משתמש:הנחה/מצוות בטלות לעתיד לבוא
תוכן עניינים
מקורה בדברי חז"ל
הסוגיה במסכת נידה דנה בנוגע לבגד שהתערב בו דבר אסור ואבד עד שאי אפשר למוצאו, בהמשך לכך מביאה הגמרא מחלוקת בין רב יוחנן ורב ינאי האם הותרה לבישת בגד זה למת. טעמו של רבי יוחנן המתיר הוא משום שסובר שמצוות בטלות לעתיד לבוא לעומתו רב ינאי אוסר. וזה לשונה:
תנו רבנן, בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים, ולא יעשנו מרדעת לחמור, אבל עושה ממנו תכריכין למת. אמר רב יוסף: זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא. אמר ליה אביי, ואי תימא רב דימי: והא אמר רבי מני אמר רבי ינאי: לא שנו אלא לספדו אבל לקוברו אסור. אמר ליה: לאו איתמר עלה אמר ר' יוחנן אפילו לקוברו. ור' יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן: מאי דכתיב (תהילים, פח, ו): "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות.
הראב"ן והרוקח פסקו כרב ינאי שמצוות אינן בטלות לעתיד לבוא וממילא אין לקבור מת עם בגדי כלאים. לעומתם פוסקים רבים פסקו כשיטת רב יוחנן שמצוות בטלות לעתיד לבוא, כך פסקו הרמב"ם (הלכות כלאים פרק י הלכה כה) הרא"ש (הלכות כלאי בגדים סימן י), הרשב"א, התוספות והטור.[1]
שיטות הראשונים בפרשנות הביטול
התוספות[2] על מסכת נידה מפרשים שלדעת רב יוחנן אכן מצוות בטלות לעתיד לבוא כולל את הזמן לאחרי שיחיו המתים שיהיו פטורים מן המצוות, לעומתם שיטת הרשב"א היא שהכוונה בלשון 'לעתיד לבוא' היא לזמן המיתה בלבד, בטענה כי מצאנו כמה מקומות בש"ס שאפילו זמן סמוך קצר מכונה אף הוא בלשון זו, ומבאר שכוונת רב יוחנן היא שאין החי מצווה על מצוות המת (ורב ינאי שחולק סובר שאדם מצווה על להפריש את המת מאיסור, כגדול המצווה על הקטן להפרישו מלעשות מעשה אסור), אבל לאחרי שיחיו המתים אין חולק כי כל המצוות יחולו עליהם בכל תוקפם.[3] וכן ביאר הריטב"א.[4] והר"ן בשמו.[5] גם מלשון הרמב"ם משמע כביאור הרשב"א,[6] (אולם הרבי מסביר כי יתכן וגם הרמב"ם סובר כשיטת התוספות.[7]) וכביאור הרשב"א נקטו כמה אחרונים.[8][9][10]
בקשר לשיטה זו עולה הדיון האם דבריו של רב יוחנן עומדים בשיטה אחת עם דברי שמואל במסכת שבת: "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד" התוספות במסכת בבא בתרא[11] מביאים בשם רבינו חיים כהן כי שמואל ורב יוחנן חולקים זה עם זה. אולם הרמב"ם מחד גיסא פוסק כשמואל[דרוש מקור] ומאידך גיסא פוסק כרב יוחנן שמותר לקבור את המת עם כלאים. יש מוכיחים מכאן שהרמב"ם סובר כשיטת הרשב"א, או ששיטת שמואל היא רק בתקופה הראשונה של ימות המשיח אולם לאחרי שיחיו המתים - בתקופה הב' יבטלו המצוות,[דרוש מקור] כדלהלן. טענה נוספת ישנה כי החולקים על שמואל אינם סוברים שלעתיד יבטלו המצוות ומחלוקתם הוא רק בקשר למצב העולם האם יתרחשו שינויים בטבע.[דרוש מקור: ראה רש"י שם שהכוונה לעשירות ועניות וכו']
- שבת קנ"א שנים שאין בהם חפץ (ראה רמב"ן ורש"י שם)
- רמב"ם הלכות יסודי התורה ריש פרק ט.
