|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{בעבודה}}
| | ===מכינה זאל - פרחי התמימים=== |
| '''חיסון''' הוא אמצעי ריפוי מונע, שמונע השפעה של גורמים מזיקים לבריאות כמו נגיפים ומחלות שונות, לפני שהם פוגעים בגוף. תכלית החיסון היא לאמן את מערכת החיסון וללמד אותה להכיר מחוללי מחלות (ובהם פתוגנים), שהמערכת אינה ערוכה להתמודד מולם.
| | [[קובץ:זאל פרחי התמימים.jpg|ממוזער|המכינה בתמונה קבוצתית בשנת [[ה'תשע"ט]]]] |
| ==בהלכה== | | בשנת [[ה'תשע"ט]] הקומה מכינה לישיבה הממוקמת במבנה הישיבה קטנה, במטרה להכין כראוי את התלמידים לקראת ה[[ישיבה]]. במכינה לומדים נכון לחודש [[טבת]] [[ה'תשפ"א]] כ62 תלמידים. המכינה מחולקת לשתי כיתות. |
| בנטילת חיסון, ישנם שני צדדים: מצד אחד, ישנן חששות לתופעות לוואי כאלו ואחרות העלולות להיווצר כתוצאה מלקיחת החיסון, שהוא הכנסת חומרים פעילים אל תוך הגוף. ונמצא, שמדובר בפעולה
| | ====צוות המכינה==== |
| אקטיבית של הכנסה למצב של סיכון מסוים (.בכל נטילת תרופה יש סיכון מסוים, וכידוע שבכל תרופה עלולות להיות תופעות לוואי. אך בשונה מתרופה הניטלת על-ידי האדם כאשר הוא כבר במצב של חולי ואין לו ברירה אלא לנסות להתרפא על ידי סממני רפואה, הרי שהחיסון אינו אלא צעד מניעתי. לכן בזה מתעוררת יותר השאלה האם קיימת בעיתיות בנקיטת צעד אקטיבי של הכנסת חומרים פעילים.). ומצד שני, הניסיון הראה שעל-ידי כך שהקב"ה, ה"בורא רפואות", נתן חכמה בלב הרופאים להמציא החיסונים – מחלות
| | *הרב יעקב אייזנבך - מג"ש. |
| שהיו בעבר מדבקות ומסוכנות, כמעט
| | *הרב שניאור זלמן אופן - מג"ש. |
| ומוגרו לגמרי מן העולם.
| | *הרב פינקל. |
| | |
| אך על-פי תורה השיקול בנושא זה הוא מדידת סיכון שבנטילת טיפול רפואי מול סיכון באי נטילתו, כאשר הקובעים בזה הם הרופאים השייכים לתחום זה. וכידוע, שעל-פי תורה בכל עניני הרפואה צריכים לשמוע לדעת הרופאים המומחים בתחום{{הערה|ראה שו"ע ונו"כ ושוע"ר או"ח סי' תריח. שוע"ר סי' תריח. שוע"ר סי' שכח, יב.}}, וכלשון הרבי במכתבו{{הערהאגרות קודש ח"י עמ' לו.}}:ידועה הוראת תורתנו תורת חיים על הפסוק ורפא ירפא שניתנה רשות לרופא לרפאות, ובמילא צריך למלאות הוראות רופא מומחה – במקצוע הזה". ועוד{{הערה|ברפואות הוא רק למי ש"מוסמך מהממשלה שיש לו רשות ליתן רפואות לחולאיםלא יהא שם גדול ממנו". וכן גם לפי החתם סופר, כתב שלרופא המומחה לרבים יש סמכות ואחריות גדולה יותר מרופא רגיל, ומכך גם נובעת נאמנותו הגמורה[.
| |
| ועל כן, כאשר רוב הרופאים קובעים שהסיכון בנטילת החיסון )אם ישנו( הוא קטן מאוד, ולעומת זאת ילד או אדם מבוגר שאינו מחוסן, הסיכון שלו ושל סביבתו גדול בעשרות אחוזים יותר מהסיכון של
| |
| תופעות הלוואי – הרי שלקיחת החיסון היא ה"כלי" הראוי והנכון על-פי תורה להימנע מהמחלה שלשם מניעתה נוטלים ובמצב זה, דעת הפוסקים שהדבר מותר
| |
| בוודאות, ואף נכון מאוד לקחת החיסונים אלו.
| |
| -----
| |
| 3 .אגרות קודש ח"י עמ' לו.
| |
| 4 .יו"ד סי' שלו ס"ב.
| |
| .אבן העזר סי' צד.
| |
| 6 .והיינו חיסוני השגרה שנקבעו כהמלצות ללא
| |
| תנאי ובהחלטיות על ידי גורמי הבריאות המקצועיים
| |
| )רופאים( בארה"ק.
| |
| -----
| |
| ==תרומות ומעשרות==
| |
| תרומות ומעשרות היא מצווה התלויה בארץ, והיא להפריש תרומות ומעשרות. התורה צוותה להפריש אחוז מסוים מהפירות והירקות הגדלות בארץ, לקדושה.
| |
| ==מוקף==
| |
| ישנו דין חשוב שהוא להפריש מן המוקף. כלומר, באם אדם רוצה להפריש פירות, עליו לדאוג שכל הפירות יהיו ברשות אחת, ובאם הם לא ברשות אחת עליו להפריש מן כל רשות{{הערה|ראה שו"ע יו"ד שלא, כה}}.
