דרך הלימוד בליובאוויטש: הבדלים בין גרסאות בדף

בדרכי הלימוד בכלל ישנם דרכים רבים. אך בכללות נחלקת לשני סוגים: עיון - בהעמקה, וגירסא - היינו לימוד במהירות יותר מתוך מטרה לרכוש ידיעות בתורה. בליובאוויטש הושם דגש על הלימוד בעיון.

 

הרבי מבאר שכשם שבזמן - חיוב מצות תלמוד תורה הוא בכל רגע ורגע, כך גם בכוחות הנפש - חיוב מצות תלמוד תורה שילמוד האדם בכל כוחותיו. מכיון שכך, בלימוד של בקיאות בלבד, גם אם האדם לומד כל הזמן, מכל מקום עסקו בתורה הוא רק בכוחותיו החיצוניים, כח הדיבור, חיצוניות המחשבה וחיצוניות השכל. ולכן מוכרח הלימוד העיוני, אשר דווקא כך האדם עוסק בתורה גם בכוחותיו הפנימיים, כח ההסברה, כח ההעמקה וכח ההמצאה שהם חב"ד שבנפש{{הערה|שיחת חג השבועות תשט"ז.}}.

לא לשוא אמרו מביני מדע, אשר שיטת החסידות החב"דית משמשת גשר בין "לומדות" העמקנית-ההגיונית ובין סערת הלב והרגש החסידותית. ההעמקה בלימוד בתורת החסידות והשקידה בעבודת התפילה שהצטיינו בזה התלמידים שבישיבות תומכי תמימים, לא מנעו אותם כלל מלהכניס ראשם ורובם בלימוד הנגלה, בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים שעסקו בזה רוב היום ככולו והרבה תלמידים שמו לילות כימים בשקידה עצומה על דרך הפלא.

 

הנהגת לימוד הנגלה בישיבת תומכי תמימים נמסרה לראשי ישיבות ומשגיחים, גאונים מופלגים ובעלי מדע בסדר הלימוד(ראה למשל:[[שמואל ניסנוביץ|ר' שמואל ניסנוביץ]]), והם השגיחו שהתלמידים ילמדו כראוי. את לימוד השטחי המוטעה ופלפול של שקר רחקו בשתי ידים וגם לא נתנו ערך רב לאלה המבצבצים ויוצאים בבקיאות שיטחית בילתי יסודית. הלאו ד"לא תונו איש את עמיתו" יחסו גם כלפי עצמם, לא לבד שלא להונות את זולזו בידיעות שיטחיות ומוטעות, אלא גם שלא לרמות את עצמם הם בידיעות בילתי יסודיות. "אל תהי אץ להעשיר" ו"טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה" היה פתגם שגור בפיהם.

"...ודרוש יגיעה גדולה יגיעת נפש ויגיעת בשר ושכל ישר והתקשרות טובה ועל כולם שירצה את האמת דוקה".

...והפלפול של אמת יכול להיות דוקה כשיודעים תחילה פשט ההלכה לאמיתתה באופן מסודר ובדברים ברורים וכו', ואחר כך מי שחננו ה' בשכל טוב ודעת רחבה יכול לפלפל בהענין כו' שאז יהי' הפלפול אמיתי ויהי' גם כן מסודר לבוא לידי הלכה, היינו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא".