מאסרו השני של אדמו"ר הזקן
מאסרו השני של אדמו"ר הזקן אירע בשנת תקס"א כהמשך להלשנות שהובילו למאסרו שנתיים קודם לכן. המאסר עצמו לא היה קשה כמו במאסר הראשון, אך ההלשנה הייתה חמורה יותר, והתמקדה בעיקר בתורת החסידות, מתוך מטרה לאסור את לימוד תורת החסידות ובכך לעצור את התפשטותה, והטענות הקשות כמעט ושכנעו את שרי המלוכה וההתנגדות לחסידות הייתה גדולה במאוד.
הנצחון בגאולה השניה היה גדול יותר מאשר בגאולה הראשונה היות והקיסר נתן לחסידים יד חופשית, ולאחרי השחרור החלה תקופה חדשה בהתפשטות תורת החסידות מבלי רדיפות וחרמות.
רקע היסטורי[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן |
בשנת תקנ"ט (1798) העלילו המתנגדים על אדמו"ר הזקן שהוא אוסף כסף לטובת הטורקים ששלט אז בארץ, במטרה להפיל את הממשל הרוסי, והוא נאסר נידון למוות כמורד במלכות. לאחר חמישים ושלושה יום הצליח להוכיח את חפותו, ושוחרר ביום שלישי י"ט בכסלו תקנ"ט.
כאשר שוחרר, הובילו אותו אל הבית בו התגורר החסיד ר' מרדכי מליעפלי, אך הכניסו אותו בטעות לדירתו של המתנגד ר' נטע נוטקין שהתגורר באותו הבית בקומה התחתונה. אותו ר' נטע היה מחבורת המלשינים שהובילו למאסרו של אדמו"ר הזקן, וכאשר ראה את אדמו"ר הזקן פנה אליו בטענות ובדיבורים קשים, אך בסופו של דבר כאשר יצא אדמו"ר הזקן מדירתו השתנה יחסו אליו מן הקצה אל הקצה, וכאשר נאסר שוב כעבור שנתיים, נמנה על השתדלנים שפעלו לשחרורו.
גם לאחר השחרור והנצחון מהמאסר הראשון, המתנגדים לא אמרו נואש, והתארגנו להגשת תלונה נוספת לצאר בה יופיעו טענות על תורת החסידות, מתוך מטרה לאסור את לימוד תורת החסידות, ובכך לעצור את התפשטותה.
המאסר והגאולה[עריכה | עריכת קוד מקור]
פחות משנתיים לאחר שהשתחרר ממאסרו הראשון, באיסרו חג הסוכות תקס"א, כ"ד תשרי, התבקש אדמו"ר הזקן בשנית לפטרבורג[1].
במסורת החסידית מסופר[2] שכאשר הגיע לאדמו"ר הזקן השמועה שרוצים לאסור אותו בשנית שלח שליח דחוף אל הנסיך ליובאמירסקי שמשל בתקופה זו על העיירות והיישובים בסביבות פטרבורג והיה בקשרי ידידות עם אחד החסידים, להתייעץ עמו האם למסור עצמו למאסר, והשליח נכנס באמצע הלילה לחדרו של הנסיך במסירות נפש, והנסיך הכריע שלא לברוח ואף השליש לידי החסיד סכום של 500 רובל להוצאות הדרך.
בפעם זו לא באו לאסור אותו בכח, ואדמו"ר הזקן הגיע בכוחות עצמו לפטרבורג על פי פקודת הממשלה, כאשר מספר חסידים בעלי אמצעים מפקידים ערבון שהוא אכן יגיע לפטרבורג בזמן שנקבע לו.
במקביל, מספר פקידים ביצעו חיפוש בביתו של אדמו"ר הזקן, ובין השאר לקחו עמם כמאה ספרים וגליונות בכתב ידו של אדמו"ר הזקן. בין פריטים אלו הייתה תפילה בכתב ידו של אדמו"ר הזקן לשלום הקיסר, דבר שהשפיע לטובה על מהלך המשפט.
בתחילת חודש כסלו, הסנאטור והמשורר דירז'אבין (שנשלח לרוסיה הלבנה מתוך מטרה לחקור את סיבת הרעב בחבל ארץ זה, והיה נתון להשפעת המשכילים והמתנגדים), שיגר מכתב ובו חוות דעת והמלצות כיצד לעצור את התפשטות הרעב וכיצד לסייע ב'תיקון' אורח חייהם של היהודים, ובחוות דעת זו נכלל קטע ביקורת על ההתנהלות בחצרו של אדמו"ר הזקן - דבר שהשפיע על מאסרו של אדמו"ר הזקן[3].
