מרבותיו. לאחר מכן ברך [[אדמו"ר הזקן]] את הזוג כי יקוים בהם הכתוב "תטעי נטעך נעמנים... ביום נטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי"{{הערה|ישעיה י"ז}} וביקשו שלא ישאר שום זכר של הקפדה על הרבנית ושישמח אותה ונאנח והוסיף: "נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש".

בשנת [[תקס"ו]] מסר [[אדמו"ר הזקן]] לידיו ולידי דודו זקנו הרב [[יהודה לייב (אח אדמו"ר הזקן)|יהודה לייב]] את השאלות ההלכתיות המגיעות אליו, על מנת שיענו עליהם והוא יגיהם. בשנת [[תק"ע]] מסר [[אדמו"ר הזקן]] לידו ולידי דודו, הרב [[משה שניאורי]], את ההתעסקות בעניני הכלל.

ב[[מלחמת נפוליאון]] כש[[אדמוכשאדמו"ר הזקן]] ברח מ[[ליאדי]], הצטרף אליו אדמו"ר הצמח צדק. בהמשך היה נוכח גם בשעת פטירת אדמו"ר הזקן{{הערה|ב[[דרך מצוותיך (ספר)|דרך מצוותיך]] נמצאים עניינים אותם שמע אדמו"ר הצמח צדק מ[[אדמו"ר הזקן]] בימים אלו}}. לאחר הסלקות אדמו"ר הזקן, משנת [[תקע"ד]] עד שנת [[תקפ"ז]], התבודד ולמד בהתמדה.

לאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר האמצעי]], ביום [[ט' כסלו תקפ"ח]], התקיימה אסיפה של זקני [[חסיד]]י חב"ד בה הוחלט למנות את חתנו של אדמו"ר האמצעי, רבי מנחם מענדל, שימלא את מקומו של חמיו בהנהגת [[חסידות חב"ד]]. החלטה זו התבססה על אמירתו של אדמו"ר האמצעי, כשביקש לעלות ל[[ארץ ישראל]]{{הערה|היה זה בחודש [[תשרי]] שנת [[תקפ"ח]]. [[אדמו"ר האמצעי]] הגיע ל[[האדיטש]] והתפלל מספר פעמים על ציון אביו אדמו"ר הזקן. פעם אחת שהה בציון זמן רב, ואחר כך יצא משם כשפניו שוחקות ואמר: "פעלתי מאבי אדוני מורי ורבי שיפטרוני מהרבנות". החסידים חשבו כי כוונתו לעלות לארץ הקודש, שהרי כאמור אביו רבינו הזקן ביקש גם הוא לוותר על הנהגת החסידים כדי לעלות לארץ ישראל.}}, שאלו אותו החסידים ""כיצד רבינו יעזבנו כצאן ללא רועה?" השיבם [[אדמו"ר האמצעי]] "הלא עמכם חתני הרב הגאון רבי מנחם מענדל שיחיה. הוא יהיה לכם לרועה נאמן". החסידים התנגדו כמובן לרעיון ורק כאשר לאחר חודשיים, בדרך מ[[האדיטש]] ל[[ניעז'ין]], נפטר אדמו"ר האמצעי, הבינו החסידים את כוונתו. בנוסף לכך מצאו החסידים רמזים נוספים לרצונו של [[אדמו"ר האמצעי]] שדווקא חתנו יהיה ממלא מקומו.

החלטת אסיפה זו פורסמה בכל ריכוזי חסידי חב"ד ב[[רוסיה]]. משלחת של גדולי וזקני החסידים ובהם רבי [[הלל מפאריטש]], רבי [[יצחק אייזיק מוויטבסק]], רבי [[יצחק משה מיאס]], רבי [[פרץ חן]] מצ'רניגוב ועוד, התייצבה בפני אדמו"ר הצמח צדק ומסרה לו את החלטת האסיפה, אולם [[הצמח צדק]] מיאן לקבל על עצמו את כתר הנשיאות. משלחות נוספות של חסידים באו והלכו, אך לכולם סירב רבי מנחם מענדל בתואנה כי כתר הנשיאות מגיע בדין לדודו הרב [[חיים אברהם שניאורי]], בנו של רבינו הזקן ואחיו של אדמו"ר האמצעי. כששמע רבי חיים אברהם את הדברים הללו, הוא עצמו הצטרף לאחת המשלחות והפציר ברבי מנחם מענדל שיקבל את הנשיאות, אך הוא עדיין עמד בסרובו.

