6,031
עריכות
תקיעת שופר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת
| שורה 42: | שורה 42: | ||
==תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת== | ==תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת== | ||
ב[[ראש השנה]] שחל ב[[שבת]] אין תוקעים בשופר. והטעם לכך על פי [[נגלה]] הוא מטעם גזירה דרבא, שמא יטלטלו להתלמד בו. ומבואר על כך ב[[חסידות]] שמוכרחים לומר שהאור האלוקי של מצות תקיעת השופר נמשך בשבת מאליו ולכן לא זקוקים אז לתקיעת שופר, שאם לא כן איך יש כוח ביד [[חכמים]] לעקור [[מצוה]] מן ה[[תורה]]. הסיבה לכך שזה נמשך מאליו כיוון שבתקיעת שופר הוא מלשון שופרא בארמית שכוונתו תענוג, וזאת כיוון שבתקיעת השופר מתחדש התענוג של הקב"ה בבריאת העולם. וכך גם בשבת יש המשכה של התענוג האלוקי בעולמות.[[הרבי]] מוסיף על ביאור זה{{הערה|2 לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 52}} שהיות והעולם נברא מלכתחילה בשביל התורה וישראל לכן לא ייתכן שקביעות הזמן בבריאה או כל דבר אחר שמשמש חלק מהבריאה יפריע לעם ישראל לקיים מצוות ולכן חייבים לומר שזה קיים אז גם בלי המעשה עצמו. תקיעת השופר ב[[בית המקדש]] הייתה מתבצעת גם כאשר ראש השנה היה חל בשבת והסיבה לזה בנגלה היא כיוון שבית דין יישמרו שלא יתחלל השבת (כך גם היה נהוג בבית דינו של הרי"ף). הסיבה לזה על פי חסידות כיוון שבתקיעת שופר בבית המקדש הייתה נמשכת דרגה גבוהה מאוד של התענוג שאינה נמשכת על ידי שבת, ולכן היו מוכרחים לתקוע בשופר כדי להמשיך דרגה זו. | ב[[ראש השנה]] שחל ב[[שבת]] אין תוקעים בשופר. והטעם לכך על פי [[נגלה]] הוא מטעם גזירה דרבא, שמא יטלטלו להתלמד בו. | ||
===שבת במקום שופר על פי פנימיות התורה==== | |||
המצוה<ref>לקוטי תורה ראש השנה ד”ה יום טוב של ראש השנה</ref> הגדולה והעיקרית של ראש-השנה היא מצוות תקיעת שופר – “מצוות היום בשופר”. דברים גדולים ונשגבים טמונים בה. מספיק לראות את טעמי המצווה, כפי שהם מופיעים בחלק הנגלה שבתורה – קל-וחומר, טעמי’ המופלאים על-פי הקבלה והחסידות – כדי להבין עד כמה היא רבת-חשיבות עבור העולם כולו. | |||
והנה, בזמן בית שני באו חכמי ישראל וקבעו, שכשראש השנה חל בשבת – אין תוקעים בשופר (חוץ מבבית המקדש). הם ביטלו מצוות עשה מן התורה, ולא סתם מצוה, אלא את המצוה הגדולה והחשובה של תקיעת שופר בראש השנה (כשהוא חל בשבת). | |||
מהי הסיבה לעקירת המצווה? מסבירה הגמרא (ראש השנה כט, ב): “הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא ייטלנו בידו ויילך אצל הבקי ללמוד ויעברנו ד’ אמות ברשות הרבים”. כלומר, משום חשש בלבד, שמא הדיוטות יעבירו את השופר ברשות הרבים ויעברו על איסור הוצאה בשבת – ביטלו חז”ל את המצווה לכל עם ישראל! | |||
נוסף לשאלה זו, למה תיקנו חז”ל לעקור מצוות עשה בגלל חשש בלבד, ישנה שאלה עמוקה יותר: | |||
ידוע, שכל שפע החיים האלקי ששופע לעולמות במשך השנה, בא על ידי תקיעת השופר. תורת החסידות מרבה לבאר את מעלתו של השופר, שמעורר חיות חדשה מפנימיותו ועצמותו של הקב”ה. יוצא איפוא, שביטול המצווה בראש השנה שחל בשבת, מונע לכאורה מאיתנו את ההשפעות העליונות של השופר! | |||
נושא זה נדון בהרחבה רבה בתורת החסידות, ותמצית שבתמצית מובאת להלן. | |||
