הבדלים בין גרסאות בדף "טיקלא"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 8: שורה 8:
 
== בתורת החסידות ==
 
== בתורת החסידות ==
 
{{להשלים}}
 
{{להשלים}}
בחסידות{{הערה|1=ספר תרט"ו עמ' 1.}} מוסבר מאמר זה מהזוהר, שהקב"ה מסבב סיבות מסיבות שונות. וכל זה הוא לפי פעולתם של בני האדם, למשל אם בראש השנה היו כל ישראל יראים ועובדים את ה', ונכתב להם שיהיה השפעת הטוב, אם אחר כך יקלקלו מעשיהם, לא יהיה גם כן השפעת הטוב כמו שנכתב להם כן בראש השנה{{הערה|פירוש זה מתאים עם פירוש רש"י: '''"מסיבות מתהפך בתחבולותיו"''' - של "מקום" (ה'). '''"לפעלם"''' - של גשמים לפועל המוטל עליהם לעשות אם טוב ואם רע - "מתהפך במסיבות הרבה", כאותו ששנינו: הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים, לסוף סרחו. לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידם שלא בזמנם, ועל ארץ שאינה צריכה להם. ועתים לטובה כיצד כו'.}}, וכן להיפך.
+
בחסידות{{הערה|1=ספר המאמרים תרט"ו עמ' 1.}} מוסבר מאמר זה מהזוהר, שהקב"ה מסבב סיבות מסיבות שונות, לפי פעולתם של בני האדם, למשל אם ב[[ראש השנה]] היו כל ישראל יראים ועובדים את ה', ונכתב להם שיהיה השפעת הטוב, ואחר כך יקלקלו מעשיהם, לא יהיה השפעת הטוב כמו שנכתב להם כן בראש השנה{{הערה|פירוש זה מתאים עם פירוש רש"י: '''"מסיבות מתהפך בתחבולותיו"''' - של "מקום" (ה'). '''"לפעלם"''' - של גשמים לפועל המוטל עליהם לעשות אם טוב ואם רע - "מתהפך במסיבות הרבה", כאותו ששנינו: הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים, לסוף סרחו. לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידם שלא בזמנם, ועל ארץ שאינה צריכה להם. ועתים לטובה כיצד כו'.}}, וכן להיפך.
  
 
==פירושים נוספים==
 
==פירושים נוספים==

גרסה מ־09:51, 31 במאי 2021

טיקלא (או: טקלא) פירוש המילה טיקלא הוא גלגל. וגם משקל מאזניים.

בספר הזוהר

מובא בזוהר פרשת וירא[1]: "רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: "וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ" (איוב לז יב) - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב סִבּוּבִין וְאַיְיתֵי עוֹבָדִין בְּעָלְמָא לְאִתְקָיְימָא, וּלְבָתַר דְּחֲשִׁיבוּ בְּנֵי נָשָׁא דְּיִתְקָיְימוּן אִנּוּן עוֹבָדִין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְהַפֵּךְ לוֹן לְאִנּוּן עוֹבָדִין מִכְּמָה דְּהֲווּ בְּקַדְמִיתָא. "בְּתַחְבּוּלוֹתָיו" (שם). בְּתַחְבּוּלָתוֹ כְּתִיב - כְּהַאי אוֹמָנָא דְּעָבִיד מָאנִין דְּחַרְסָא. בְּעוֹד דְּהַהִיא טִיקְלָא אִסְתַּחֲרַת קַמֵיהּ. חָשִׁיב לְמֶעְבַּד כְּגַוְונָא דָּא עָבִיד. חָשִׁיב לְמֶעְבַּד כְּגַוְונָא אָחֳרָא עָבִיד. מְהַפֵּךְ מָאנָא דָּא לְמָאנָא דָא, בְּגִין דְּהַהוּא טִיקְלָא אִסְתַּחֲרַת קַמֵּיהּ. כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְהַפֵּךְ עוֹבָדוֹי דְּאִיהוּ עָבִיד." [= רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: "וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ" - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב סִבּוּבִים וּמֵבִיא מַעֲשִׂים בָּעוֹלָם לְהִתְקַיֵּם, וְאַחַר שֶׁחוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּתְקַיְּמוּ אוֹתָם מַעֲשִׂים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹפֵךְ אוֹתָם אֶת אוֹתָם מַעֲשִׂים מִכְּמוֹ שֶׁהָיוּ בַּהַתְחָלָה. "בְּתַחְבּוּלֹתָו", בְּתַחְבּוּלָתוֹ כָּתוּב, כְּמוֹ הָאֻמָּן הַזֶּה שֶׁעוֹשֶׂה כְּלִי חֶרֶס, בְּעוֹד שֶׁאוֹתוֹ הַגַּלְגַּל מִסְתּוֹבֵב לְפָנָיו, חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת כְּגוֹן זֶה - עוֹשֶׂה, חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת כְּגוֹן אַחֵר - עוֹשֶׂה. מְהַפֵּךְ כְּלי זֶה לִכְלִי אַחֵר מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַגַּלְגַּל סוֹבֵב לְפָנָיו. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְהַפֵּךְ אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה].

בתורת החסידות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בחסידות[2] מוסבר מאמר זה מהזוהר, שהקב"ה מסבב סיבות מסיבות שונות, לפי פעולתם של בני האדם, למשל אם בראש השנה היו כל ישראל יראים ועובדים את ה', ונכתב להם שיהיה השפעת הטוב, ואחר כך יקלקלו מעשיהם, לא יהיה השפעת הטוב כמו שנכתב להם כן בראש השנה[3], וכן להיפך.

פירושים נוספים

רבי צבי אלימלך שפירא מפרש בספרו 'אגרא דכלה' על התורה[4], שספר הזהר משתמש במילה זו כמשל על קליפת נוגה, "כמו לשון המשקל, שנוטה בהכרעה פעמים לכאן ופעמים לכאן", כך גם קליפת נוגה פעמים מכריעים אותה לטוב, ופעמים לרע.

בספר המאמרים תרמ"ג[5], מבאר אדמו"ר הרש"ב שה'טיקלא' הינו קו המידה המסבב את הגלגל לפי מעשיו של האדם, ומהפך את ההשפעה, שיגיע לאדם פחות מכפי המגיע לו או יותר מכפי המגיע לו[6].

הערות שוליים

  1. דף קט, עמוד ב. מובא גם במקומות נוספים כגון בספר הזוהר חלק א דף צב, ב (והוא חלק ממאמרי הזוהר שנהוג לאומרם בליל ברית).
  2. ספר המאמרים תרט"ו עמ' 1.
  3. פירוש זה מתאים עם פירוש רש"י: "מסיבות מתהפך בתחבולותיו" - של "מקום" (ה'). "לפעלם" - של גשמים לפועל המוטל עליהם לעשות אם טוב ואם רע - "מתהפך במסיבות הרבה", כאותו ששנינו: הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים, לסוף סרחו. לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידם שלא בזמנם, ועל ארץ שאינה צריכה להם. ועתים לטובה כיצד כו'.
  4. פרשת חוקת, עמ' קע..
  5. ספר המאמרים תרמ"ג עמ' קלד.
  6. ועיין עוד בביאורי הזהר לאדמו"ר הצמח צדק על פרשת וירא חלק א' עמ' לא, שם מבאר שקאי על בחינת מלכות דאצילות.