עריכת הדף "תחנון"

[[קובץ:הרבי בנפילת אפיים(1).jpg|שמאל|ממוזער|250px|תמונה נדירה של [[הרבי]] ב[[נפילת אפיים]] שבסדר התחנון ב[[מנחה]]]]
'''תחנון''' כולל את הענינים הבאים: אמירת [[וידוי]], י"ג מידות, ו[[נפילת אפים]]. בשני וחמישי אומרים גם והוא רחום.

== אמירת וידוי לאחרי שמונה עשרה דוקא ==
לפני אמירת תחנון אומרים [[וידוי]].

[[הרבי]]{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/10/9/78&search=%D7%AA%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9F תורת מנחם תשי"ד]}} מקשה, מה הטעם אמירת סלח לנו בשמונה-עשרה ותחנון לאחרי שמונה-עשרה דוקא - שלכאורה הייתה צריך להיות אמירת תחנון בתחילת העבודה, כשם שצריך להתוודות על החטא קודם הקרבת ה[[קרבן]].

וביאר הרבי, כי, דוקא לאחרי העבודה של [[פסוקי דזמרה]], [[ברכות קריאת שמע]] ו[[קריאת שמע]], עד ל[[שמונה עשרה]], שאז היא ה[[דביקות]] עם הבורא, אזי באים להכרה שאותם ענינים שהיו חשובים אצלו עד עתה לענין של [[עבודה]] ו[[מצווה]], הם בגדר ד"מחוי במחוג קמי מלכא", ובמילא, הרי זו "עבירה" שדורשת תשובה.

== אמירת תחנון בימי הילולא ==

לומר תחנון ב[[יום הילולא|יום הסתלקות]] של [[צדיקים]] [[אדמו"ר הצמח צדק]] אמר שאדרבה, היכן יש עוד יום מתאים כל כך לומר תחנון מיום ההילולא שהוא עת רצון.{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/7/2167&search=%D7%AA%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9F אגרות קודש]}}.

הרבי סיפר: שאלתי פעם אצל [[אדמו"ר הריי"צ|מו"ח אדמו"ר]] מהו הטעם שאצל חסידי חב"ד נוהגים לומר תחנון ביאָרצייט של צדיקים (דלא כמנהג [[חסידי פולין]]). 

והשיב, שזהו הזמן היותר טוב לבקש ולפעול כו' ("וואו איז דאָ אַ בעסערע צייט אויף אויסבעטן"). 

ביאר הרבי: הביאור בזה - שאצל [[פולין]] אין אומרים תחנון, מפני שהעלייה שביום היאָרצייט אצל הצדיק ש"באמונתו יְחַי'" פועלת עליה אצל כל מקושריו, שנמצאים במעמד ומצב שלמעלה מהענינים שצריכים לומר עליהם תחנון (אף שאין זה בדרך פנימיות); אבל חסידי חב"ד, שתובעים מהם [[פנימיות]] ועבודה דוקא, רוצים להעלות ("מיטנעמען") גם את הגוף, [[גוף]] רחוץ ("אַ אָפּגעוואַשענעם גוף"), ולכן גם אז אומרים תחנון.{{הערה|1= [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/1/26/172&search=%D7%AA%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9F תורת מנחם]}}

== תחנון במנחה ==

מנהג חב"ד לומר תחנון בתפילת [[מנחה]]{{הערה|1= וראו גם [http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/19/7220.htm [[אגרות קודש]] כרך י"ט אגרת ז'רכ].}}.

בימים שאין אומרים בהם תחנון מצד הקדושה שלהם עצמם (כגון בשבת), הקדושה של היום מתפשטת כבר מחצות היום שלפניו, ונוהגים שלא לומר תחנון גם במנחה שלפניהם, כגון ערב ראש חודש, ערב חנוכה, וערב פורים{{הערה|1=ראו בהרחבה ב[https://col.org.il/files/uploads/original/2021/07/60f5ec006c177_1626729472.pdf הערות התמימים ואנ"ש לוד גליון צט עמוד 56].}}.

==היחס החסידי לאמירת תחנון==
במכתב מתאריך [[ב' חשוון]], שהינו היום הראשון לאמירת תחנון לאחר חודש תשרי, מפיק הרבי הוראה מ[[סיפור חסידי|הסיפור החסידי]] אודות ר' [[הלל מפאריטש]] שלא אמר [[על נהרות בבל]] במקום זה אמר [[שיר המעלות]] ביום זה כיון שה'תחנון' עצמו הוא האורח, שלכבודו אומרים שיר המעלות כמו כל יום שלא אומרים בו תחנון, שאצל עובד השם, היחס לאמירת תחנון היא לא כמשהו מצער, אלא אדרבה, כמו אורח שמביא לשמחה, היות שביכולתו של האדם לתקן את העבר עד שהוא אפילו יכול להפוך את העבירות לזכויות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/14/4799.htm אגרות קודש חלק י"ד אגרת ד'תשצט].}}.

בימים שאין אומרים תחנון '''אין צורך בתחנון''', כלומר, לא זו בלבד שהענינים דתחנון '''נעשים מעצמם''' (ללא אמירת תחנון) מצד מעלת היום, אלא שמלכתחילה אין צורך בהענין דתחנון{{הערה|שיחת [[דבר מלכות חמשה עשר בשבט|חמשה עשר בשבט תשנ"ב]] הע' 2.}}.

{{תפילה}}

==קישורים חיצוניים==
*הרב יהודה לייב וייסגלס, '''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2020/12/03-12-2020-17-03-41-108.pdf יחוד הכי נעלה]''', 'פנימיות' גליון 108 - כסלו תשפ"א {{PDF}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תפילה]]
גרסה אחרונה		הטקסט שלך
שורה 1:		שורה 1:
−	~~{{לעריכה\|סיבה=כתוב כמו הערה}}~~[[קובץ:הרבי בנפילת אפיים(1).jpg\|שמאל\|ממוזער\|250px\|תמונה נדירה של [[הרבי]] ב[[נפילת אפיים]] שבסדר התחנון ב[[מנחה]]]]	+	[[קובץ:הרבי בנפילת אפיים(1).jpg\|שמאל\|ממוזער\|250px\|תמונה נדירה של [[הרבי]] ב[[נפילת אפיים]] שבסדר התחנון ב[[מנחה]]]]
	'''תחנון''' כולל את הענינים הבאים: אמירת [[וידוי]], י"ג מידות, ו[[נפילת אפים]]. בשני וחמישי אומרים גם והוא רחום.		'''תחנון''' כולל את הענינים הבאים: אמירת [[וידוי]], י"ג מידות, ו[[נפילת אפים]]. בשני וחמישי אומרים גם והוא רחום.