אברהם גולדברג: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''אברהם גולדברג''' ע”ה נולד בחג הגאולה [[י"ב תמוז תרפ"ז|יב תמוז]] [[תשי"א]] בעיר צ’יליאבינסק שבאורל. הוא נולד לאביו הרב יצחק שי’, חסיד ברסלב שברח מ[[פולין]] בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]], ולאמו מרת טויבע ע”ה שנמלטה מבסרביה.  

הרב גולדברג היה עסקן פעלתן ובעל מרץ. היה מה[[חסיד]]ים הראשונים שהתיישבו ב[[צפת]] על פי הוראת [[הרבי]] מלך המשיח. במשך כשלושים שנה פעל בתחומים רבים; יזם ועסק במבצעי ומוסדות הרבי ובמגוון תחומים נוספים למען הקהילה. הוא היה ממקימי הישיבה הגדולה [[בית לוי יצחק]] בצפת ונטל חלק מכריע בהקמת קריית המבנים של ‘[[בית חנה צפת]]’. בשנים האחרונות פעל במרץ עם העולים החדשים ובענייני הפצת בשורת הגאולה.

בצ’יליאבינסק לא היו יהודים רבים ששמרו מצוות, ומכיון שכך היה קושי לחנך את הילדים כראוי בעיר זו. זו הסיבה שהמשפחה עברה להתגורר ב[[סמרקנד]], וכעבור שנתיים הגיעה ל[[טשקנט]]. אברהם היה אז בן שבע שנים בלבד. בערים אלו היה ריכוז גדול של יהודים שומרי מצוות, ובתוכם חסידי חב”ד רבים.  

בשל חוק חינוך חובה שהיה אז ברוסיה, נשלח עם אחותו רחל ללמוד ב’שקולע’, אולם בשבת היו מדירים רגליהם מבית הספר.

כיון שלמד בישיבת חב”ד בסמרקנד, טבעי היה שימשיך את לימודיו בחב”ד, והוא עבר ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]], שם שקד על לימודיו. עם תום לימודיו בישיבה, המשיך ל’[[קבוצה]]’.  

בתקופה זו הגיע אביו לניו-יורק ונכנס ל[[יחידות]] אצל [[הרבי]]. הוא ביקש ברכה לשידוך עבור בנו. הרבי השיב תשובה מורכבת שתוכנה היה: אם הוא נשאר באמריקה שימשיך ללמוד, ואם הוא חוזר לארץ הקודש - ה’ יעזור. לאחר כמה חודשים בהם למד ב-‏770, חזר לארץ וכעבור זמן קצר השתדך עם מרת יהודית, בתו של החסיד הרב [[יעקב פלס]].  

בשנת תשל”ח ייסד את ישיבת '[[בית לוי יצחק]]', בה למדו תלמידים מכיתה ו’ ולאחר מכן בישיבה קטנה. הישיבה היוותה מוסד פנימייתי לנערים מאזור הצפון, אותה ניהל במשך כמה שנים. כשנפתחה הישיבה הגדולה, הוא היה יד ימינו של מנהל הישיבה הרב [[אלתר אליהו פרידמן]].  

ב‘[[בית חנה]]’ היה חבר הנהלה. במקום זה פעל במסירות למעלה מעשרים שנה עד יומו האחרון.  

הרב גולדברג היה ממקימי המוסד לבנות ‘בית חנה’ המאכלס מאות תלמידות בכל הגילאים. הוא השיג תקציבים רבים והשקיע רבות בפיתוח המוסד.  

אחת היוזמות החשובות שעסק בה, היתה [[הדפסת התניא]] בלבנון בעת מלחמת שלום הגליל. צה”ל כבש אז חלקים נרחבים מלבנון והוא חשב שצריך להדפיס את התניא בערים הכבושות בלבנון. כיון שצפת היתה קהילת חב”ד הקרובה ביותר ללבנון, הרגיש ר’ אברהם חובה לדאוג להדפסת התניא גם שם, כפי הוראת הרבי.