בחודש [[ניסן]] החליטו החסידים כי לקראת [[חג השבועות]] יבואו כל זקני החסידים ל[[ליובאוויטש]] ויטכסו עצה מה לעשות. כשבועיים לפני [[חג השבועות]] באו לליובאוויטש כמה מזקני החסידים, ביניהם; רבי [[יצחק אייזיק מהומיל]], רבי הלל מפאריטש, רבי יצחק אייזיק מויטבסק והם קיימו אסיפה נוספת ושלחו משלחות אל אדמו"ר הצמח צדק, אך גם אלו לא עזרו. הוא המשיך להתחמק בטענה שיש לבחור ברבי חיים אברהם בנו של רבנו הזקן, או ברבי [[מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי)|מנחם נחום]], בנו של רבנו האמצעי, או ברבי [[אהרן זסלבסקי מקרמנצ'וג (חתן אדמו"ר האמצעי)|אהרן מקרמנצ'וג]] מנכדיו של אדמו"ר הזקן{{הערה|לימים הפך רבי אהרן מקרמנצ'וג גם לחתנו של אדמו"ר האמצעי כאשר נישא בזיווג שלישי לחיה שרה, ביתו של אדמו"ר האמצעי}}.

ביום שלישי, [[ג' סיון תקפ"ח]] באו שלושת גדולי החסידים: רבי [[פרץ חן]], רבי הלל מפאריטש ורבי יצחק אייזיק מהומיל, אל חדרו של אדמו"ר הצמח צדק והתחננו בפניו שיקבל על עצמו את הנשיאות. בסופו של דבר ניאות, אך בתנאי שלא יטרידוהו בשאלת עצות בענינים גשמיים. רבי הלל מפאריטש נענה ואמר: "חסידים רוצים לשמוע חסידות". כעבור זמן קצר נודע כי אדמו"ר הצמח צדק ייצא לבית הכנסת לומר חסידות. ואכן אדמו"ר הצמח צדק נכנס לבית המדרש שהיה מלא בחסידים, כשהוא לבוש ב[[בגד|בגדי]] י לבן אותם ירש מסבו [[אדמו"ר הזקן]] והחל לומר מאמר [[דא"ח]] [[ד"ה]] "על שלושה דברים העולם עומד".

בשעה שהתחיל לומר את המאמר, נזכר רבי יצחק אייזיק מהומיל כי בצעירותו שמע פעם את [[אדמו"ר הזקן]] חוזר מאמר זה, כשבאותה שעה שיחק בחדר הנכד, אדמו"ר הצמח צדק, והפריע לחסידים לשמוע. רבי יצחק אייזיק חשש שזה מפריע ואז לפתע עצר [[אדמו"ר הזקן]] את אמירת המאמר ואמר לו: "הנח לו, הנח לו, הוא רוצה לשמוע. הוא שומע, עוד תיווכח שהוא שומע!". כעת נזכר באותו מעמד ובמוחו חלף הרהור: "אכן זהו כח עליון, וה"צמח צדק" מראה את כוחותיו הכמוסים אשר חננו השם יתברך". עודנו מהרהר כך, הפסיק אדמו"ר הצמח צדק באמירת המאמר ופנה אל רבי יצחק אייזיק ואמר: "תחשדוני בדבר שאין בי? מה אעשה וסבי רבנו הזקן ציוה עלי לומר מאמר זה" ומיד המשיך באמירת המאמר. בכך התגלתה רוח קודשו ברבים. בסיום המאמר פתחו כל החסידים בשירה וליווהו לביתו בריקודים וב[[שמחה]] גדולה{{הערה|1=ראו בקישור דלקמן [https://toratchabad.com/%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93כיצד-%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%9Cקיבל-%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95רבינו-%D7%94%D7%A6%D7%9E%D7%97הצמח-%D7%A6%D7%93%D7%A7צדק-%D7%90%D7%AAאת-%D7%A2%D7%95%D7%9Cעול-%D7%94%D7%94%D7%A0%D7%94%D7%92%D7%94 ההנהגה סקירה מפורטת עם פרטים נוספים], באתר [[תורת חב"ד לבני הישיבות]].}}.