במאסר הראשון נפגשו רבים משרי המלוכה עם אדמו"ר הזקן באופן בלתי אמצעי והתרשמו עמוקות מאישיותו ומחכמתו, ובשל כך התנאים במאסר השני היו טובים יותר, ובמקום להשתכן במבצר הפטרובלסקי שהיה מיועד למורדים במלכות, הוא היה עצור בחדר מרוהט בתוככי העיר פטרבורג, בסמוך למשרדי החקירות (ב"טיינע סאוועט").
התנאים הנוחים שהיו לאדמו"ר הזקן במאסר זה, איפשרו לו לכתוב ולשגר מכתבי תשובה גם בזמן המאסר, וחלק מהמכתבים שהגיעו לידינו נדפסו באגרות קודש שלו[4].
כתב האישום והמענות[עריכה | עריכת קוד מקור]
על פי אחת הגרסאות[5], במאסר השני נדרש אדמו"ר הזקן להתייצב בפני אביגדור המלשין, ולהשיב פנים אל פנים לשאלותיו וטענותיו, אך היות והם התנצחו בלשון הקודש והשופטים לא הצליחו לעקוב אחרי הדברים, הם הורו שכל אחד מהצדדים יכתוב את טענותיו בכתב.
באחד המסמכים המתעדים את הטענות בכתב ידו של המלשין אביגדור, מופיעים הטענות, שרובם מהוות קושיות על מושגים ויסודות בתורת החסידות, מתוך מטרה לנסות ולהוכיח שתורת החסידות נטתה מדרך התורה המסורה לאבותינו[6].:
- כיצד ייתכן לומר שאין לאדם לירא משום דבר היות וה' הוא זה שפועל ועושה הכל - והרי לפי זה לא ניתן להעניש אף אדם שעושה עבירה, היות וה' הוא זה שפועל בו.
- איך ניתן לומר שאין לאדם לפחד מאף בריה מלבד מה' יתברך, והרי בתורה מסופר כיצד האבות ודוד המלך כן פחדו מאנשים אחרים.
- בחסידות מופיע שאם אדם מתאווה לענין מסויים זה מורה שיש בו ניצוץ אלוקי שהוא צריך לתקן, וכיצד אפשר לומר זאת, והרי אדם מתאווה גם לדברי עבירה.
- מנהיגי החסידות שולחים כספים רבים לעניי ארץ ישראל, פי מאה מהסכומים שהיו נאספים עד להופעת תורת החסידות, בו בזמן שעל פי הלכה 'עניי עירך קודמין'.
- החסידים מזלזלים בעדות ובשבועה ונוהגים בהן בקלות ראש.
- החסידים אינם נוהגים בכיבוד הורים.
- החסידים גונבים כספים מבני משפחותיהם כדי למלא את ההתחייבויות הכספיות למנהיגי החסידות, בו בזמן שעל פי מנהג ישראל לבחור שלא מלאו עשרים שנה אין רשות לתת שום מתנה ללא ידיעת אביו ואמו.
- נסיעת החסידים לרבי מעוררת תמיהה גדולה, שהרי כדי לשמוע דברי תורה הוא היה יכול לשגר את דברי התורה בכתב למושבות החסידים, ובשביל מה נצרך להוציא הוצאות כספיות גדולות על הנסיעה ולהתאסף בדוחק גדול?[7].
- החסידים מקיימים את הוראות מנהיגיהם יותר מאשר את הוראותיו של משה רבינו.
אדמו"ר הזקן ערך על שאלות אלו (וכן על שאר השאלות שלא הגיעו לידינו) תשובות בכתב בלשון הקודש, ודבריו תורגמו לרוסית בכדי ששרי המלוכה יוכלו לעיין בהם.
את תשובתו סיים אדמו"ר הזקן:
נלאיתי נשוא לסבול חירופיו ובזיונותיו ושקריו, אשר ממציא עלינו עלילות גדולות. אשר לא נראו ולא נשמעו מימי עולם, כי אם בימי פולין מן הגלחים [= הכמרים] שלהם, שהיו מעלילים על היהודים שנצרכים על פסח לדם אדם וכיוצא בו מעלילות, ומחמת זה נשפך דם נקי הרבה מבני עמנו. ובוודאי גם הוא לא ראה ולא שמע מעולם, רק מה איכפת לו שהולך חפשי ומרחיב פה ולשון כרצונו. הנה הוא בעצמו הודה ששמע ובעצמו לא ידע עדיין הדבר בבירור, מטריח את כבוד אדונינו הרחמן הקיסר ירום הודו, ולא לברר הדבר תחלה על ידי מקומות המשפטים. וכל העבד הנכנע באמת להקיסר ירום הודו והוא בן נחמד לאביו אינו רשאי להטריח את כבודו אם לא שהדבר ברור.
