צדיק
צדיק הוא כינוי ליהודי שהגיע לדרגא מסוימת בעבודת ה'.
הרמב"ם מתאר את הצדיק כמי שאם ישקלו את זכויותיו אל מול חובותיו, יִמָּצֵא כי זכויותיו מרובים על חובותיו. זאת-אומרת, שהיהודי נקרא צדיק באם עשה במשך חייו יותר מצוות מאשר עברות.
אדמו"ר הזקן מבאר בספר התניא כי הגדרה זו של הרמב"ם איננה ההגדרה האמיתית של הצדיק, אלא כינוי (שם המושאל) לעניין השכר והעונש בלבד, מאחר ואותו יהודי הינו "צדיק בדינו" לאחר שזכה בדין ונמצא כי זכויותיו מרובים על עוונותיו.
לעומת זאת מסביר אדמו"ר הזקן כי הצדיק הוא באופן כללי יהודי שהגיע לאחת משתי הדרגות:
- הפך את נפש הבהמית שלו לטוב, וגרם לה להיות בצד של הקדושה (צדיק זה נקרא "צדיק וטוב לו", מאחר שהפך את שני הפנים באישיותו הנפש אלוקית והנפש בהמית לטוב).
- ביטל והעלים את הנפש הבהמית שלו (צדיק זה נקרא "צדיק ורע לו" מאחר והרע שבו רק כפוף ובטל לטוב שבו, ולא חלף ועבר לגמרי כמו ה"צדיק וטוב לו").
ישנם נשמות כאלו שביכולתם להגיע למדרגת צדיק ע"י עבודה כנאמר באיוב: "בראת צדיקים" פירוש כאלה אשר שבאפשרותם להגיע למדרגת צדיק אמנם ישנם נשמות שנבראו באופן כזה שאינם יכולים להגיע למדרגת צדיק ועליהם אמר איוב: "בראת רשעים" שאין הכוונה בזה לרשעים ממש אלא כאלה שאינם יכולים להגיע למדרגת הצדיק אמנם גם נשמות אלו אם יתאמצו בהתבוננות אודות מיאוס הרע בתכלית שזוהי מדרגת הצדיק יכול להיות שיעבר בהם ה' נשמת צדיק ויזכו לזה בדורנו - חידש הרבי שליט"א בשיחת ש"פ אמור תנש"א יכול כל יהודי להגיע לדרגא זו.
עוד אומר אדמו"ר הזקן על עניין צדיק גמור וזו לשונו הקדושה:" אך על מעלת צדיק גמור הוא שאמר רשב"י
ראיתי בני עליה והם מועטים כו' שלכן נקראים בני עליה שהם שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה",
וידוע בהמשך שהרבי מלך המשיח כתב לצדיק הקדש הבבא סאלי את התואר חד מבני עליה שהרי הבבא סאלי
היה צדיק גמור ובכך מראה זאת הרבי מלך המשיח.
