תקיעת שופר: הבדלים בין גרסאות בדף

===הביאור על פי פנימיות התורה===

המצוה הגדולה והעיקרית של ראש-השנה היא מצוות תקיעת שופר – “מצוות היום בשופר”. דברים גדולים ונשגבים טמונים בה. מספיק לראות את טעמי המצווה, כפי שהם מופיעים בחלק הנגלה שבתורה – קל-וחומר, טעמי’ המופלאים על-פי הקבלה והחסידות – כדי להבין עד כמה היא רבת-חשיבות עבור העולם כולו.

והנה, בזמן בית שני באו חכמי ישראל וקבעו, שכשראש השנה חל בשבת – אין תוקעים בשופר (חוץ מבבית המקדש). הם ביטלו מצוות עשה מן התורה, ולא סתם מצוה, אלא את המצוה הגדולה והחשובה של תקיעת שופר בראש השנה (כשהוא חל בשבת).

מהי הסיבה לעקירת המצווה? מסבירה הגמרא (ראש השנה כט, ב): “הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא ייטלנו בידו ויילך אצל הבקי ללמוד ויעברנו ד’ אמות ברשות הרבים”. כלומר, משום חשש בלבד, שמא הדיוטות יעבירו את השופר ברשות הרבים ויעברו על איסור הוצאה בשבת – ביטלו חז”ל את המצווה לכל עם ישראל!

ביטול מצווה?

נוסף לשאלה זו, למה תיקנו חז”ל לעקור מצוות עשה בגלל חשש בלבד, ישנה שאלה עמוקה יותר:  

ידוע, שכל שפע החיים האלקי ששופע לעולמות במשך השנה, בא על ידי תקיעת השופר. תורת החסידות מרבה לבאר את מעלתו של השופר, שמעורר חיות חדשה מפנימיותו ועצמותו של הקב”ה. יוצא איפוא, שביטול המצווה בראש השנה שחל בשבת, מונע לכאורה מאיתנו את ההשפעות העליונות של השופר!

נושא זה נדון בהרחבה רבה בתורת החסידות, ותמצית שבתמצית מובאת להלן.  

השופר הוא חלק עיקרי ב”הכתרת” הקב”ה למלך העולם, כמאמר רז”ל “אמר הקב”ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו’ ובמה בשופר”. בכל שנה צריכים לעורר מחדש אצל הקב”ה    כביכול את  רצון המלוכה, וכדי לעורר רצון כזה יש לעורר תחילה נקודה של עונג בקיום העולם. כלומר: צריך שהקב”ה יתענג מקיומו של העולם, וכתוצאה מכך יתעורר בו הרצון למלוך עליו.

כיצד מעוררים את העונג הזה? – על ידי השופר. תקיעת השופר מבטאת את הצעקה הפנימית של האדם אל הקב”ה, צעקה בלי מלים שפורצת מעומק הלב, והיא מגיעה עד פנימיותו ועצמותו של הקב”ה כביכול, ומעוררת בו עונג בקיומו של העולם. על ידי זה מתעורר אצל הקב”ה רצון חדש למלוכה, והוא נענה לבקשת עם ישראל: “מלוך על העולם כולו בכבודך”.

===חילוק הקולות===

וענין תקיעה הוא בחינת התשוקה ברעותא דליבא, וענין השברים הוא כמו שנאמר בגמרא גנוחי גנח וילולי יליל, שהוא ענין הבכייה. ולכן נקרא בשם שברים תרועה, שעל ידם מתיש ומשבר כח הקליפות והסטרא אחרא, ותרועה היא מלשון "תרועם בשבט ברזל".