ועתה אין לי להשען כי אם על אדונינו הקיסר ירום הודו, אך בטוח אני על גודל החסד של הקיסר ירום הודו וענוותנותו, שבגודל חסדו עינו יביט ממכון שבתו על דכא ויבין האמת. וכי נקיתי - מן המיצר יוציאני ויצילני.
בי' כסלו הורה הקיסר להעביר את הדיון בענין מפלגת החסידים לסנאט, ובמקביל הגיש אביגדור כתב מלשינות נוסף, בו העתיק קטעים מספר התניא, ודרש את פנקסי ה'מעמדות' של אדמו"ר הזקן וראשי מפלגת החסידים, בהם מופיעים סכומי הכסף שהתקבלו מאת החסידים.
השחרור[עריכה | עריכת קוד מקור]
בכ"ג בכסלו תקס"א, פקד הצאר פאבל על שחרורו של אדמו"ר הזקן ועל מעצר בית, ובו ביום חתם אדמו"ר הזקן עם ערבים, שעטיל בן נח[8] כהן ושעוויל בן יהודה, על התחייבות שיגור בביתו של צעברעט, ששם מתגוררים יהודים, ושלא יעזוב את פטרבורג עד שיותר לו[9],
ביום כ"ז בכסלו, נר שלישי של חנוכה, שוחרר אדמו"ר הזקן ממאסרו זה[10]. ישנה מסורת נוספת, שהשחרור היה בכ"ט בכסלו, נר חמישי של חנוכה. הרבי כתב על כך: "ויש לומר
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין דבשניהם היו עניני גאולה (גם כפשוטם)".
אחד מהעסקנים שפעל למען שחרורו הסופי של אדמו"ר הזקן, היה המתנגד ר' נטע נוטקין, שעבור שתדלנותו הציב תנאי שלאחר שחרורו יבקר בביתם של שלושה מגדולי המתנגדים, ואדמו"ר הזקן הסכים לכך אך בתנאי שהביקור לא יהיה מיד לאחר השחרור אלא זמה מה לאחר מכן.
השתדלנים חיפשו במשך שבועות ארוכים את ההזדמנות החוקית שתאפשר לשחרר את אדמו"ר הזקן, ועם מותו של הצאר הרוסי והתמנותו של קיסר חדש - דרשו השתדלנים לשחרר את אדמו"ר הזקן על פי החוק הקובע שמשחררים אסירים עם בחירתו של צאר חדש, ואדמו"ר הזקן היה האסיר הראשון ששוחרר על פי חוק זה על ידי הקיסר אלכסנדר[11].
רק בי' ניסן ניתנה פקודת שחרור גמור לאדמו"ר הזקן ולכלל החסידים שהם רשאים להיות חופשיים כרצונם.
תוצאות המאסר[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר מאסרו השני של אדמו"ר הזקן ביקשו השלטונות שהוא יגור בפטרבורג, על מנת שיוכלו לפקח מקרוב על התנהלות החצר החסידית בכלל ועל אדמו"ר הזקן בפרט, ואכן במשך קרוב לחצי שנה נותר אדמו"ר הזקן להתגורר בפטרבורג, והחסידים שלא התגוררו באזור, הצטערו מאוד על המרחק מרבם.
הביקור אצל גדולי המתנגדים[עריכה | עריכת קוד מקור]
על פי ההסכם עם ר' נטע נוטקין, זמן מה לאחר התיישבותו של אדמו"ר הזקן בליאדי, יצא לבקר אצל שלושה מגדולי המתנגדים: ר' משה חפץ מצאווס, ר' יהושע צייטלין ור' יואל מאמציסלאוו. המטרה בביקורים אלו הייתה כפולה - לקיים את התנאי, ולהביא להשקטת המחלוקת על ידי מפגש בלתי אמצעי עם ראשי המתנגדים.
