שבעים זקנים
שִׁבְעִים הַזְּקֵנִים הוא כינוי לקבוצה של נבחרים מזקני העם, שפעלו בדורו של משה רבינו ויהושע בן נון וסייעו בהנהגת העם ובהעברת מסורת תורה שבעל פה ופסיקת ההלכה.
בנוסף, גם בדורות מאוחרים יותר נשמרה המשמעות המיוחדת של קבוצה המונה כ-70 זקנים: חברי הסנהדרין שמנו שבעים ואחד חכמים, שבעים הזקנים שתירגמו את התורה לתלמי המלך, ועוד.
לאורך הדורות[עריכה | עריכת קוד מקור]
המדרש מחדש, שיעקב אבינו לפני פטירתו קרא לבניו ומינה אותם לזקנים[1].
הזקנים שנענשו[עריכה | עריכת קוד מקור]
עוד קודם היציאה ממצרים היה לזקני ישראל מעמד מיוחד, כפי שמשתמע מכך שבשעה שמשה נשלח אל פרעה לבקש ממנו שישחרר את בני ישראל, הוא מורה לו "לך ואספת את זקני ישראל"[2]. עם זאת, הזקנים התייראו מלמעוד לפני פרעה ונשמטו אחד אחד עד שכאשר משה הגיע לפרעה, הוא נותר לעמוד מולו לבדו.
לאחר היציאה ממצרים, בתיאור מעמד מתן תורה כאשר מסופר על עליית משה רבינו להר סיני, מוזכרים זקני ישראל כסמכות שאליה יוכלו בני ישראל לפנות בעת הצורך: "ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה, מי בעל דברים יגש אליהם"[3].
גם לאחר מתן תורה, כאשר משה רבינו החל ללמד את העם תורה, הוא לימד תחילה את אהרון, לאחר מכן נכנסו בני אהרון ומשה חזר על הדברים, ולאחר מכן נכנסו הזקנים, ומשה רבינו חזר בשלישית, ורק אחרי זה נכנסו כל העם[4].
כיון שהזקנים לא נהגו ביראה מספקת בהר סיני, כמו שכתוב "ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו", הקב"ה רצה להעניש אותם, אך כיון שלא רצה שיהיה אבלות במתן תורה, נענשו רק מאוחר יותר, באש התבערה[5][6].
הזקנים שנסמכו על ידי משה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מיד לאחר שנסעו בני ישראל מסיני[7], הגיעו לקברות התאווה, וכאשר התלוננו על המן וביקשו בשר, משה רבינו הביע את צערו מההנהגה שלהם ובמענה על כך הורה לו הקב"ה בכ"א אייר ב'תמ"ט שימנה תחתיו שבעים זקנים חדשים, מתוך השוטרים שמסרו את נפשם והגנו על בני ישראל במצרים: "ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך" (במדבר יא, טז.)[8].
שבעים הזקנים נבחרו מכל שבטי ישראל: כל שבט שלח שישה מועמדים, ומתוך 72 המועמדים נבחרו 70 בהגרלה: "ונכתבו כולם נקובים בשמות ועל-ידי גורל. לפי שהחשבון עולה לי"ב שבטים, ששה ששה לכל שבט ושבט, חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה. אמר משה 'אין שבט שומע לי לפחות משבטו זקן אחד'. מה עשה? נטל ע"ב פתקין, וכתב על שבעים 'זקן', ועל שניים חלק. וברר מכל שבט ושבט ששה, והיו ע"ב. אמר להם 'טלו פתקיכם מתוך קלפי'. מי שעלה בידו זקן - נתקדש, ומי שעלה בידו חלק - אמר לו 'המקום לא חפץ בך'." (רש"י על במדבר יא, כו.).
בהמשך לכך, ה' האציל מרוח הנבואה של משה על שבעים הזקנים והם התנבאו.
המטרה העיקרית של שבעים הזקנים היתה לסייע למשה בהנהגת עם ישראל, כמו שכתוב "ונשאו איתך במשא העם", וכדברי רש"י שהקב"ה אמר למשה 'לקחת אותם בדברים' ולבאר להם את הזכות להתמנות לפרנסים על הציבור.
חז"ל מפורטים שמותיהם של שבעים הזקנים[9], בהם בצלאל בן אורי וחלק מנשיאי השבטים.