בשנת [[תקצ"ז]] הדפיס את ספרו [[תורה אור]]. בשנת [[תקצ"ח]], על פי בקשת חסידי חב"ד, ביקר ב[[מאהילוב]], [[מינסק]] ו[[וילנא]] וחזר דרך פלך [[ויטבסק]]. בנסיעתו זו נפגש גם עם גדולי ה[[מתנגד|מתנגדים]] ים שהחלו לשאת ולתת איתו בשאלות הלכתיות. מסע זה השקיט את המחלוקת בין החסידים ל[[מתנגדים]]. בשנת [[תקצ"ט]] קנה אחוזה גדולה הכוללת אדמת זריעה ויער וייסד שם מושבה ליהודים עובדי אדמה ועזר להם גם במכשירי עבודה. בשנת [[תר"ג]] מינתה הממשלה ועד בן ארבעה אנשים מבאי-כח התושבים היהודים, לדון אודות החוקים השייכים אל היהודים ובפרט בנוגע לשאלת ה[[חינוך]] ואדמו"ר הצמח צדק נבחר להיות אחד מהם. במשך ההתאספות, שארכו חדשים אחדים, עמד על דעתו בשמירה על הדת והחינוך על טהרת הקדש. בזמני ההתאספות, נאסר עשרים ושניים פעמים בגין מחאותיו הנמרצות. בסופו של דבר נתמלאו דרישותיו. בשנת [[תר"ה]] הדפיס את הספר [[לקוטי תורה]] המכיל [[מאמר]]י [[אדמו"ר הזקן]] עם ביאורים והגהות שלו.

אדמו"ר הצמח צדק גם ייסד בשנת [[תר"ד]] את ה[[עיירה]] [[שצעדרין]] והושיב בה כשלש מאות משפחות שכולן היו חסידי חב"ד, ובעקבות זה זכה להוקרה מהממשל הרוסי וקיבל את התואר 'אזרח נכבד לדורותיו'{{הערה|1=[http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%9E%D7%A1%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%99%D7%A7_%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%AA_%D7%AA%D7%95%D7%90%D7%A8_%D7%90%D7%96%D7%A8%D7%97_%D7%A0%D7%9B%D7%91%D7%93_%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95_81665חדשות_חבד_מסמכים_היסטוריים_תיק_קבלת_תואר_אזרח_נכבד_לדורותיו_81665.html המסמכים הרשמיים נחשפים] {{COL}}}}.

בערך ב[[חודש תשרי]] שנת [[תרכ"ו]] החלו אצלו להופיע קשיים בדיבור. בחורף תרכ"ו שלח שליח למעזיבוז להניח פ"נ על קברו של הבעש"ט, אך השליח לא ביצע את שליחות, דבר שהחסיר 13 שנה מחייו של הצמח צדק{{הערה|כיון ש[[אדמו"ר הזקן]] ברכו באריכות ימים, ואריכות ימים אצל [[אדמו"ר הזקן]] היא לפחות של 90 שנה, והצמח צדק חי למעשה 77 שנה}}{{מקור|לכלל הסיפור ובמיוחד לטענה ש"אריכות ימים אצל אדמו"ר הזקן היא לפחות של 90 שנה"}}. בתחילת [[חודש ניסן]] תרכ"ו נחלש מאד והזמינו את הרופא של [[ליובאוויטש]] ואמר שאינו רואה דבר. למחרת נהיה המצב גרוע יותר והחסידים היו מבוהלים מאוד וכל היום אמרו [[תהלים]] והוסיפו לשמו את השם "מאיר". לקראת ערבו של [[י"ב בניסן]] [[תרכ"ו]] אמרו שהמצב השתפר, אבל אחר זמן קצר ראו שוב שאין תקווה. השמש ר' חיים בער הטה את אזנו לפיו של אדמו"ר הצמח צדק ושמע שאומר "למען ירבו ימיכם".