השופר הוא חלק עיקרי ב”הכתרת” הקב”ה למלך העולם, כמאמר רז”ל “אמר הקב”ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו’ ובמה בשופר”. בכל שנה צריכים לעורר מחדש אצל הקב”ה כביכול את רצון המלוכה, וכדי לעורר רצון כזה יש לעורר תחילה נקודה של עונג בקיום העולם. כלומר: צריך שהקב”ה יתענג מקיומו של העולם, וכתוצאה מכך יתעורר בו הרצון למלוך עליו. | |||
כיצד מעוררים את העונג הזה? – על ידי השופר. תקיעת השופר מבטאת את הצעקה הפנימית של האדם אל הקב”ה, צעקה בלי מלים שפורצת מעומק הלב, והיא מגיעה עד פנימיותו ועצמותו של הקב”ה כביכול, ומעוררת בו עונג בקיומו של העולם. על ידי זה מתעורר אצל הקב”ה רצון חדש למלוכה, והוא נענה לבקשת עם ישראל: “מלוך על העולם כולו בכבודך”. | |||
העונג דשבת | |||
אך כאשר ראש השנה חל בשבת, אין כל כך צורך לעורר את העונג העליון, מכיוון שהשבת עצמה מהווה התגלות של עונג. העונג הוא חלק עיקרי ממהותה של השבת, שכן היא באה לאחר סיום מלאכה (“ויכל אלקים”), ואז מתעורר עונג רב כביכול למראה המלאכה שהושלמה. עונג זה שהי’ בשבת הראשונה של הבריאה, חוזר וניעור מדי שבת, עד שהדבר משפיע גם עלינו, ולכן אנו מצווים לענג את השבת. | |||
יוצא איפוא, שכאשר ראש השנה חל בשבת, אין צורך כל כך בשופר, שכן השבת עצמה פועלת את מה שעושה תקיעת השופר. עצם מציאותה של השבת מעוררת את העונג העליון, ועל כן די בכך שעם ישראל רק אומר את פסוקי ה’מלכיות’, ‘זכרונות’ ו’שופרות’, כדי שהקב”ה יקבל את הבקשה להיות מלך על העולם. | |||
דבר זה מסביר למה דחו חז”ל את מצוות השופר בראש השנה שחל בשבת. הואיל והפעולות הרוחניות שנוצרות על ידי השופר, נעשות ביום זה מעצמן על ידי השבת, על כן די הי’ בחשש שמא מישהו יחלל שבת לצורך השופר כדי לבטל את מצוות התקיעה ביום זה. איננו מאבדים איפוא דבר בכך שאיננו תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת; אדרבה, כל הברכות וההשפעות העליונות אינן תלויות כלל בעבודת האדם אלא באות מלמעלה, בזכות השבת, והן באות בשלמות ומתוך שמחה. | |||
===עוד ביאור=== | |||
ומבואר על כך ב[[חסידות]] שמוכרחים לומר שהאור האלוקי של מצות תקיעת השופר נמשך בשבת מאליו ולכן לא זקוקים אז לתקיעת שופר, שאם לא כן איך יש כוח ביד [[חכמים]] לעקור [[מצוה]] מן ה[[תורה]]. הסיבה לכך שזה נמשך מאליו כיוון שבתקיעת שופר הוא מלשון שופרא בארמית שכוונתו תענוג, וזאת כיוון שבתקיעת השופר מתחדש התענוג של הקב"ה בבריאת העולם. וכך גם בשבת יש המשכה של התענוג האלוקי בעולמות.[[הרבי]] מוסיף על ביאור זה{{הערה|2 לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 52}} שהיות והעולם נברא מלכתחילה בשביל התורה וישראל לכן לא ייתכן שקביעות הזמן בבריאה או כל דבר אחר שמשמש חלק מהבריאה יפריע לעם ישראל לקיים מצוות ולכן חייבים לומר שזה קיים אז גם בלי המעשה עצמו. תקיעת השופר ב[[בית המקדש]] הייתה מתבצעת גם כאשר ראש השנה היה חל בשבת והסיבה לזה בנגלה היא כיוון שבית דין יישמרו שלא יתחלל השבת (כך גם היה נהוג בבית דינו של הרי"ף). הסיבה לזה על פי חסידות כיוון שבתקיעת שופר בבית המקדש הייתה נמשכת דרגה גבוהה מאוד של התענוג שאינה נמשכת על ידי שבת, ולכן היו מוכרחים לתקוע בשופר כדי להמשיך דרגה זו. | |||
==בעל תוקע== | ==בעל תוקע== | ||