הבדלים בין גרסאות בדף "רב יוסף"
| (22 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | '''רב יוסף בר חייא{{ | + | {{חז"ל| |
| + | ] | ||
| + | |דור=דור שלישי ל[[אמוראים|אמוראי]] [[בבל|בבלי]] | ||
| + | |רבותיו=רב [[יהודה בר יחזקאל]] | ||
| + | |חבריו=[[רבה בר נחמני]] | ||
| + | |תלמידיו=[[אביי]], [[רב אויא]] | ||
| + | |בית מדרש=[[ישיבת פומבדיתא]] | ||
| + | }}'''רב יוסף בר חייא{{הערה|ראה חולין יח ע"ב.}}''' היה [[אמורא]] תלמידו המובהק של [[רב יהודה]]{{הערה|שם. שבת ל"ד ע"ב. ל"ז ע"א ועוד.}} בדורו של [[רבה בר נחמני]], ונחשבו לגדולי הדור בדורם. תלמידיהם היו [[אביי]] ו[[רבא]]. | ||
| + | |||
| + | רב יוסף חלה ושכח תלמודו ואביי תלמידו הזכירו לו. | ||
לאחר שנפטר [[רב יהודה]], עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את [[רבה]] שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל. | לאחר שנפטר [[רב יהודה]], עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את [[רבה]] שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל. | ||
| − | למרות זאת, רב יוסף סירב למינוי, שכן | + | למרות זאת, רב יוסף סירב למינוי, שכן הייתה קבלה בידו שהוא יהיה ראש הישיבה במשך שנתיים וחצי, ולכן ידע שאם יתמנה לרב וראש ישיבה יפטר מהעולם לאחר שנתיים וחצי. הכתירו את עמיתו רבה, ורק לאחר שרבה נפטר כעבור כעשרים שנה, מינוהו לראש הישיבה, והוא נפטר כעבור שנתיים וחצי{{הערה|[[הוריות]] י"ד ע"א}}. |
== בתורת הרבי == | == בתורת הרבי == | ||
| + | {{להשלים|פיסקא=כן}} | ||
| + | בסיום [[מסכת סוטה]]{{הערה|1=[[סוטה]] כו, א.}} שנינו: "משמת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] בטלה [[ענוה]] ויראת [[חטא]]. אמר לי' רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא{{הערה|שאני ענוותן - פרש"י.}}, אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא". | ||
| − | + | מקשה [[הרבי]]: רב יוסף הוא [[אמורא]], ואיך יכול לחלוק על ה[[תנא]] ולומר לו: "לא תיתני ענוה", "לא תיתני יראת חטא"? עוד מקשה הרבי, שהמאמר "לא תיתני ענוה דאיכא '''אנא'''", ובלשון [[רש"י]] "שאני ענוותן" - הוא לכאורה היפך הענוה? | |
| − | + | מסביר הרבי, כי בענין ה[[ענווה]] מבואר, שהעניו יודע מעלת עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובים ביותר, אבל להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת דכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא ב[[ירושה]] מ[[אבות|אבותינו]] כו', ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר היה מגלה את הכוחות יותר.{{הערה|סד"ה וירא העם - קונטרס [[חג השבועות]] שנה זו (ספר המאמרים [[תש"י]] ע' 236).}}. | |
| − | + | זה הוא גם הביאור כאן, רב יוסף בוודאי ידע גודל מעלתו ב[[לימוד התורה]] - כאמרו "אי לאו האי יומא דקא גרים (שלמדתי תורה ונתרוממתי) כמה יוסף איכא בשוקא"{{הערה|1=[[פסחים]] סח, ב ובפרש"י.}} - עד שנקרא בשם "סיני"{{הערה|1=[[מסכת ברכות]] והוריות בסופן.}}, ע"ש ש"[[משניות]] וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני"{{הערה|1=פ[[רש"י]] [[הוריות]] שם.}}, ולמרות זאת לא החזיק טובה לעצמו, בידעו שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה, ובלשונו: "אי לאו האי יומא דקא גרים". ולכן היה יכול לומר "אני ענוותן" - כיון שמדת הענוה אינה בסתירה כלל לידיעת מעלת עצמו, כולל גם מעלת הענוה עצמה. | |
| − | + | לכן גם אמר רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה, מצד ענוותנותו של רב יוסף שהכיר שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה - ייחס אותן לא לעצמו, אלא לרבי. ובאמרו לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא", לא התכוין לחלוק על דברי התנא שאמר משמת רבי בטלה ענוה, כי הרי ללא רבי אין עוד מעלת הענוה, כי אם התכווין לומר שהעובדה שהוא ענוותן מוכיחה ש[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] לא מת. | |
| − | + | ענוה אמיתית - ידיעת מעלת עצמו, מחד גיסא, ותכלית הביטול בידעו שמעלותיו אינם מצד עצמו, לאידך גיסא - אפשרית רק על ידי רבי. | |
| + | ==משפחתו== | ||
| + | *בנו '''מר זוטרא בריה דרב יוסף''' | ||
| + | *בנו '''רב נחמן בריה דרב יוסף''' | ||
| + | *נכדו '''רב דימי בריה דרב נחמן בריה דרב יוסף'''{{הערה|ראה [[סנהדרין]] כד, א.}} | ||
| − | + | ==לקריאה נוספת== | |
| + | [[הרבי]], [[הדרן]] על [[מסכת סוטה]], '''[https://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2937352/jewish/-.htm#footnoteRef53a2937352 שיחת יום שני של [[חג השבועות]], [[תש"י]]]''' | ||
| + | {{אמוראים}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
| − | [[קטגוריה:אמוראים]] | + | |
| + | [[קטגוריה:אמוראים|יוסף]] | ||
גרסה אחרונה מ־08:49, 25 בפברואר 2024
| רב יוסף | |
|---|---|
| דור | דור שלישי לאמוראי בבלי |
| בית מדרש | ישיבת פומבדיתא |
| רבותיו | רב יהודה בר יחזקאל |
| חבריו | רבה בר נחמני |
| תלמידיו | אביי, רב אויא |
רב יוסף בר חייא[1] היה אמורא תלמידו המובהק של רב יהודה[2] בדורו של רבה בר נחמני, ונחשבו לגדולי הדור בדורם. תלמידיהם היו אביי ורבא.