הראשון מבין השלושה היה ר' משה חפץ[12], והוא היה מגדולי הגאונים באותו הדור והיה נוהג לבטל את כולם ולא היה קורא לאף אחד בשם תואר כי אם בשמו הפרטי בלבד. כאשר נכנס אדמו"ר הזקן, שאל אותו הגאון על קושיה שנותרה לו עוד מצעירותו ואף אחד מהגאונים עמם נפגש לא הצליחו לפתור, ואדמו"ר הזקן השיב לו שהמדרשים הסותרים שהתקשה בהם תלויים במחלוקת מפורשת בש"ס בנוגע לפר העלם דבר של ציבור, ור' משה קיבל את התשובה והתפעל ממנה ביותר וחלק לו כבוד והגיש לו בעצמו כסא ואף ביקש מאשתו להגיש כיבוד טוב לאורח הנכבד[13].
הביקור השני היה אצל ר' יהושע צייטלין, אליו נסע אדמו"ר הזקן מיד לאחר הביקור אצל ר' משה חפץ[14], שרצה לנסות את אדמו"ר הזקן ולהגיש לו על ידי המשרת הגוי שדיבר באידיש יין-נסך, אך המשרת הביא בטעות מי דבש ("מעד"), ואדמו"ר הזקן בירך שהכל ושתה, ואמר לר' יהושע צייטלין שהוא אמנם עמד בנסיון, אבל יש שאלה על כל מרתף היין היות וגוי נכנס לשם.
בהמשך המפגש, שאל ר' יהושע את אדמו"ר הזקן מהו המקור בנגלה דתורה לכך שלימוד התורה וקיום המצות שאינם לשמה אינו עולה למעלה, ואדמו"ר הזקן השיב שזו גמרא מפורשת ולאחר שר' יהושע נלאה למצוא אותה בכח זכרונו, ציין אדמו"ר הזקן לגמרא במסכת פסחים[15], ש"גדול עד שמים חסדך"[16]הוא על תורה ומצוות הנעשים שלא לשמה, ו"גדול מעל שמים חסדך"[17] הוא התורה ומצוות הנעשים מתוך כוונה לשמה.
לאחר מכן, כאשר הגיע אדמו"ר הזקן לר' יואל מאמציסלוו, קיבל אותו ר' יואל בכבוד גדול וקרא לו "שלום עליכם רבי", ולתמיהתו של אדמו"ר הזקן השיב שהוא אכן רבו, היות וכאשר היה צעיר ואדמו"ר הזקן עוד התגורר בוויטבסק, שאל את אדמו"ר הזקן פשט בגמרא ואדמו"ר הזקן השיב לו. כאשר שמע זאת אדמו"ר הזקן שאל אותו מדוע לא פדה אותו כפי הדין שתלמיד חייב לפדות את רבו, ור' יואל השיב שאם זה היה תלוי בכסף היה עושה כל התלוי בו, אך לא היה לו כיצד לסייע בשחרורו.
המעבר לליאדי[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתקופת שחרורו של אדמו"ר הזקן מהמאסר השני, משל הנסיך ליובאמירסקי על העיירות והיישובים בסביבות פטרבורג. אחד החסידים שעמד בקשרי ידידות עם הנסיך, סיפר לו על גדולתו של אדמו"ר הזקן, על ההערצה שחשים כלפיו אלפי אנשים ואת הצער של החסידים מהחלטת השלטונות שאדמו"ר הזקן יגור בפטרבורג. הדיבורים גרמו לנסיך רצון עז לפגוש באדמו"ר הזקן, וכאשר נפגש עמו והתרשם מאישיותו, אמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו (דוברובנה או ליאדי), הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. אדמו"ר הזקן הסכים להתיישב בעיירה ליאדי והנסיך ציווה שיבנו בתים לאדמו"ר הזקן ולחסידיו.
החסידים בליאזנא ניסו לערער על ההחלטה ולשכנע את אדמו"ר הזקן לחזור ולהנהיג את קהילתו בעדתם, ואף התחייבו לדאוג להוצאות החסידים המגיעים לבקר אצל אדמו"ר הזקן ולשאר הוצאותיו של אדמו"ר הזקן, אך אדמו"ר הזקן סירב להצעתם, וטען בבדיחותא שכתוב שלאדם גדול אסור לגור באותה העיר יותר מעשרים שנה.
ביום שישי, ערב שבת נחמו, י"ד במנחם אב תקס"א הגיע אדמו"ר הזקן עם חמשת אלפים חסידים והתיישב בליאדי שהפכה עד מהרה לבירת חסידות חב"ד[18]. מאז רווח לאדמו"ר הזקן ולחסידים מהמתנגדים והם חיו חיים של קורת רוח. עבודתו של אדמו"ר הזקן בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי רוסיה הלבנה ואוקראינה ובתקופה זו התווספו עשרות אלפי חסידים.
