אבן (מצוות)

אבנים, משמשים כמשל למעשים טובים

אבנים משמשים ככינוי לכל מעשה טוב, כגון: מצווה, או עשיית דברי רשות לשם שמים, או עשיה באופן של "בכל דרכיך דעהו".

השם "אבנים"

המצוות נקראות "אבנים" משתי סיבות:

א) משום שהמצוה משמשת כאבן בניה וכנידבך בבנית "בתים" המרכיבים את "עיר אלקינו" - "בנין ירושלים", ופועלות את עשיית העולם התחתון לדירה לה'.

ב) משום שהמצוות המקויימות בדברים גשמיים דומות לאבנים, שאף שהם מסוג הדומם, לאחר הכשרתם וזיכוכם, הם מאירים ומשמשים כעטרה ותכשיט לראש.

כך המצוות המעשיות אף שמלובשות בדברים גשמיים, הריהם מזדככים ונעשים תר"ך עמודי אור הממשיכים אור הכתר שלמעלה מהחכמה.

שני מיני אבנים

גם במצוות כמו באתיות התורה שני מיני אבנים הם:

א) האבן הטבעית העשויה בידי שמים.

ב) הלבנה העשויה בידי אדם - על ידי השריפה באש, שאף היא נקראת בשם אבן.

כך גם במצוות והמעשים הטובים יש להבחין בין המצוות שנצטוינו בתורה במפורש, הרי הם בחינת אבנים העשויים בידי שמים, וזו מדריגה גבוהה בקדושה.

ובין הלבנים - מעשה ידי אדם, הרומז על דברי הרשות הנעשים לשם שמים ברצון האדם, והיא למטה במדריגת הקדושה מהמצוות.

והנה הלבנים אף על פי שמשמשים אף הם לבניה חיובית ב"עיר אלקינו", אך להיותם דברי רשות שאין בהם קדושה מצד עצמם, אלא תלויים ברצון וכונת האדם שיעשם לשם שמים, לכן הם מצד עצמם - אלמלא רצון וכונת האדם לשם שמים - עלולים לשמש גם בניה לקליפה - "ערי מסכנות לפרעה", "בנין צור" - הבאה לידי ביטוי בהתנהגות חומרית שאינה לשם שמים, לפיכך צריך האדם להזהר בזהירות יתרה בדברי הרשות - שיהיו לשם שמים.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")