שינויים

ה'''חסידות''' היא תנועה יהודית שהוקמה על ידי [[הבעל שם טוב]] שעיקרה הוא גילוי הנקודה הפנימית והחיות האלוקית שבכל דבר. על פי תורת החסידות יש חשיבות רבה לעבודת התפילה, שמחה והתקשרות ל[[צדיק]].

עיקרה הבעש"ט היה ממשיך הדרך של החסידות הוא מאז הקימו [[מחנה הנסתרים]], שהיה בהנהגת "בעלי השם". קדמו לבעש"ט הרבנים; ר' [[אליהו בעל שם]], ר' [[יואל בעל שם]] ור' [[אדם בעל שם]]. רבי ישראל בעל שם טוב נהג בתחילה כמנהגם של העם היהודי[[מחנה הנסתרים]] והסתיר את גדולתו, אולם עד שגילה עצמו לציבור בעקבות עליית [[נשמה]] אותה עשה ב[[ראש השנה]] בשנת [[תק"ז]], במהלכה נשמתו נפגשה ב[[עולמות העליונים]] עם נשמת ה[[משיח]] שאמר לו שזמן [[גילוי]]ו יהיה כאשר תתפשט תורתו - [[תורת החסידות]] ב[[עולם]]. על עליית נשמה זו סיפר לגיסו רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]] במכתב. לאחר פרעות ת"ח -ת"ט היתה הייתה רוחו הכללית של עם ישראל ירודה. וכפי שמתואר בכמה מקומות היה עם ישראל במצב של התעלפות. לשם הצורך לעוררו נשלח רבי ישראל בעל שם טוב, שעורר את מעלתם של היהודים הפשוטים, הקשר הפנימי והעצמי של יהודי עם ה', וגילה את חשיבות פנימיותם של הדברים: פנימיות התורה והכוונה בקיום המצוות.  לבעל שם טוב נוצר חוג של חסידים. הבעש"ט ערך נסיעות רבות שעל ידם התפשטה החסידות. עם פטירתו בשנת [[תק"כ]] כבר מנתה החסידות עשרות אלפי חסידים. לאחר כהונה קצרה של בנו, [[צבי (בן הבעל שם טוב)|ר' רבי צבי]], עברה ההנהגה לתלמידו [[המגיד ממזריטש]]. לאחר פטירתו בשנת תקל"ב חולקו אזורי המדינות באירופה לתלמידים שונים. בין שאר תלמידיו היה ה[[אדמו"ר הזקן]] מייסד [[חסידות חב"ד]]. ==עיקרי תורת החסידות==מלבד היות הבעל שם טוב הצינור האלוקי להבאת האור הגדול שבתורת החסידות לעולם, קיימים גם יסודות פרטיים בתורת החסידות שנמסרו על ידי הבעל שם טוב בעצמו.{{ערך מורחב|ערך=[[הבעל שם טוב]]}}על עיקרי תורת הבעל שם טוב נמנות למשל היסוד כי בכל דבר בבריאה יש את הכח האלוקי המחיה אותו, וכן המצאותה של [[השגחה פרטית]] מאת הבורא על כל נברא ונברא, עד שאפילו עלה המתגלגל ברוח יש לו כוונה פרטית ובהשגחה פרטית מתגלגל הוא. הבעש"ט גם החדיר בחסידיו את העיון ב[[תפילה]] ואת ה[[חיות]] וה[[שמחה]] ה[[פנימי]]ת בקיום כל [[מצווה]], וב[[עבודת השם]] בכללותה. הוא הפליא את ה[[תמימות]] שבאמירת פרקי [[תהלים]] על ידי [[יהודי פשוט|יהודים פשוטים]] ב[[אמונה|אמונתם]].

מלבד זאת, עיקרי [[תורת החסידות]] , שנוסדה על ידי הבעל שם טוב והורחבה על ידי המגיד ותלמידיו לדורותיהם, הוסברו באריכות בקונטרס [[ענינה של תורת החסידות (קונטרס)|ענינה של תורת החסידות]] מ[[הרבי]] וב[[קונטרס תורת החסידות]] מ[[אדמו"ר הריי"צ]].

