פנחס מנחם אלתר
רבי פנחס מנחם אלתר
רבי פנחס מנחם אלתר (גם אלטר), כונה עד להכתרתו הגרפ"מ אלתר, (כ"א בתמוז ה'תרפ"ו - ט"ז באדר ה'תשנ"ו), היה האדמו"ר השישי לבית גור. בעל הפני מנחם. נולד לאביו רבי אברהם מרדכי אלתר מגור לעת זקנותו מזיוו"ש. שימש כראש ישיבת שפת אמת, לאחר פטירת אחיו רבי שמחה בונם אלתר מגור בשנת תשנ"ב מונה לאדמו"ר מגור. נסתלק בפורים תשנ"ו.
כבר מצעירותו נחשב כעילוי והיו מקרים בהם אחיו הגדולים התיעצו בו. נודע בכח זכרונו, ולדבריו היה קולט מילים, ועל אף שלא הבין את משמעותן, היה מקטלג אותן במוחו, וכשגדל חזר עליהם, הבינן ועשה בהן שימוש.
כאשר אביו הצליח להמלט מאירופה אחר כיבוש פולין על ידי גרמניה, עלה יחד איתו לארץ ישראל והתגורר בירושלים. גם לאחר נישואיו התגורר סמוך לאביו.
עם פטירת אביו ירש את בית מדרשו ושם גר עד סוף ימיו, בתחילה יחד עם אמו, בבית בו ממוקמת עד היום ישיבת שפת אמת. מונה לראשות הישיבה בשנת תשי"ז בידי אחיו, רבי ישראל אלתר שכיהן אז כאדמו"ר מגור. אחיו זה אף נכח בשיעור הראשון אותו מסר. עקב ענוותו וביטולו לאחיו הגדול לא התפרסם עד אז כתלמיד חכם, אך הצלחתו כראש ישיבה ורמתם הגבוהה של שיעוריו העלו את ההערכה כלפיו.
בביקור אצל הרבי
בשנת (?) בא ליחידות לרבי, ודיבר עמו בשיחה עמוקה על נצחיות התורה.[1]
בבחירות תשמ"ט פילג יחד עם אחיו רבי שמחה בונם אלתר את מפלגת אגודת ישראל למען כבודו של הרבי, לאחר שגורמים מסוימים איימו כי אם יתמוך בחב"ד יעזבו את המפלגה. בתגובה הורה הרבי באופן חד פעמי לתמוך במפלגה, והמפלגה זכתה בניצחון סוחף (כמעט 6 מנדטים).
לקריאה נוספת
קישורים חיצונים
(חלק מערך זה נלקח מהויקיפדיה העברית)