מניעת הלשנה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
על פי ידיעות שהגיעו לידי אדמו"ר הזקן, גם לאחר השחרור והנצחון השני - המשיך אביגדור לתכנן הגשת הלשנות חדשות.
באגרת מיוחדת ששיגר לסנאט ולצאר, ביקש אדמו"ר הזקן לעשות מה שביכולתם למנוע מאביגדור ליצור מהומות חדשות ולהפריע את מנוחתו[19], וכן ביקש להוציא פסק דין שאביגדור צריך לפצות אותו על כל ההיזקות שגרם בעקבות המלשינות-שוא שלו.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- נחום גרינוולד, חסידים גדורים במיצר - מכתבי אנ"ש חסידי חב"ד מווילנא בעת מאסרו השני של אדמו"ר הזקן בעקבות מלשינות אביגדור, היכל הבעש"ט ט, לב (תשעב) קמז-קסח
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מנחם ברונפמן, 'ראיון' עם אדמו"ר הזקן בעת מאסרו השני - בתרגום לעברית
הערות שוליים
- ↑ לוח היום יום עמוד 4.
- ↑ 'הרב מליאדי ומפלגת חב"ד' פרק י"ב.
- ↑ אגרות בעל התניא ובני דורו, עמוד קמא.
- ↑ חלק ב', עמוד מה. בתרגום מרוסית ללשון הקודש.
- ↑ הרב מלאדי ומפלגת חב"ד פרק י"ב.
- ↑ אגרות בעל התניא ובני דורו, עמוד קמב.
- ↑ מטרת טענה זו היא להעלות את החשש בפני השלטונות שככל הנראה החסידים מתאספים אצל הרבי לשמוע דברים אסורים בגנות המלכות.
- ↑ באגרות קודש מסתפקים בקריאת שם זה.
- ↑ אגרות קודש - אדמו"ר הזקן, נספחים 27-28.
- ↑ היום יום, כז בכסלו.
- ↑ במספר מקומות מסופר, שעל פי המסורת הענין הראשון שמובא בפני הצאר החדש להכרעה הוא מכריע לחסד, כדי לסמל התחלה ברגל ימין. השתדלנים פעלו שההכרעה בענינו של אדמו"ר הזקן תהיה ההכרעה הראשונה שהצאר יכריע בה, וכאשר הגישו לפניו את הענין להכרעה, אמר בחכמתו כי לא היה צורך בשתדלנות זו, היות ובכל אופן הוא היה מכריע לשחרר את אדמו"ר הזקן (בית רבי, פרק יט).
- ↑ בית רבי פרק כ.
- ↑ הקושיה ותשובתה בספר 'אגרות בעל התניא ובני דורו עמוד קנד.
- ↑ בנוגע לאופן בו קיבל את אדמו"ר הזקן ישנם מסורות סותרות. במקומות אחדים מובא שהכין לכבודו שולחן עם רגליים עשויות כסף, ואילו במקומות אחרים מובא שכשאדמו"ר הזקן הגיע אליו הוא היה באמצע לנוח, וכאשר נכנס אדמו"ר הזקן לחדרו אפילו לא קם ממיטתו אלא שאל אותו בעודו שוכב האם הוא יודע ללמוד, ומשנענה בחיוב שאל כמה פעמים מוזכרים אביי ורבא בש"ס.
- ↑ בחלק מהמסורות מובא שכאשר שמע ר' יהושע שהדבר כתוב במפורש במסכת פסחים, קם ממיטתו והביא את הגמרא וביקש מאדמו"ר הזקן להראות לו היכן זה נמצא, ואדמו"ר הזקן פתח בדף נ' עמוד ב'.
- ↑ תהלים נז, יא.
- ↑ תהלים קח, ה.
- ↑ עד פרוץ מלחמת רוסיה-צרפת, בשנת תקע"ב.
- ↑ נדפסה ב'אגרות בעל התניא ובני דורו' עמוד קנא, שם בתוך הדברים כותב: "חיימוביץ, במלשינותו מלשינות־שוא, הוא סבת תלאותי, ואנכי לעת זקנתי לוקחתי מביתי תחת משמר חזק כאחד הפושעים הגדולים ושולחתי לפטרבורג. אחרי שהתעניתי פה שני שבועות עצור במאסר מסותר, עוד נתדלדלתי לאסוני הגדול כחמשה עשר שבועות, מבלי שהותר לי לצאת את העיר", ובהמשך מתייחס לאישיותו של אביגדור המלשין שפוטר ממשרתו כרבה של פינסק בשל העובדה שהיה מוציא כספים שלא כדין מבני העיר ושותה לשוכרה.