שינויים

ה'''תפילה''' היא נקראת עבודה שבלבשב[[לב]], שהיא הכוונה במחשבה ב[[מחשבה]] וב[[רעותא דליבא]]בשעת התפילה. כמאמר רז"ל רבותינו זכרונם לברכה '''תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה.'''

ידוע שיש ג' לבושים [[מחשבה ודבור ומעשה]], שזהו מה שאמרו רז[[דבור]], ו[[מעשה]], שעל שלושה לבושים אלו אמרו רבותינו זכרונם לברכה ש"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ה[[תורה]] - [[דיבור]], ועל העבודה על ה[[עבודה]] - [[מחשבה]], ועל [[גמילות חסדים ]] - [[מעשה]]".

כאמור, במילה [[עבודה ]] הכוונה היא לעבודת ה[[קרבנות]], שעיקר וב[[קורבנות]] עיקר העבודה היא בבחינת ב[[מחשבה]], ולכך אם חושב הכהן לאכול את הקרבן הנקרב חוץ לזמנו או חוץ למקומו הוא פגולהקרבן נחשב כפיגול ונפסל.

לכןולכן, גם עתה שתפילה , שהתפילה היא כנגד תמידין תקנוקורבנות ה[[תמיד]] שהיו מקריבין ב[[בית המקדש]], הרי עיקר התפילה היא בחינת מח[[מוחין]], [[מחשבה]], וכמו שאמרו רזרבותינו זכרונם לברכה: "ל אם כיוון לבו יצא - כוונת הלב דוקא, וכן אמרו תפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה".

והביאור בכך: תפילה היא בחינת התקשרות בתפילה, היהודי - באשר הוא נמצא - מתקשר לאלקות, ועיקר ההתקשרות הוא וההתקשרות בעיקר נמצאת בבחינת מחשבההמחשבה של האדם, כי מעשה יכול אדם לעשות בלי התקשרות להתקשר ולהתחבר כלל עם הנעשה, וכן בדבור אינו צריך יכול לדבר הרבה דיבורים אבל לא להיות מקושר כל כךבהם, בשונה מכך, מה שאין כו המחשבה , היא בחינת התקשרות נחשבת כהתקשרות עצמיתבינו לבין מחשבתו, לפי היות שמחשבה הוא בחינת לבוש הפנימי, ועל כן עיקר התפילה היא הכוונה, והדיבור הוא רק - לעורר הכוונה, אבל העיקר הוא הכוונה. רק שהקילו חכמים ואמרו שדי בפרשה ראשונה דק"ש וברכה ראשונה דתפילה.{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/633a/1/4/33&search=%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%94+%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94 תורת שמואל]}}