- יערות דבש חלק ב דף נ"א (הובא בשדי חמ"ד הנ"ל).
זמן הביטול
היעב"ץ מוכיח שזמן ביטול המצוות יהיה בתחיית המתים, ומסתמך על כך שבכמה מסוגיות הש"ס מוכח שגם לאחרי ביאת המשיח יקיימו מצוות. כמו לדוגמה: מחששו של רבן יוחנן בן זכאי שאסר אכילת חדש בזמן הגלות כל יום ט"ז בניסן מחשש שיטעו מצד ההרגל בעת שיבנה בית המקדש. מוכח שגם לאחרי ביאת המשיח ובניין המקדש יחולו כל חובת המצוות.[12]כשיטה זו כתב גם אדמו"ר הזקן במכתבו המודפס בספר התניא.[13][14] יש שרצו ליישב הסתירה בין שיטתו זו של רב יוחנן לשיטתו במסכת סנהדרין. על פי הביאור (בכוונתם ליישב קושיית רש"י במסכת סנהדרין המקשה "עולם הבא אין בו לא אכילה ולא ושתייה"[15] ואיך יתנו תרומות ומעשרות?) כי זמן תחיית אהרן תהיה בתחילת ימות המשיח לפני תחיית המתים של כל ישראל, ובזמן זה עדיין ישמרו וקיימו כל המצוות כולם.[16] וביטול המצוות יהיה רק בתחיית המתים.[17] ישנם מדרשים שונים המייעדים על תקופות בהם יותרו מצוות מסויימות כאיסור חזיר או איסור נדה וכדומה, הרבי מסביר כי מדרשים אלו מתארים את התקופה שאחרי ביאת המשיח וקודם לתחיית המתים, תקופה שקיום המצוות יהיה בשלימות ואם זאת יותרו חלק מהמצוות.[18]
הרמב"ן על התורה מבאר שעל ימות המשיח אמרו חז"ל[19]: "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים, אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ (קהלת יב, א), אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה". ויש שרצו ללמוד מכך שהרמב"ן סובר שהזמן של ביטול המצוות הוא בימות המשיח. הרבי מציין כי דבריו תמוהים ואולי יש לומר "דלפעמים גם משך זמן דתחיית המתים נקרא בשם ימות המשיח ובזה מדבר, ודוחק"[20]
משמעות הביטול
במשך הדורות עסקו גדולי ישראל בפרשנות לאמרה זו והשלכותיה, בדבריהם עוררו על כמה וכמה נקודות הדרושות ביאור בדבריו של רב יוחנן. שיטתו זו של רבי יוחנן עומדת על פניו בסתירה למבואר בירושלמי[21]: "ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל, וחמשה סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל.. רבי שמעון בן לקיש אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל..[שנאמר] (חבקוק ג) הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ". והרמב"ם הביא דין זה להלכה[22]:"(וכ)הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם".
רבים מהאחרונים העירו, ששיטתו זו של רב יוחנן סותרת לכאורה לדעתו המובאת במסכת סנהדרין, כי המקור לתחיית המתים מהתורה הוא מהפסוק[23]: "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". שאהרן הכהן עתיד לקום לתחייה ויקבל תרומות ומעשרות.
כמו כן עוררו, ששיטה זו עומדת לכאורה בסתירה לנצחיות התורה כלל ש"התורה היא נצחית ולא תהיה מוחלפת".[9]
גם לדעה המסבירה את דעת רב יוחנן שמצוות בטלות כוונתו באמת לביטול לאחרי התחייה, ישנם מגוון דעות לאופי הביטול ומשמעותו:
יש האומרים שגם לדעה שמצוות בטלים לעתיד רק מצוות לא תעשה יבטלו, אולם מצוות עשה קיימים לעד. והסברם הוא שמכיוון שלעתיד יתקיים היעוד של "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ"[24] ממילא יתבטלו הקליפות, ושוב לא יהיה צורך במצוות לא תעשה ורק במצוות עשה. בכך מיישבים הם את הסתירה בדברי רב יוחנן שלעתיד יתנו תרומות לאהרן הכהן.[25] אולם רבו החולקים על שיטה זו השדי חמד מציין כי התוספות חולקים על דעה זו ועוד רבים מן האחרונים.
