ימות המשיח: הבדלים בין גרסאות בדף

מפשטות דברי ה[[רמב"ם]]{{הערת שוליים|הלכות מלכים פרקים י"א וי"ב ובאורי [[הרבי]] על פרקים אלו}} בהם הוא שולל מחשבה על דבר שינוי מנהגו של עולם לע"ל, משמע שאכן לא יהיה שום דבר המב את טבע ומנהג עולם. דבר זה מעורר שאלה עצומה: מה עם כל ריבוי היעודים הגשמיים המופיעים בתורה (פ'בחוקתי ועוד) ובנביאים? ויתירה מכך: הרי תחיית המתים (שלשיטת הרמב"ם תהיה בימות המשיח) היא א' מי"ג עקרי האמונה, ואין לך שינוי מנהגו של עולם יותר מזה! אשר על כן (וכדי לתרץ עוד כמה שאלות המופיעות בכס"מ על דין זה ברמב"ם) מבאר הרבי מה"מ שלשיטת הרמב"ם בימות המשיח גופא יהיו ב' תקופות:

{{ציטוט|תוכן=אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ [[משל]] וחידה ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה [[משל]] ומה ענין רמזו בהן. אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד.|מרכאות=כן}}. זוהי התקופה בה יהיה קיום המצוות בשלימות אחרי קיבוץ גלויות ובנין בית המקדש וכו', אך לא מעבר לכך. לא יהיה שינוי במנהגו של עולם.

אך עפכ"ז עדיין צריך ביאור: מניין לרמב"ם, ומהו בעצם ההכרח לכך שיהיו שתי תקופות בימות המשיח? מסביר הרבי, שהיעודים הגשמיים לעתיד לבוא זהו בעצם שכר על קיום התורה והמצוות ("אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו - ...ועץ השדה ייתן פריו...והשבתי חיה רעה מן הארץ" וכו'). ועל כן, בתחילת הגאולה קודם מגיעים לשלימות התומ"צ, ואחרי שבאמת עם ישראל במצב של שלימות בקיום התורה ומצוות - במילא מגיע התקופה הב' בגאולה, תקופת השכר, שינוי מנהגו של עולם.

על פי יסוד זה, גם מבאר הרבי, שבמידה והגאולה תבוא באופן של "זכו" (ואכן בדורנו זכינו לכך כפי שכ"ק אד"ש אומר בכמה מקומות), כלומר שאנחנו במצב של קיום התורה ומצוות, ממילא תקופת השכר, התקופה הב' בימוה"מ תתחיל מיד עם תחילת הגאולה, והגאולה תהיה בעצם רק שלב א' ולא ב' תקופות. (אלא שהרמב"ם בספרו כידוע פוסק כמו האופן המינימלי של ימוה"מ, ועל כן מתאר את המצב של "לא זכו", בלי שינוי מנהגו של עולם).