שינויים

{{לעריכה|ראה דף שיחהלא אנציקלופדי}}{{להשלים|כל הערך=כן}}

בליל '''[[ב' אדר]] [[תרח"צ]]''' נאסרו בבת-אחת עשרות מחשובי ה[[חסידים]] ב[[לנינגרד]] והובלו אל מטה הנה[[נ.ק.וו.ד. ]] הידוע בשם "שפלערקע", שם נחקרו ועונו באכזריות רבה. שנים עשר יהודים רובם חסידי חב"ד שנאסרו באותו לילה, הומתו ביריה במרתפי הנ.ק.וו.ד. באשמת היותם מפיצי תורה ומצוות.

למרות שכ"ק ש[[אדמו"ר הריי"צ]] עזב את [[רוסיה]], הפעילות להפצת תורה ויהדות ברוסיה ב[[רוסיה]] לא פסקה. נאמנים לשבועה שנשבעו, המשיכו ה[[חסידים]] וה[[תמימים]] לעסוק בהרבצת תורה לילדי ישראל ולמבוגרים; "כלי קודש" המשיכו למול ילדי ישראל, לשחוט ב[[שחיטה]] כשרה. עסקנים דאגו לרשת ישיבות "[[תומכי תמימים]]" והמשיכו להחזיק את מקוואות הטהרה בכל עיר בה היה ביקוש לכך.

בחודש [[אלול]] [[תרצ"ה]], כאשר אנשי הנ.ק.וו.ד. החלו בגל מעצרים נרחב במוסקבה ב[[מוסקבה]] ופרבריה. ראש וראשון המבוקשים היה החסיד הנודע ר' [[אברהם דרייזין|אברהם מאיור]] שהיה מנהל ישיבות [[תומכי תמימים]] ב[[ברית המועצות]]. את ר' אברהם מאיור אמנם לא הצליחו לעצור אז, אבל באותו גל המעצרים נעצרו שבעה מחשובי החסידים שהיו קשורים לייסוד, ניהול ולימוד בתלמודי התורה המחתרתיים שהוקמו בהוראת [[אדמו"ר הריי"צ]]: ר' [[יעקב זכריה מסקאליק|יעקב מאסקאליק]] (הידוע בכינויו ר' יענק'ל ז'וראוויצער), ר' [[מאיר אבצן]], ר' [[יצחק גולדין]], ר' [[אבא לוין]], ר' [[חיים אלעזר גרליק]], בנו ר' [[מענדל גרליק]], ור' [[שלמה מטוסוב]].

כל העצורים הועברו למטה [[המשטרה החשאית ]] 'לוביאנקה' שב[[מוסקבה]], שם עונו על ידי חוקרי הנ.ק.וו.ד. האיומים. אלו תבעו מהם לספק מידע מי ארגן את ה'חדרים' והישיבות? מי לימד? מי ההורים ששלחו את ילדיהם למוסדות אלו, איש מהחסידים לא נידב מידע, וכולם מילאו פיהם מים. בתום החקירות הועברו לכלא 'בוטירקה' שם המתינו עד למתן גזר הדין.

הנאשמים סבלו רבות בגלותם אך הצליחו לשרוד - מלבד הרב [[יעקב מאסקאליק]] שעקבותיו "נעלמו", אי שם בקזחסטן. הי"ד.

גל המעצרים המפורסם והקשה ביותר אירע בחורף [[תרח"צ ]] ב[[לניגרדלנינגרד]].

לאחר חצות הלילה, שבין יום רביעי א' אדר ראשון [[תרח"צ ]] ליום חמישי ב' אדר ראשון, נעצרו עשרים וחמשה יהודים רובם חסידים, וביניהם: ר' [[משה ששונקין]], ר' [[חיים ששונקין]]; ר' הירשל זובין; ר' מאיר צינמן; ר' שאול פרידמן; ר' ישעיה; ר' אברהם סברדלוב; הרב [[נחום טרבניק]]; ר' משה ליין; ר' י"י לוקשין, ועוד גדולים ורבים.

העצורים היו בעלי תפקיד בקהילה היהודית-חב"דית, חלקם השתתפו בארגון "תפארת בחורים". [[המשטרה החשאית ]] הצליחה לשתול בתוך הארגון, איש משלה, והוא שהסגיר את שמות החברים. באור לב' אדר ראשון תרח"צ, נעצרו חברי הארגון ועוד מחשובי החסידים בלנינגרד.

לאחר שר' פיני'ע נאסר, ברחה אשתו מביתה יחד עם הילדים, בפחדה פן יאסרו גם אותה. לימים סיפרה רעייתו, כי בנה ביקר אצל אנשי הנ.ק.וו.ד. בלניגרד בלנינגרד והתעניין אצלם לדעת מה עלה בגורל אביו - מאחר שאין לו ממנו כל ידיעה. הבכירים שבהם ענו לו, כי אין לו מה להתענין, מאחר שהרגו אותו ביריה - יחד עם כל אנשי קבוצת שניאורסאהן שנאסרו באותו יום, ואשר חיסלו אותם ביריה אחד לאחד!