| |
| ===דיני מוקף===
| |
| *במידה ויש לאדם כמה ארגזים עם פירות שיש להפריש, עליו לקרב את הארגזים אחד לשני בצורה שיגעו זה בזה ואז יוכל להפריש מארגז אחד בלבד{{הערה|הגר"א שו"ע יו"ד שכה, ח}}, אך יש שסוברים שמספיק לפתוח את הארגזים ולקרב אותם, ואין צורך במגע{{הערה|ערה"ש זרעים סב, י}}.
| |
| *באם אדם הפריש בטעות שלא מן המוקף, תרומתו כשרה ובאם אין ברירה אפשר לסמוך על תרומה זו.
| |
| *ההפרשה לא כוללת שני מינים בפירות. וכל מיני התאנים, השחורות והלבנות, נחשבים מין אחד, וכל מיני החיטים נחשבים מין אחד. זה הכלל, כל מין שנחשב כלאיים בחבירו, אין תורמים ממנו על חבירו, ואם אינו נחשב כלאיים בחבירו, תורמים ממנו על חבירו{{הערה|התרומה והמעשר ה, ד}}.
| |
| *זיתים שעומדים לסחיטה לשמן, וענבים שעומדים ליין, יש להפריש מהם תרומות ומעשרות כשתיגמר מלאכתם ויהיו שמן ויין. ואם הפריש מהענבים שעומדים לדריכה, לא הועיל כלום וצריך להפריש שוב לאחר שייעשו יין{{הערה|המעשר והתרומה ה, י}}.
| |
| *אין מפרישים מפירות שנה אחת על חברתה.
| |
| | |
| ==תרומה גדולה==
| |
| התורה מצווה להפריש מן הדגן והתירוש והיצהר תרומה ל[[כהן]]. במקרא {{דברים יח ד}}: ראשית דגנך תירשך ויצהרך וגו' תתן לו. ונאמר{{הערה|חולין קלז}} כי מדין התורה אין לה שיעור, אלא אפילו חטה אחת פוטרת כרי גדול, אבל חכמים אמרו{{הערה|משנה, תרומות ד, ג}} להפריש יותר, ואמרו מי שיש לו עין בינונית מפריש חלק אחד מחמשים, וסמכו הדבר על לשון תרומה, כלומר, תרי ממאה, כלומר אחד מחמשים. משום שהדגן והתירוש והיצהר הם מאכל בסיסי של האדם, ראוי לברך את ה' כאשר אוכלים ולהפירש מעט לתת למשרתי [[הקב"ה]], ה[[כהנים]].
| |
| | |
| ===דיני המצווה===
| |
| כפי מה שנאמר בגמרא{{הערה|ראש השנה יב.}} שעיקר חיוב התרומה הוא מהתורה, וכן המעשרות הוא בדגן ותירוש ויצהר לבד, משום שהם עיקרי המחיה של האדם, אך מדברי סופרים חייב גם כן כל אוכל של אדם הגודל מן הארץ.
| |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| ==הידור מצווה - חנוכה== | |
| במכתב הרבי משנת תש"ל, שיבח הרבי ציור של חנוכייה בצבע ובציפוי שמסמלים עתיקות רבה, על פי הנאמר בגמרא{{הערה|ראש השה כד,א}} שבגלל ההתרוששות הכלכלית של היהודים בזמן הדיכוי היווני, לא הייתה להם מנורת זהב בבית המקדש, ונאלצו להשתמש במנורה עשויה מבדיל.
| |
| | |
| ולהעיר, שהנהגה כיוצא בזה הנהיג הרה"צ ר' אהרן מבעלזא זצ"ל, אשר "מעת מלחמת העולם הב' וגם לאחריה, כשעלה לארץ-הקודש, סרב רבינו להדליק נרות חנוכה במנורת כסף כבעבר, אלא הדליק במנורה פשוטה ממתכת עם כוסיות זכוכית, וכך נהג עד פטירתו... בהיותו בעיר פעסט רצו אנ"ש לקנות מנורה של כסף... סירב בהחלט, ואמר כל זמן שעם ישראל הוא בצרה איני רוצה במנורת כסף, עד שה' יעזור לכלל ישראל"{{הערה|מנהגי בעלז, אה"ק תשמ"ג, עמ' סה}}.
| |
| {{הערות שוליים|פסקה}}
| |
| | |
| ==תשעה באב און ליובאוויטש==
| |
| בסיום מסכת [[מכות]] מסופר על צחוקו של רבי עקיבא למראה שועל היוצא מבית קודשי הקודשים החרב {{הערה|ראה בלקוטי שיחות כרך יט עמ' 67 ואילך, ומסכם שם בעמ' 78}}:
| |
| | |
| החורבן והגלות – כפי שיתגלו הגילויים דגאולה העתידה, וכן ההוספה (של "לקו בכפליים") שמביאה את ה"נחמה בכפליים" וכו'.
| |
| | |
| ויש לציין לדברי הצמח-צדק במענה על השאלה מדוע נראה חסיד בוכה בשמחת-תורה ושר בתשעה באב (הובאו ב'ספר השיחות תש"ג' עמ' 41): לגבי חסיד ניגון אינו שמחה ובכיייה איננה עצבות... בתשעה באב, בזמן החורבן, כשהוא רואה שהחורבן התקיים, הרי "בכל עצב יהיה מותר" והוא מאמין בקיום ייעודי הגאולה, ואז הוא מנגן, בחינת "להתענג על הוי'".
| |
| | |
| ומכאן שגם דעת ר"ע (שהוא יחידי) שנענה "ניחמתנו ניחמתנו" – הינה הלכה למעשה בהתנהגות (של החסיד).
| |
| {{הערות שוליים|פסקה}}
| |