בתקופת יהושע[עריכה | עריכת קוד מקור]
גם בתקופת יהושע מוזכרת פעולתם של הזקנים: "ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל...ויקרא לזקני ישראל." (ספר יהושע, פרק כ"ד, א'.) וכך גם בתיאור אודות אחרית ימיו של יהושע, שהם קיבלו ממנו את ההנהגה"ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים...אחרי יהושע." (ספר יהושע, כ"ד, ל"א.)
במשנה נאמר על הזקנים הללו שהם מהווים חלק ממסורת השתלשלות תורה שבעל פה:
משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
— פתיחת מסכת אבות.
האזכור האחרון שמצאנו לזקנים, הוא אצל נחמיה בן חכליה שעלה לארץ הקודש בסיום הגלות שלאחר חורבן בית ראשון[10].
גם בדורות מאוחרים יותר נשמרה המשמעות המיוחדת של קבוצה המונה כ-70 זקנים: חברי הסנהדרין שמנו שבעים ואחד חכמים[11], שבעים הזקנים שתירגמו את התורה לתלמי המלך, ועוד.
שלשלת הסמיכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשל העובדה שמשה רבינו סמך את הזקנים והם אלו שסמכו אחריהם את שאר הדורות, נקראת על שמם שלשלת הסמיכה 'סמיכת זקנים'[12], בעקבות גזירות הרומאים, פסקה שלשלת הסמיכה המסודרת בסוף תקופת התנאים, ופסקה לגמרי בתקופת האמוראים.
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרמב"ן כותב כי שבעים הזקנים הם כנגד שבעים המלאכים הסובבים את כסא כבודו של הקב"ה[13].
המדרש מבאר שאברהם אבינו זכה לכמה ענינים במספר שבעים בזכות ברית המילה:
- שבעים נפש שירדו למצרים
- שבעים זקנים
- משה שהוגה בתורה בשבעים לשון
הביאור בכך הוא, שהברית ענינה הוא עמודא דאמצעיתא בחינת התפארת שהיא כללות המידות ובחינת 'עשיר' שמאיר בה הי' של החכמה ולכן היא בגימטריא שישים (היא עצמה בחינת האות ו' כי היא כללות ו' המידות, והיא בבחינת 'עשירות' שהי' מאיר בכל אחת מהבחינות שלה), ובחינת היסוד 'צדיק יסוד עולם', שהוא האות ו' כפי שהיא בקטנות, וביחד הם מספר 66, וכשנמשכים ומאירים במלכות שהיא בחינת דל"ת (כמו שכתוב 'אשרי משכיל אל דל', בחינת המלכות שאין לה מעצמה כלום), הם במספר 70, ולכן אברהם זכה בזכות הברית ב'עמודא דאמצעיתא' ובזיכוך בחינת היסוד והמשכת הכוחות האלו בבחינת המלכות - לענינים במספר 70.
והדגש בכל שלושת הענינים האלו, שנמשכו ענינים כאלו במספר 70 שקשורים עם הארת החכמה, כי כל פעולת הברית דאברהם הוא על ידי 'עמודא דאמצעיתא' שעולה עד הכתר וממשיך על ידי הצדיק בספירת המלכות.
לכן גם נקראים הנפשות שירדו למצרים מצאצאי אברהם 'שבעים נפש' בלשון יחיד דווקא, שמורה על כח הביטול שמקורו הוא מהחכמה דווקא, כח מ"ה - הכח להיות בבחינת ביטול כמו שכתוב "ואנחנו מה"[14].
הכח למינוי הזקנים הוא על ידי ההתכללות דווקא, ולכן כתוב 'האספו' ואגידה לכם[15].
פעולת שבעים הזקנים, שהם הסנהדרין, היא בדוגמת שערות הזקן - ההמשכה מעתיק יומין, ולכן נקראים 'עיני העדה' כי הם ממשיכים את הבחינה של 'עיני השם' שיהיה בגלוי למטה[16].
בחסידות מבואר בשני אופנים הפוכים כיצד משה רבינו יעל להשפיע על הזקנים מרוחו, למרות שהוא נעלה מהם שלא בערך: (א) מצד החסרון במשה, שתשש כוחו בעקבות חטא המתאוננים, ולכן היה קרוב יותר אליהם. (ב) מחמת רום מעלתו, שהיה עד כדי כך נעלה שלא בערך שאפילו ההשפעה על הזקנים לא גרמה אצלו שום ירידה[17].