- יש להוסיף גם עפי ביאור כאןhttp://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42119&st=&pgnum=98
נצחיות התורה
שיטה זו של רב יוחנן גוררת עמה דיון נוסף אודות הסתירה שבינה לכלל של נצחיות התורה, אכן לדעת הרשב"א שביטולם הוא רק בזמן המיתה אין בדעת רב יוחנן סתירה, אולם לדעת התוספות שגם לאחרי תחיית המתים יבטלו המצוות לכאורה הוא בסתירה לנצחיות התורה. ומסיבה זו הכריע היפה תואר כהרשב"א, והוסיף שגם המצוות שיבטלו יהיו רק לשעה ולזמנם בלבד.
המהר"ץ חיות כתב שגם לשיטת התוספות שיבטלו בזמן התחייה היינו "רק ברגע התחייה, אמנם מיד לאחרי זה פשיטא דיחזור לאיסורו".[26]
בחסידות מוסבר שביטול זה אינו ביטול וסיום אלא ביטול והעדר תפיסת מקום, והכוונה בזה היא לגילוי האלוקי הנמשך על ידי קיום המצוות, משום שהמשכת האור על ידי המצות עכשיו הוא באין ערוך לגבי ההמשכה האור שעל ידי המצות לעתיד.[27] או משום שהמצוות המלובשים בלבושים הגשמיים ששרשם מקליפת נוגה ההמשכה שעל ידם היא ממדרגה נמוכה יותר ותתבטל לעתיד מעוצם הגילוי שיהי אז. ולמרות זאת על לימוד הלכות של תורה שבע"פ אמרו חז"ל שקיימים לעולם משום שהגילוי שישנו בעצם ההלכה הוא נעלה יותר מההמשכה שעל ידי המצוות מעשיות לפי שההלכה המתבארת בתורה שבעל פה היא עצמה עצם רצון העליון שלמעלה מהגילוי שיהי לעתיד.[28][29] ולגילוי העצום שיאיר לעתיד אין ביד האדם להמשיכו על ידי מעשיו ולכן המצוות בטלות לפי שאין בכוחם להמשיך דרגה זו אלא הם רק הכנה להמשכתה בדרך ממילא.[30] אמנם ביאורים אלו הם לביאור הרשב"א שמצוות בטילות בפועל הוא רק בזמן המיתה,[31][32] ומוסיפה על ביאורם שגם לאחר התחייה אף שאינם בטילות בפועל ההמשכה שכל ידם אינה תופסת מקום. הרבי מסביר כי זהו שיטתו של האדמו"ר הזקן בתניא פרק לו שתחיית המתים הוא חלק מהזמן של קיום המצוות וביטולם באופן מוחלט יהיה באלף השביעי (ולפי זה מחדש שגם לדעת הרשב"א סוף סוף יבטלו באלף השביעי)[20] ביאור נוסף מובא בחסידות בסיבת ביטול המצוות מעשיות שהוא מצד חוסר עניין בבירור הגשמי שעל ידם.[33][20]
כהמשך לכך ובעומק יותר מסביר הרבי, כי גם השיטה שהציווי יתבטל (תוספות) אין הכוונה שהמצווה עצמה תתבטל, שהרי ההלכות של תורה שבעל פה אינן בטלים לעולם וזאת משום שבעצם הרצון להיותו רצון של הקב"ה לא שייך שינוי, שכשם שבו לא שייך שינוי כן גם ברצונו העצמי לא שייך שינוי, וביטול המצוות משמעותן ביטול הציווי ולא ביטול המצווה, (ביטול הציווי אינו מהווה שינוי בו משום שהרצון בציווי האו חיצוניות הרצון) ואדרבה בזמן ההוא יעשו האדם והעולם חדורים ברצון ה' עד שההתאחדות עמה תהיה עד כדי כך שלא יהיה שייך ציווי כי אם בדרך ממילא יתקיימו בהם המצוות מצד התאחדותם עם הרצון העליון (ועל דרך העניין של אבן מקיר תזעק). ובניגוד לזמן הגלות שבו קיום המצוות היא על ידי הציווי לאדם והמצווה היא מציאות נוספת על האדם שעליו לקיימה, לעתיד לבוא יהיו האדם והמצווה מציאות אחת.[34]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב חיים חזקיהו מדיני - דברי חכמים אות נ"ג, שדי חמד כללים מערכת מ אות ריח, שו"ת אור לי.השמטות דף קמד,ג
- הרבי, קונטרס "הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם",תשרי תשנ"ב.