עיקרם של הדברים הוא כדלעיל, אין ענינה של החסידות רק להחיות מבחינה רוחנית את עם ישראל, או תנועה קבלית כלשהי, אלא לגלות את פנימיותו של כל דבר, בחינת היחידה שבכל עניין. ככזו מובן הקשר בין החסידות ל[[גאולה]] שענינה גם כן גילוי פנימיות כל דבר. וכפי שמסופר על עליית ה[[נשמה]] של הבעש"ט ב[[ראש השנה]] תק"ז ששאל את מלך המשיח: "אימתי קאתי מר", וע"ז ענה לו "[[הפצת המעיינות|לכשיפוצו מעינותיך חוצה,]] , וידעו לעשות יחודים כמוך", היינו שע"י שעל ידי התפשטות תורת החסידות ועבודת ה' בדרך זו, על ידי זה יבוא ה[[משיח]].

ההתנגדות נבעה בעיקר מהחשש שהחסידות הינה המשכה של תנועת משיחיות השקר השבתאות של שבתי צבי, שכפר בעיקר וגרם לשבר גדול באמונה. כמובן שדבר זה הוכח כלא נכון, אולם רבים מה[[מתנגדים]] סרבו במשך תקופה ארוכה מלשים לב שההיפך הוא הנכון והחסידות מחזקת את מלהכיר בכך שרק בלימוד החסידות תתחזק האמונה ואין לה שום קשר עם השבתאותוקיום המצוות ואדרבא חוסר לימוד החסידות מביא לכירסום באמונה ובשמירת המצוות.בעקבות החשש התפתו כאלו שהעידו שקר על החסידים. בין השאר העידו בפני בשלב מסויים כדי ללבות את המחלוקת הגיעו שנים ל[[הגאון גאון מוילנא]] שהחסידים שתו והעידו בפניו שראו חסידים שאכלו בשר ושתו [[יין ואכלו בשר ]] ב[[תשעה באב]] הם "שכחו" לציין שהיה זה תשעה באב שחל בשבת שאז כמובן שהצום נדחה ליום ראשון וגם הגאון בעצמו אכל בתשעה באב, דבר שגרם לו להוציא את החרם כנגד החסידות. בעקבות זאת חתם הגאון מוילנא על חרם נגד החסידים.

גילויו של [[הבעש"ט]] נעשה כאמור בשנת [[תצ"ד]] ומאז החלה ההנהגה בצורת [[אדמו"ר]] ו[[חסידים]]. לאחר [[הסתלקות ]] הבעש"ט ב[[חג השבועות]] בשנת [[תק"כ]] מילא את מקומו רבי דובער, הרב [[המגידממזריטש]], בהנהגת החסידות הכללית. לאחר [[הסתלקות]] התפתחו חסידויות שונותו של הרב המגיד ממזריטש, כאשר תלמידיו מקימים ב[[י"ט כסלו]] שנת [[תקל"ג]] (1763) הסתיימה תקופת החסידות הכללית ותלמידיו השונים של הרב [[המגיד ממזריטש]] פתחו כל אחד חצרות לעצמםחסידיות משל עצמו, כשהם מחלקים את מדינות אירופה ביניהםולעיתים אף חלקו אחד על השני בנושא אופיה הרצוי של [[תורת החסידות]] והפצתה. עיקר החלוקה היתה הייתה בין [[אדמו"ר הזקן]] שייסד את חסידות [[חב"ד]] ששמה דגש על הבנת הדברים ומקום מושבה ב[[רוסיה]] הלבנה, לבין חסידוית [[פולין]] - חג"ת ששמו דגש על עבודת ה' ברגש הלב. הבולטות בחסידויות בתקופה ההיא: קרלין, לובלין ברדיטשוב ומזיבוז'.

עיקרי שיטת [[הבעל שם טוב]] חדרו לכל הזרמים ב[[יהדות]], וכך למשל הפכה [[תפילה]] ב[[שמחה]] לדבר שבשגרה.וכן התורה שבכתב של החסידות - ספר התניא נלמד ונדפס בכל מקום בעולם