כל דבר בעולם כלול מעולם שנה נפש וכמו שיש בחינת עתיק יומין בזקנים שהם בחינת נפש, על דרך זה יש גם בחינת שבעים ועתיק יומין בזמן שבמשך ימות השנה, יש שבעים שבתות וימים טובים האסורים במלאכה[18], שבהם מאיר הארת עתיק יומין שהוא בחינת שבעים ב'זמן', והגילוי של שני הבחינות האלו קשור זה בזה, ולכן כל עוד שהסנהדרין היתה קיימת היה שייך בחינת עונג ושמחה שקשור עם התגלות עתיק יומין, אך משחרב בית המקדש ובטלה הסנהדרין אין גילוי בחינת עתיק גם בשבתות וימים טובים, ורק לעתיד לבוא נאמר "אז תשמח בתולה במחול ובוחורים וזקנים יחדיו", כי לעתיד לבוא אפילו בנערים יאיר מעין ההארה שבזקנים ולכן תהיה שייכת השמחה אצל כולם[19].
רבי לוי יצחק שניארסון מבאר שכדי להכריע בין הזקנים, צריך לכל הפחות רוב, כשהמספר המינימלי הוא 36, שהוא כנגד י"ב השבטים כפי שכל אחד מהם הוא בן לשלושת האבות אברהם יצחק ויעקב[20].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ מדרש רבה ויחי, פרשה צט: "שמינה אותן זקנים", ודורשים זאת מהלשון 'האספו ואגידה לכם' שהיא בדומה ללשון שנאמר 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל'.
- ↑ שמות ג, טז.
- ↑ שמות כד, יד.
- ↑ מסכת ערובין, דף נ"ד, ב'.
- ↑ שמות כד. וברש"י על במדבר יא, טז.
- ↑ ובילקוט שמעוני פרשת בהעלותך רמז תשלו הביאו חז"ל טעם נוסף, שכאשר ניסו להניא את בני ישראל מלעשות את העגל, עמדו עליהם והרגום (ובשל כך אהרון התיירא מלעכב אותם ורק הצליח לדחות אותם ליום המחרת כשהוא נותן להם להבין כביכול יסייע להם).
- ↑ בתחנה ה-13 של בני ישראל במסעות המדבר, המסע הראשון לאחר שנסעו מסיני, שנה לאחר שקיבלו שם את התורה, והתעכבו בזמן שמשה רבינו עלה להר סיני בשנית ובשלישית לבקש מחילה, ולאחר מכן לבנות את המשכן.
- ↑ עיין ברש"י על הפסוק, ובפיסקה הקודמת.
- ↑ ילקוט שמעוני פרשת בהעלותך רמז תשלו.
- ↑ פירוש המלבי"ם על נחמיה י, ב: "כשתמנה תמצא שחתמו את עצמם פ"ג אנשים והם נגד שבעים סנהדרין וי"ג ממונים שחשב הרמב"ם פ"ד מה' כה"מ חוץ מן הכהן גדול (שלא נזכר בין החתומים) סגן ושני קתיקולין וז' אמרכלים וג' גזברים".
- ↑ אכן היו אמורים להיות שבעים, אך כדי שלא יהיה בית דין שקול ויוכלו תמיד להגיע להכרעה על פי רוב, מונו שבעים ואחד, בדוגמת דורו של משה או של יהושע, שהם עצמם הצטרפו והשלימו ל-71.
- ↑ הערך 'סמיכת זקנים' באנציקלופדיה תלמודית.
- ↑ "כי ראוי במספר השלם הזה שישרה כבוד השכינה עליהם, כאשר היא במחנה עליון .. להשרות עליהם שכינה בארץ, כאשר היא שכינה בשמים".
- ↑ אור התורה בהעלותך עמוד שפז-שצז ואילך.
- ↑ אור התורה שם עמוד שפח.
- ↑ שם, עמוד שצב.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ח' עמוד 75.
- ↑ 52 שבתות, שבעה ימי הפסח, שמונה ימי חג הסוכות, ראש השנה יום הכיפורים ושבועות.
- ↑ אור התורה שם עמוד שצא.
- ↑ 22 'לקוטי לוי יצחק – אגרות קודש', עמ' תטו ואילך. ושם האריך בפרטים נוספים במעלת מספר זה.