צדוקים
הצדוקים היוו קבוצה של מינים בתקופת בית שני. הם נקראו כך על שם מנהיגם הראשון - צדוק. צדוק היה תלמידו של אנטיגנוס איש סוכו. צדוק טעה בהבנת מאמר רבו "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", וחשב שכונתו שאין כלל מושג של שכר ועונש. חלק משיטתם הייתה שצריכים ללמוד את התורה על פי שכל אנושי. ולכן לא היו מודים במסורת חז"ל. הצדוקים טענו, שכיון שהתורה "לא בשמים היא", צריך כל אחד ליקח את התורה לפי שכלו.
מחלוקות הלכתיות בין הצדוקים לחז"ל[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהלכה מופיעות 18 דעות של הצדוקים הנוגדים את עמדת חז"ל.
מחלוקות במקדש:
מועד מנחת העומר, המתחיל את ספירת העומר הקובעת את מועד חג השבועות, חל ביום ראשון בשבוע כמאמר הכתוב 'ממחרת השבת', ולא למחרת יום טוב ראשון של פסח – כפי ההלכה [1]. יחיד מתנדב ומביא את קורבן התמיד, ואין חובה שיובא מכספי ציבור, כדעת חז"ל [2]. הכהן הגדול יעלה את הקטורת ביום הכיפורים מחוץ לקודש הקודשים, ולא בתוכו [3]. הצדוקים דרשו טהרה מחמירה של הערב שמש עבור הכהן השורף פרה אדומה, ולא הסתפקו בטבול יום, כדעת חז"ל[4]והם התנגדו לניסוך המים.
מנחת בהמה נאכלת לכהנים: מחלוקות בענייני פסיקת בית הדין:
"עין תחת עין" ממש. החלוצה יורקת על פניו של היבם. "ופרשו השמלה" שבטענת בתולים הוא השמלה ממש, בניגוד לדעת חז"ל המחייבים בירור בעדים. אין עד זומם נהרג אלא אם נהרג מי שהעידו עליו [5] תירש הבת עם בת הבן. האדון חייב בנזקים של עבדו ואמתו. מי שנדון למוות בשריפה נשרף במדורה. מחלוקות נוספות:
- הניצוק טמא
- כתבי הקודש אינם מטמאים את הידיים
- התנגדות לעירוב החצרות, המאפשר לשאת מזון וכלים מבית לבית בשבת.
הסבר הרבי על התנגדות הצדוקים לניסוך המים[עריכה | עריכת קוד מקור]
ניסוך היין שענינו הבנה והשגה - הסכימו הצדוקים, אבל על ניסוך המים שענינו קבלת עול מלכות שמים - התנגדו.[6]
הקראים[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – קראים |
הקראים היו תנועה של אנשים בתקופת הגאונים שהתחילו לכפור בתורה שבעל פה התנועה התחילה לאחר שענן שהיה בנו הבכור של הראש הגולה לא קיבל את התפקיד מכיון שחכמים חשדו שאינו ירא שמים בתגובה החל להילחם בחכמים וחיקה את הצדוקים כמעט בכל דבר מלבד האמונה בתחיית המתים ובביאת המשיח לאחר שראה שעם שאמונת העם בדברים אלו נטועה עמוק ואם יבטל אותם העם לא ילך אחריו חוץ מזה נהג הכל כמנהג הצדוקים.