רב יוסף חלה ושכח תלמודו ואביי תלמידו הזכירו לו.
לאחר שנפטר רב יהודה, עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את רבה שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל.
למרות זאת, רב יוסף סירב למינוי, שכן הייתה קבלה בידו שהוא יהיה ראש הישיבה במשך שנתיים וחצי, ולכן ידע שאם יתמנה לרב וראש ישיבה יפטר מהעולם לאחר שנתיים וחצי. הכתירו את עמיתו רבה, ורק לאחר שרבה נפטר כעבור כעשרים שנה, מינוהו לראש הישיבה, והוא נפטר כעבור שנתיים וחצי[3].
תוכן עניינים
בתורת הרבי[עריכה]
בסיום מסכת סוטה[4] שנינו: "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. אמר לי' רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא[5], אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא".
מקשה הרבי: רב יוסף הוא אמורא, ואיך יכול לחלוק על התנא ולומר לו: "לא תיתני ענוה", "לא תיתני יראת חטא"? עוד מקשה הרבי, שהמאמר "לא תיתני ענוה דאיכא אנא", ובלשון רש"י "שאני ענוותן" - הוא לכאורה היפך הענוה?
מסביר הרבי, כי בענין הענווה מבואר, שהעניו יודע מעלת עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובים ביותר, אבל להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת דכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא בירושה מאבותינו כו', ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר היה מגלה את הכוחות יותר.[6].
זה הוא גם הביאור כאן, רב יוסף בוודאי ידע גודל מעלתו בלימוד התורה - כאמרו "אי לאו האי יומא דקא גרים (שלמדתי תורה ונתרוממתי) כמה יוסף איכא בשוקא"[7] - עד שנקרא בשם "סיני"[8], ע"ש ש"משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני"[9], ולמרות זאת לא החזיק טובה לעצמו, בידעו שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה, ובלשונו: "אי לאו האי יומא דקא גרים". ולכן היה יכול לומר "אני ענוותן" - כיון שמדת הענוה אינה בסתירה כלל לידיעת מעלת עצמו, כולל גם מעלת הענוה עצמה.
לכן גם אמר רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה, מצד ענוותנותו של רב יוסף שהכיר שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה - ייחס אותן לא לעצמו, אלא לרבי. ובאמרו לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא", לא התכוין לחלוק על דברי התנא שאמר משמת רבי בטלה ענוה, כי הרי ללא רבי אין עוד מעלת הענוה, כי אם התכווין לומר שהעובדה שהוא ענוותן מוכיחה שרבי לא מת.
ענוה אמיתית - ידיעת מעלת עצמו, מחד גיסא, ותכלית הביטול בידעו שמעלותיו אינם מצד עצמו, לאידך גיסא - אפשרית רק על ידי רבי.
משפחתו[עריכה]
- בנו מר זוטרא בריה דרב יוסף
- בנו רב נחמן בריה דרב יוסף
- נכדו רב דימי בריה דרב נחמן בריה דרב יוסף[10]
לקריאה נוספת[עריכה]
הרבי, הדרן על מסכת סוטה, שיחת יום שני של חג השבועות, תש"י
| אמוראים | ||
|---|---|---|
| דור ראשון | רבי חייא • רבי יהושע בן לוי • רבי מנא • רבי חנינא בר חמא | |
| דור שני | רבי יוחנן • ריש לקיש • רב • שמואל • אילפא | |
| דור שלישי | רבי אבא • רבי אלעזר בן פדת • רבי אמי • רבי אסי • רבי יצחק נפחא •רב יהודה • רב נחמן • רב הונא • רב מתנה | |
| דור רביעי | רב חסדא • רב ששת • עולא • רבי זירא | |
| דור חמישי | רבה • רב יוסף • רבה בר רב הונא • רבי ירמיה • רבי תנחומא | |
| דור שישי | אביי • רבא • רמי בר חמא • רב אחא בר יעקב • רב ספרא • רב אידי בר אבין • רב חייא בר אבין | |
| דור שביעי | רב אחא בריה דרבא • רב אשי • רבינא | |
