הבדלים בין גרסאות בדף "דקל"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "{{הערות שוליים|טורים=כן}}" ב־"{{הערות שוליים}}")
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 4: שורה 4:
  
 
==בתלמוד==
 
==בתלמוד==
ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=111&format=pdf דף קי"א עמוד א']}} מובאת אמרתו של [[ריש לקיש]], כי ישנם ארבעה דברים שאסור לעשותם משום סכנה, וביניהם התפנות בין שני דקלים, ומי שעובר בין שני דקלים: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו, אלו הן: הנפנה בין דקל לכותל והעובר בין שני דקלים...}}. בהמשך מבואר על אמרה זו, כי הסכנה היא רק כשאין בין הדקל לכותל או בין שני הדקלים [[ארבע]] [[אמה|אמות]], משום שהסיבה לאיסור היא שמכיוון שאין רשות ל[[שדים]] לעבור בדרכים מרכזיות, ולכן עוברים הם בדרכים צדדיות בהם לא עוברים בדרך כלל [[אדם (מין המדבר)|בני אדם]], ומשום כך העובר בדרכים צדדיות עלול להינזק מאותם שדים. כך נפסק להלכה ב[[שולחן ערוך הרב]]{{הערה|שולחן ערוך הרב חלק "חושן משפט", הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית, סעיף ט':{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לא יעבור איש איש בין שתי נשים ולא אישה בין שני אנשים מפני שרוח רעה שורה שם...''' וכן הדקל'"}}}}.
+
ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=111&format=pdf דף קי"א עמוד א']}} מובאת אמרתו של [[ריש לקיש]], כי ישנם ארבעה דברים שאסור לעשותם משום סכנה, וביניהם התפנות בין שני דקלים, ומי שעובר בין שני דקלים:
 +
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו, אלו הן: הנפנה בין דקל לכותל והעובר בין שני דקלים...}}. בהמשך מבואר על אמרה זו, כי הסכנה היא רק כשאין בין הדקל לכותל או בין שני הדקלים [[ארבע]] [[אמה|אמות]], משום שהסיבה לאיסור היא שמכיוון שאין רשות ל[[שדים]] לעבור בדרכים מרכזיות, ולכן עוברים הם בדרכים צדדיות בהם לא עוברים בדרך כלל [[אדם (מין המדבר)|בני אדם]], ומשום כך העובר בדרכים צדדיות עלול להינזק מאותם שדים. כך נפסק להלכה ב[[שולחן ערוך הרב]]{{הערה|שולחן ערוך הרב חלק "חושן משפט", הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית, סעיף ט':
 +
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לא יעבור איש איש בין שתי נשים ולא אישה בין שני אנשים מפני שרוח רעה שורה שם...''' וכן הדקל'"}}}}.
  
 
ב[[מסכת עבודה זרה|מסכת]] [[עבודה זרה]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=27&daf=13b&format=pdf דף י"ג עמוד ב']}}, מובא כי לדעתו של [[רבי מאיר]], בין הדברים שאסור למכור ל[[עובדי כוכבים|עובדי כוכבים ומזלות]] בכל מצב, מחשש שיעשה בו שימוש ל[[עבודה זרה]], הוא "דקל טוב". ב[[גמרא]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=27&daf=14b&format=pdf שם י"ד עמוד ב']}} מבארים כי ב"דקל טוב" הכוונה היא לחלק הטוב שבדקל - פרותיו, [[תמר|התמר]]. לדעות מסויימות, גם הפרי השני שבין שלושת הדברים שאסור למוכרם ל[[עכו"ם]] - {{מונחון|חצב|המפורש בלשון הגמרא ל''קשבא''}} - גם הוא סוג של [[תמר|תמרים]], המוזכרים ב[[מסכת מגילה]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=11&daf=7b&format=pdf דף ז' עמוד ב']}}, בהקשר לכך כי [[רבה]] שלח למרי בר מר שק תמרים בידי [[אביי]].
 
ב[[מסכת עבודה זרה|מסכת]] [[עבודה זרה]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=27&daf=13b&format=pdf דף י"ג עמוד ב']}}, מובא כי לדעתו של [[רבי מאיר]], בין הדברים שאסור למכור ל[[עובדי כוכבים|עובדי כוכבים ומזלות]] בכל מצב, מחשש שיעשה בו שימוש ל[[עבודה זרה]], הוא "דקל טוב". ב[[גמרא]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=27&daf=14b&format=pdf שם י"ד עמוד ב']}} מבארים כי ב"דקל טוב" הכוונה היא לחלק הטוב שבדקל - פרותיו, [[תמר|התמר]]. לדעות מסויימות, גם הפרי השני שבין שלושת הדברים שאסור למוכרם ל[[עכו"ם]] - {{מונחון|חצב|המפורש בלשון הגמרא ל''קשבא''}} - גם הוא סוג של [[תמר|תמרים]], המוזכרים ב[[מסכת מגילה]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=11&daf=7b&format=pdf דף ז' עמוד ב']}}, בהקשר לכך כי [[רבה]] שלח למרי בר מר שק תמרים בידי [[אביי]].

