ספירת היסוד

ספירת היסוד היא הספירת האחרונה מבין ששת ספירות המידות, והתשיעית מבין עשרת הספירות. ענינה של ספירת היסוד היא ההתקשרות של כל המידות, והורדתם לידי מעשה בספירת המלכות.

ענינה

ספירת היסוד היא הספירה האחרונה מבין ששת המידות וענינה הוא ההתקשרות והחיבור של המידות, והבאת המידות לידי תמצית. על ידי ההתקשרות של ספירת היסוד, יורדות ההשפעות של המידות אל ספירת המלכות, שהיא כבר היציאה החוצה בפועל.

בפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה", המרמז על שבע הספירות האחרונות, מרומזת מידת היסוד במילים "כי כל בשמים ובארץ". וזהו ענינה, לקשר את ההשפעות של המידות, שהם בבחינת שמים, אל בחינת הארץ שהיא המלכות.

עבודתו של יוסף הצדיק היתה במידת היסוד, ולכן נקרא הוא בשם "צדיק".

בפתח אליהו נמשלת ספירת היסוד ל"אות ברית קודש, סיומא דגופא".

ספירת היסוד היא המשך לקו האמצעי והיא המשך לספירת הדעת ולספירת התפארת.

אצל האדם

גם אצל האדם עניינה של ספירת היסוד הוא השפעה והמשכה מהאדם אל זולתו, והיא המאפשרת לו לצמצם את עצמו במטרה להסביר לזולתו.

כמ-כן, גם באברי הגוף "מלכות - פה" (פתח אליהו), כמו הפה, שכל עניינו הוא בשביל הזולת, כך גם בחינת היסוד, כל עניינה הוא בשביל להשפיע ולהמשיך לזולת.

ראו גם

אביון