משתמש:ברכת הגאולה/קבלה מעשית

קבלה מעשית הינה חלק בתורת הקבלה הכוללת שימוש באמצעות שמות הקודש. מקובלים הבקיאים בקבלה מעשית יכולים להשביע מלאכים, להתאים זיווגים, לקרוא את חכמת הפרצוף ואת חכמת כף היד, לכתוב קמעות, ולפעול שינוי בסדר הטבע הרגיל שטבע הקב"ה בעולם. כיום אסור לעסוק בקבלה מעשית.

משה רבנו השתמש בשם קודש להריגת מצרי שהיכה יהודי. דוד המלך כתב את שמו של השם באיות במפורש כדי לעצור את מי התהום כשהיוו סכנת הצפה לעיר ירושלים. ישעיהו הנביא השתמש בשם קודש כדי לבקוע גזע עץ בעת בריחתו ממנשה בן חזקיהו. אך נענש על כך. בספר יצירה מובאת יכולת בריאת נבראים. ההלכה מתירה לעשות אחיזת עינים על פי ספר יצירה. הש"ך ביאר שהשם נתן כח בשמות הקודש ליצור שינויים בעולם, השימוש בשמות הקודש ניתן לבעלי מדריגה ומטרתו היא קידוש ה' או מצווה גדולה.

היחס לקבלה המעשית

רבותינו נשיאנו שללו את העיסוק בקבלה מעשית, אדמו"ר הזקן התבטא כנגד אלו העוסקים בהשבעת מלאכים בשביל כוח על טבעי, את התנגדותו נימק בכך שמפעולה זו לא נפעלת כלל תועלת בעבודת ה', אדמו"ר הזקן אף העיד שלא ראה אנשים העוסקים בזה ולא ראה ספרים על זה, אלא רק שמע שבדורות הראשונים היו נוהגים להשביע מלאכים.

בשנת תש"ז סיפר הרב צבי הירש פוגלמן לרבי על מקובל המתמחה בחכמת הפרצוף וקריאת שרטוטי היד, הרבי הגיב בתמיהה וציין שכשאברך חסידי נפגש עם מקובל, על האברך לשאול את המקובל האם הוא יודע מהמושגים עתיק ואריך, ועל חסידות, בהמשך סיפר הרבי לרב פוגלמן שהרבי הריי"צ התעסק מקובלים כאלו ועם קבלה מעשית, הרבי גם בירר את כתובתו של המקובל אותו פגש הרב פוגלמן.

הרבי לא שלל את אמיתותם של ענייני קבלה מעשית כדוגמת התאמת זיווגים, וקריאת כף היד, אך סייג את הדרך לרכישתם בלימוד מפי רב ולא בלימוד עצמי. הרבי שלל את הימצאותו של מקובל בן זמננו המתמחה בידיעות אלו, ואף ציווה להתרחק מעניינים אלו ומכל ענייני קבלה מעשית

לקריאה נוספת

• הרב יצחק פייוויש גינזבורג, קבלה עיונית מול קבלה מעשית