גרסה מ־17:18, 5 במרץ 2021

דקלים
סוכה המסוככת בענפי הדקל

דקל הוא עץ שענפיו משמשים למצוות לולב, ופרותיו הם תמרים - משבעת המינים. בדקל יש שני מיני עצים, הנקראים זכר ונקבה, והם מצמיחים פירות רק כשמרכיבים אותם יחדיו.

בתלמוד

במסכת פסחים[1] מובאת אמרתו של ריש לקיש, כי ישנם ארבעה דברים שאסור לעשותם משום סכנה, וביניהם התפנות בין שני דקלים, ומי שעובר בין שני דקלים:

ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו, אלו הן: הנפנה בין דקל לכותל והעובר בין שני דקלים...

. בהמשך מבואר על אמרה זו, כי הסכנה היא רק כשאין בין הדקל לכותל או בין שני הדקלים ארבע אמות, משום שהסיבה לאיסור היא שמכיוון שאין רשות לשדים לעבור בדרכים מרכזיות, ולכן עוברים הם בדרכים צדדיות בהם לא עוברים בדרך כלל בני אדם, ומשום כך העובר בדרכים צדדיות עלול להינזק מאותם שדים. כך נפסק להלכה בשולחן ערוך הרב[2].

במסכת עבודה זרה[3], מובא כי לדעתו של רבי מאיר, בין הדברים שאסור למכור לעובדי כוכבים ומזלות בכל מצב, מחשש שיעשה בו שימוש לעבודה זרה, הוא "דקל טוב". בגמרא[4] מבארים כי ב"דקל טוב" הכוונה היא לחלק הטוב שבדקל - פרותיו, התמר. לדעות מסויימות, גם הפרי השני שבין שלושת הדברים שאסור למוכרם לעכו"ם - חצב - גם הוא סוג של תמרים, המוזכרים במסכת מגילה[5], בהקשר לכך כי רבה שלח למרי בר מר שק תמרים בידי אביי.

במסכת ברכות[6] מובאת המחלוקת בין רבי יהודה לשמואל בנוגע לברכה על חלק ה"קורא"[7] שבפירות הדקל, רבי יהודה סובר כי מכיוון שעתה הוא רך ומתוק יש לברך עליו בורא פרי האדמה, ואילו שמואל אומר שמכיוון ששתילת הדקל לא הייתה עבור פירות ה"קורא" שיגדלו ממנו, יש לברך עליו "שהכל". להלכה פסק הרמב"ם[8] כדעתו של שמואל כי יש לברך על ה"קורא" שהכול. כך גם פוסק אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך הרב כי הכלל בברכת "בורא פרי העץ" הוא שמברכים אותה רק על פרות שהאילנות שעליהם גדלו נטעו עבור זה שיאכלו אותם, ולכן כל פרי שגדל על אילן שהכוונה שבנטיעתו לא הייתה עבור הפרי - כמו הדקל, שלא נטע בשביל אכילת ה"קורא" - אין לברך עליו "בורא פרי העץ" אלא "שהכול נהיה בדברו"[9].

בתורת החסידות

איתא במשנה[10] ש"ציני הר הברזל (ציני דקלים) כשרות", והיינו, דקלים שאין עושים פירות, ועכ"פ עושים פירות רעים, ואעפ"כ הם כשרים.

וההוראה מזה – שגם כאשר יהודי נמצא במעמד ומצב שעדיין אין ביכלתו לעשות פירות, ואין ביכלתו לעשות פירות טובים ומשובחים, אין לו להמנע ח"ו מלימוד התורה (ענינו של הלולב)

.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

הערות שוליים

  1. דף קי"א עמוד א'
  2. שולחן ערוך הרב חלק "חושן משפט", הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית, סעיף ט':

    לא יעבור איש איש בין שתי נשים ולא אישה בין שני אנשים מפני שרוח רעה שורה שם... וכן הדקל'"

  3. דף י"ג עמוד ב'
  4. שם י"ד עמוד ב'
  5. דף ז' עמוד ב'
  6. דף ל"ו עמוד א'
  7. לגירסת הרמב"ם היה כתוב בגמרא "קור" ולא "קורא". כיום הכינוי "קורא" משמש לכינוי החלק האדום-חום שבראש הלולב, ממנו נוהגים הספרדים להימנע בלולב, ואילו האשכנזים נוהגים שיהיה דווקא, אולם בפועל אין הדבר מעכב.
  8. משנה תורה, ספר אהבה הלכות ברכות, פרק ח' הלכה ו'
  9. שולחן ערוך הרב, אורח חיים חלק א' סימן ר"ב סעיף ט"ז
  10. מסכת סוכה דף כ"ט עמוד ב', ובמשנה פרק ג' משנה א'.