לחם משנה

לחם משנה הוא הלכה פסוקה בנגלה ובנסתר לפיה יש לאדם לבצוע בכל סעודות שבת דווקא על שני לחם לכל הפחות, זכר למן שהיה יורד ביום שישי "לחם משנה" כלומר במנה כפולה, לכבוד שבת, וכמבואר במדרש שהיה משונה בריחו ובטעמו מכל ימות השבוע.

אופן אחיזת הלחם משנה

ההלכה והקבלה חלוקים באופן אחיזת הלחם משנה. לפי תורת הנגלה יש לאוחזם בצורה שחלה אחת מונחת על גבי השניה, ואילו לפי תורת הקבלה יש לאוחזם בצורה ששני הלחם מונחים זה ליד זה בצורה שווה. אדמו"ר הזקן מבאר את טעם הענין, מפני שתורת הנגלה עניינה אור ישר המורה על האור כפי שיורד בסדר ההשתלשלות שבו ישנם דרגות של משפיע ומקבל, וזעיר אנפין משפיע למלכות, ואילו תורת הנסתר מתייחסת ללחם שבשבת בבחינת אור חוזר של המקיף העליון המקיף את כל העולם בשוה, דהיינו עולם העקודים, כפי שהוא במקורו, כי מאכלי שבת בעולם התוהו שקדם לעולם התיקון ובו היו נעדרות בחינות אלו של משפיע ומקבל.

צריך לחבר את שני הלחמים אחוריהם הביתה זה לזה ופניהם לחוץ להיות כולו פנים, מפני שהם כנגד לחם משנה, והם סוד ב' הלחמים שהם יחודא עילאה ויחודא תתאה, לחם מן השמים ולחם מן הארץ שמתחברין כאחד, שאף לפי קבלת האריז"ל בענין י"ב חלות כנגד לחם הפנים, מכל מקום העיקר הם ב' החלות שעליהם מברך המוציא שמניח אותם זו בצד זו להיות פניהם לחוץ.

לחם שנחתך

אם יש לאדם ב' חצאי לחם ואין לו לחם שלם ללחם משנה בשבת יחברם יחד בעץ שיש תורת כלי עליו או בשום דבר שאינו מוקצה ולא יהא חיבורם נראה, ודינו כשלם לענין לחם משנה כמו שדינו כשלם לענין עירובי חצירות, אבל אם יש לו לחם שלם אין לסמוך על זה.

לחם משנה בסעודה שלישית

יש אומרים שגם בסעודה שלישית צריך לבצוע על שתי ככרות שלמות כמו בסעודות הראשונות, ואפילו סועד פעמים הרבה בשבת צריך לכל סעודה לחם משנה, ויש אומרים שאפילו לסעודה ג' די בככר אחד שלם לפי שביום ו' ירד המן לכל אחד שני עומרים ומכל עומר עשו שתי ככרות הרי ד' ככרות לב' עומרים אכל אחת מהן ביום ו' ואחת בליל שבת ואחת בבקר נשארה ככר א' שלם לסעודה ג', וכן נתפשט המנהג להקל במדינות אלו לבצוע בסעודה ג' על ככר אחד שלם, אבל יש להחמיר ליקח שנים כסברא הראשונה שהוא עיקר אלא אם כן אין לו שנים שאז לא יפחות מככר אחד שלם כל זה לפי הדיעה שצריכים ליטול ידים בסעודה שלישית. אך חסידי חב"ד סומכים מפני כמה סיבות על הדעה המקילה שניתן לצאת ידי חובה בפירות ובמיני מזונות.

אדה"ז פוסק בשולחן ערוך כי כל סעודה אחרת משלשת סעודות שבת אינה טעונה כלל לחם משנה. אך מן הראוי לציין את מנהגו של הגאון רבי דובער גרפינקל שהיה נוהג להדר ולנהוג בלחם משנה בכל סעודה ואפילו בסעודת מזונות שאכל לפני התפילה, בטענה שענין הלחם משנה נוהג בכל עניני השבת.