רוח הקודש
רוח הקודש, היא כינוי לדרגה מסוימת של נבואה. בגמרא משתמשים במושג זה לנבואה, כלשון הגמרא: משמתו כו' נסתלקה רוח הקודש מישראל[1].
הרבי מדייק מלשון הגמרא, שהנבואה ורוח הקודש נסתלקו, ולא נתבטלו לגמרי, אחרת מהלשון שכתוב בתמיד - ובטל התמיד[דרוש מקור].
מפרשים ומחברים
אדמו"ר הרש"ב כותב ששמע בשם רבינו הזקן, שכל המחברים עד הטורי זהב והש"ך, והם בכלל, עשו החבורים שלהם ברוח הקודש [2].
וישנה גירסא נוספת: שכל המחברים עד המהרש"א ועד בכלל עשו את החיבורים שלהם ברוח הקודש [3].
ענין רוח הקודש
ענין רוח הקודש איתא בקרבן העדה[4] שזהו שמגלים לו רזי תורה, שזהו מבחינת העלם דחכמה[5].
בפסוק כתוב[6] "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה", ומפרש רש"י "דעת: רוח הקדש". הקשר בין רוח הקדש לדעת כפי שמבואר בחסידות[7], שכשם שענינו של כח הדעת הוא לחבר בין המוחין למדות, כמו"כ רוח הקודש הוא חיבור של 'רוח' שזהו המדות שבנפש, ו'קדש' שהוא ספירת החכמה - מוחין[8].
הערות שוליים
- ↑ מסכת סוטה מח עמוד ב.
- ↑ המשך תער"ב חלק ג, עמוד א'שפה.
- ↑ הוספות לכתר שם טוב סימן ריז.
- ↑ סוף פרק ג' דשקלים.
- ↑ היום יום ו' שבט.
- ↑ שמות לא, ב.
- ↑ תניא - פרק ד'.
- ↑ מכתבי הרב מנחם זאב גרינגלאס.