* ר' [[פייביש אסתרין]] - ר' פייביש היה הגבאי של [[בית הכנסת ]] בלנינגרד. שבוע לפני מאסרו קיבל הודעה מטעם הקה[[ק.ג.ב. ]] כי הוא מוזמן לבוא אליהם, יחד עם החסיד ר' [[דובער קוזניצוב]], אשר היה מנהל את המקוה. הם ביקשום למסור בידם את המפתחות של המקוה, אך ר' פייביש יחד עם ר' דובער, ענו להם בתוקף רב: "לא ניתן לכם את המפתחות של המקוה על מנת שתסגרו אותה! רצונכם לסגור את המקוה - עשו כרצונכם, אך אנחנו את המפתחות לא ניתן בשום אופן! יותר טוב שתסגרו את [[בית הכנסת ]] - ולא את המקוה!" אחד מאנשי הקה[[ק.ג.ב. ]] בשמעו את דבריו התקיפים, ענה להם בזעם: - "עוד תשלמו היטב בעד העקשנות שלכם!"

* ר' [[יצחק רסקין]] - לאחר מאסרו ניסו בני משפחתו לברר את אשר עלה בגורלו. רק לאחר שלושה חודשים סיפרו להם כי נגזר עליו 10 שנים עבודת פרך בסיבירב[[סיביר]], מבלי רשות לכתוב לבני משפחתו, מאז לא נראה ולא נודע מאום אודות מקומו. אולם כעבור שנים ארוכות, ביררה בתו, גב' שרה רסקין את אשר עלה בגורלו, ואז נודע כי כלל לא נשלח למאסר, וכי הוא נשפט במשפט מהיר ונידון לגזר דין מוות. בחודש ב[[חודש ניסן תרצ]] [[תרח"ח ץ]] נורה למוות במרתפי הנ.ק. וו. ד האפלים, ונקבר בבית-קברות סמוך ללנינגרד. בן ארבעים-ושש בלבד היה כשנהרג.

* ר' [[שייע גולד]] - אודות ר' ישעיהו גולד לא ידוע הרבה. רק זאת ידוע כי היה לר' ישעיהו קשר הדוק עם החסידים והיה עסקן ציבור גדול. הוא היה חשוך בנים, אבל היה ידוע במידת הצדקה ה[[צדקה]] והחסד שעשה עם אנשים רבים. אף הוא נאסר עקב היותו קשור לחסידי חב"ד, וסופו היה כשאר חבריו אשר נרצחו על קידוש השם על ידי המרצחים.

(מציטוטים מתוך מסמכי ה[[ק.ג.ב.]] שהתפרסמו בספר 'חסידים בהצלת העם', עולה כי גם ר' [[שמואל נימוטיןמרוזוב]] נעצר והוצא להורג חצי שנה קודם. הוא נעצר באור לא(בנו של הרב אלחנן מרוזוב) שנעצר באותם ימים, נרצח ביום [[ח' באלול בניסן]] [[תרצ"זח|תרח"צ]]. מסופר כי זמן קצר לאחר מאסרו, ירו בו המרצחים לעיני אביו הצדיק, למען הרבות צערו ויסורי נפשו! ר' אליהו בלקינד השתייך ככל הנראה אף הוא לקבוצה זו. במסמכים שלו שכחו, משום מה, לציין תאריכים מדוייקים, אך גם הוא נעצר באותו חודש בו נעצרה הקבוצה והוצא להורג עשרים יום לאחר מכן, כ' באלול תרצ"ז)בחודש בו הוצאו להורג שאר חברי הקבוצה.

האמת המרה על הוצאתם (ר' [[שמואל נימוטין]] נעצר והוצא להורג של אותם בני עלייהחצי שנה קודם. הוא נעצר באור לא' ב[[אלול]] [[תרצ"ז]], לא נודעה לבני המשפחות במשך שנים רבות. כל אימת שבני המשפחות באו למטה המשטרה החשאית כדי לברר את אשר עלה בגורל יקיריהםוהוצא להורג עשרים יום לאחר מכן, נענו כי יקירם נשפט לעשר שנות גלות[[כ' באלול]] [[תרצ"ז]]).

האמת המרה על הוצאתם להורג של אותם בני עלייה, לא נודעה לבני המשפחות במשך שנים רבות. כל אימת שבני המשפחות באו למטה [[המשטרה החשאית]] כדי לברר את אשר עלה בגורל יקיריהם, נענו כי יקירם נשפט לעשר שנות גלות. בשנת 1959 (תשי"ט) שלח הקה[[ק.ג.ב. ]] למשפחת קוזניצוב תעודה המעידה כי הוא נפטר בשנת 1943 (תש"ג), אולם תעודה זו היתה שקרית מיסודה, שכן כאמור, כולם נרצחו ב-‏9 באפריל 1938 ([[ח' ניסן]] [[תרצ"ח|תרח"צ]]).

בפרוטוקולים של החקירות מצויין כי הוא נתפס בהלכו אל [[בית הכנסת ]] בבוקר ט"ו במר-חשון. החקירה הראשונה נערכה בו ביום, מהשעה 50.2(?) בצהריים עד 02.11 בלילה. למחרת נחקר ארבע פעמים בין השעות 00.11 בבוקר ועד 50.4(?) לפנות בוקר - 71 שעות רצופות!

לאחר כל כך הרבה חקירות מתישות, הואשם ר' חיים אליעזר בשותפות לניסיון הברחת הגבול, למרות שלא היה לו כל קשר לבריחה הידועה. אמנם כן, הוא צבר "עבירות" אחרות כנגד הקומוניסטים בהיותו "[[מלמד ]] דרדקי".