היה גוי שהכיר את אדמו"ר הצמח צדק ורצה מאוד לציירו, אך אדמו"ר הצמח צדק לא הסכים. התחכם הצייר ובא ב[[שבת]] לבית אדמו"ר הצמח צדק, התבונן בו היטב על מנת לזכור את דיוקנו ורץ לביתו ומיהר לציירו. מסיבה זו נראה אדמו"ר הצמח צדק בציור ב[[בגד|בגדי]] י שבת הלבנים, אשר אותם ירש מאדמו"ר הזקן. לאחר מכן כשראה אדמו"ר הצמח צדק את התמונה, הצטער על שצוירה ב[[שבת]] בשבת - אך 'התנחם' בכך שהצייר טעה פעמיים{{הערה|מסופר שהטעות ארעה מכיון שכאשר הוא התבונן על פניו של הרבי הוא הלך ברחוב בעצימת עיניים כיון שלא רצה לשכוח את התמונה, ובאמצע הדרך הוא התנגש בעץ וזה בלבל אותו בטעויות האלו.}}: טעות ראשונה שהוא צייר את אדמו"ר הצמח צדק שהצד השמאלי של בגדו מונח על הימני, בעוד שמנהג ישראל הוא הפוך. טעות שנייה שהוא צייר את הספר שמחזיק אדמו"ר הצמח צדק - כספר לועזי, הנקרא משמאל לימין. [[הרבי]] ציין פעם שטעות נוספת היא שאדמו"ר הצמח צדק מניח בציור את משקפיו על כריכת הספר - דבר שלא ייתכן שנעשה - כיוון שזהו היפך הכבוד לספר.

בשנת [[תשפ"א]] גילה ר' [[יחיאל אופנר]] בעיזבון מרת הינדא גורביץ', נכדת הרבנית [[ביילא וולס]] בת [[אדמו"ר האמצעי]], ואחיינית של 2 מבני הצמח צדק, הייתה בת אחות אשתו הראשונה של [[המהרי"ן מניעז'ין]], בן הצמח צדק וכן אחיינית של הרב לוי יצחק זלמנוביץ' (אח אמה) שהתחתן אף הוא עם ביתו של הצמח צדק מרת דבורה לאה. העתק נוסף של הציור המקורי, ככל הנראה הקדום ביותר,{{הערה|[https://chabad.info/special/635784/ תגלית: נחשף הציור הראשון שמיוחס לאדמו"ר הצמח צדק] {{אינפו}} [https://col.org.il/news/127876 ציור לא ידוע של הצמח צדק, ככל הנראה זה הקדום ביותר - נחשף] {{COL}} לקריאה נוספת: [[מנחם ברונפמן]], '''הציור שעבר בירושה''' כפר חב"ד גליון מס' 1885}}.,

==משפחתו ותלמידיו==

*בתו - הרבנית [[דבורה לאה (בת אדמו"ר הצמח צדק)|דבורה לאה זלמנסון]] אשת הרב [[לוי יצחק זלמנסון|לוי יצחק זלמנסון]].

*'''[[ספר צמח צדק|צמח צדק]]''' - [[שאלות ותשובות]] הלכתיות, פסקי דינים, וחידושים על ה[[תלמוד|ש"ס]]. שם הספר בא לרמז על שם המחבר (בכתיב המקובל בשפת ה[[יידיש]]) - "מנחם מענדל" ב[[גימטריה]] "צמח צדק".