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ צוינו במשנת חכמים (ראה בקישורים חיצוניים).
- ↑ דיבור המתחיל אמר רב יוסף.
- ↑ חידושי הרשב"א נידה סא, א.
- ↑ בחידושיו לנדה שם.
- ↑ בחידושיו שם.
- ↑ אברהם יצחק ברוך גרליצקי, הערות וביאורים, ברוקלין, תשס"ב,.
- ↑ קונטרס "הלכות של תורה שבע"פ שאינן בטלים לעולם" (התוועדויות תשנ"ב חלק א http://www.otzar770.com/cgi-bin/ImageService.exe/convert?ilFN=c:\projects\otzar770\ocr_files\main\tora\52\1\B0182.tif&ilIF=G&ilSC=30 עמוד 182] הערה 43).
- ↑ ראה ספר ברך את אברהם לר' אברהם פאלג'י.
- ↑ 9.0 9.1 יפה תואר לויקרא רבה יג ,ג.
- ↑ סדרי טהרה לנדה סא.
- ↑ עד, א דיבר המתחיל פסקי.
- ↑ הגהות יעב"ץ ראש השנה ל, א.
- ↑ אגרת הקודש סימן כו.
- ↑ וכך כתב גם בנחלת בנימין שם.
- ↑ ברכות יז, א.
- ↑ הרב יעקב עטטלינגר, ערוך לנר, סנהדרין דף צ, א.
- ↑ שדי חמ"ד מערכת מ' סעיף ריח.
- ↑ אגרות קודש (תקז), חלק ג' ע' קנג.
- ↑ שבת קנא,ב.
- ↑ 20.0 20.1 20.2 אגרות קודש חלק ב (אגרת ר) עמוד סט.
- ↑ [/www.mechon-mamre.org/b/r/r2a01.htm מגילה פרק א הלכה ה].
- ↑ סוף הלכות מגילה.
- ↑ קרח יח, כח.
- ↑ זכריה יג, ב.
- ↑ ספר נחלת בנימין מצווה ס. וכן כתב בשער החצר דף לא.
- ↑ הגהות מהר"ץ חיות במסכת נדה שם (בש"ס וילנא נדפס בסוף המסכת).
- ↑ אדמו"ר הרש"ב, המשך תער"ב חלק א עמוד א'רעט.
- ↑ אדמו"ר האמצעי, פירוש המילות צג, ב.
- ↑ ראה גם ספר המאמרים תרל"ט חלק ב עמוד תקע"ג.
- ↑ מהר"ש, ספר המאמרים תרל"ג חלק א עמוד רצא.
- ↑ אדמו"ר הזקן, לקוטי תורה דרושים לראש השנה נט, ד.
- ↑ הרבי, קונטרס "הלכות..שאינן בטלים" הערה 35.
- ↑ אדמו"ר האמצעי, שער תשובה צז, ב -צח, א.
- ↑ הרבי, קונטרס "הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם".
