פטר חמור

פטר חמור הוא חמור הזכר שנולד ראשון, יש מצוה לפדודו מהכהן על ידי שה, ולערפתו אם לא פדוי.

מקור המצווה

וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ

— פרשת בא יג, יג

דיני המצוה

המצוה הראשונה, פדיון פטר חמור, מחייבת את בעל החמור לפדות את פטר החמור הזכר שנולד ראשון. הפדיון נעשה על ידי נתינת שה לכהן. אם אין לו שה, על בעל החמור לשלם את ערך השה, כמו כן, הפדיון חייב להתבצע בתוך פרק זמן של שלושים יום, והשה נשאר ברשות הכהן והחמור נשאר ברשות בעליו.

כאשר אדם לא פדה את פטר החמור, הוא עובר על מצוות פדיונו. במצב כזה, יש לקיים את מצוות עריפת פטר החמור, בעל החמור עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו.

מצוות הפדיון קודמת לעריפה, וההנאה מהחמור אסורה – גם מהנבלה שנוצרה לאחר מותו.

מטעמי המצוה

הטעם למצוות פעיון פטר חמור מהווה זיכרון לנס שעשה ה' בבני ישראל ביציאת מצרים, כאשר הרג את כל בכורי מצרים ופסח על בני ישראל.

הטעם למצוות עריפת פטר חמור, הרבי מסביר את פירוש רש"י שהסיבה לכך שבמצוות עריפת פטר חמור יש להקפיד על דרך עריפתו, על אף שיש בכך צער בעלי חיים. "הוא הפסיד ממונו של כהן, לכך יופסד ממונו", שהסיבה לכך היא שמדובר בהפסד כלכלי לבעל החמור, והצער בהוצאה לפועל של מצוות העריפה נועד לשמש כעונש על כך שהוא לא פדה את החמור. והמשמעות היא שזה מידה כנגד מידה – הבעלים לא רצו להוציא כסף כדי לפדות את החמור, ולכן הוא נאלץ להפסיד את החמור עצמו.

וזהו חידוש שלמורות שגורם לצער בעלי חיים, התורה לא מקילה בזה ומחייבת את בעל החמור להרוג את החמור אם לא פדה אותו, כי זהו עונש של מידה כנגד מידה, הוא לא רצה להוציא כסף על פדיון החמור, אז הוא עצמו יפסיד את החמור שלו בידיים.

הרבי מסביר שיוצא שחלק מהמצווה הוא שהבעלים ירגישו את הפסד ממונם, ולכן אי אפשר לבצע את העריפה על ידי שלוחו.

גם מסביר שמלשון רש"י "הפסיד ממונו של כהן" משמע שזהו כבר ממונו של הכהן, כי בפשוטו של מקרא פטר החמור שייך כבר לכהן לפני שפודים אותו, כמו שרואים מלשון הפסוק "כל פטר רחם גו' באדם ובבהמה יהי' לך" - אלא שהתורה אמרה שלא נותנים את הפטר חמור עצמו לכהן, רק את פדיון החמור.

ראו גם

• בכור