פתיחת התפריט הראשי

ענינו

ההבדל בין הנבראים להקב"ה הוא בבחינת "אין ערוך" - אין אפשרות להעריך את גדולתו של ה' ביחס לשאר הנבראים.

אין ערוך גם מבטא את ההבדל והמרחק בין הקב"ה לבין האדם, שאדם הוא שפל הבריאה[1] הוא רחוק באין ערוך מהקב"ה, אך עם זאת בתניא[2] מוסבר שלמרות שלאדם אין הבנה והשגה באלוקות - נשמתו של האדם היא כלשון התניא "חלק אלוקה ממעל ממש[3]".

אך אדמו"ר הזקן מסביר שם שלא רק הנשמה יכולה להיות כלולה בהקב"ה, אלא גם האדם עצמו יכול להיות כלול בה', ומסביר שם שכאשר אדם לומד תורה, אז הוא נהיה כלול בהקב"ה. וזה כמו אדם המחבק מלך, שכשאר אדם מחבק מלך - גם האדם מחבק את המלך והמלך מלובש באדם, וגם המלך מחבק את האדם והאדם מלובש במלך, כך בלימוד תורה כשיהודי לומד תורה הוא מלביש עצמו בתורה, ואף התורה מלבישה עצמה ביהודי, ומכיון ש"אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד" במילא יוצא שהאדם מלביש עצמו באלוקות, וכל זאת למרות שהקב"ה הוא באין ערוך לנבראים ולא שייך בו כל הבנה והשגה.

ועוד מבואר בתניא[4] שהאבות שהם היו מרכבה לאלוקות, להם היה איזשהו הבנה ותפיסה באלוקות, אך אנחנו - שאיננו מרכבה ולא מתקרבים לדרגה זו, אין ביכולתנו להבין ולהשיג את גדולתו של הקב"ה.

בקדושה

בחינת אין ערוך היא ביחס לשם הוי', כי ביחס לשם אלוקים עוד שייך איזשהו הבנה והשגה - כי הרי שם אלוקים מולבש בטבע, אך ביחס לשם הוי' שהוא למעלה מהצמצום לא שייך הבנה והשגה כלל.

מסופר שפעם התווכחו ר' משה גוראריה ואחד החסידים האם יש מושג של אין ערוך גם בנבראים ולא רק באלוקות, באמצע הוויכוח נכנס ר' נחום גולדשמיד שהיה ידוע בכושר ההסברה שלו, ר' נחום גולדשמיד אמר שהוא לא עומד להכריע בוויכוח, הוא רק יצדד את דעת כל אחד מהשניים, והקדים ואמר שבשביל לומר שאין ערוך זה לא רק באלוקות אזי זה אומר שאין הבנה אמתית מה המושג הזה של אין ערוך, אך כשלומדים חכמות חיצוניות אפשר לטעות ולחשוב שיש גם שם אין ערוך. והוסיף ואמר שבשני דברים אלו אינו חושד בר' משה גוראריה..

הערות שוליים

  1. מאמר יתוש קדמך וכו'
  2. תניא פרק ב'
  3. אדמו"ר הזקן הוסיף את המילה "ממש" לפס' כדי להדגיש עד כמה נשמתו של האדם מחוברת להקב"ה
  4. פרק ל' ליקוטי אמרים