יהודה לייב מינוביץ'
רבי יהודה לייב מינוביץ' (המהרי"ל; תק"ט/תק"י - תחילת תקפ"ו) הינו אחיו של אדמו"ר הזקן. מהעומדים בראש ה"חדרים" שהקים, ומכותבי ה"הנחות" ממאמריו. כיהן כרבה של ינוביץ'. נשא ונתן עם רבים מגאוני הדור וכתב תשובות רבות בהלכה, שנדפסו בספרו "שארית יהודה".
תולדות חיים עריכה
ילדותו עריכה
המהרי"ל נולד בעיירה ליאזנא בערך בשנת תק"ט או תק"י[1] לרב ישראל ברוך פוזנר ואמו הרבנית רבקה.
על ילדותו של המהרי"ל לא ידועים הרבה פרטים. אחד מהסיפורים הידועים שהתרחשו עמו ועם אחיו אדמו"ר הזקן הינו סיפור "המעין הלבן" הנקרא כך בגלל מעיין שמצאו אדמו"ר הזקן ואחיו רבי יהודה לייב מתחת לאבן לבנה. הסיפור מובא באגרות קודש של הרבי בחלק כ'[דרוש מקור: עמוד? אגרת?].
עם אדמו"ר הזקן עריכה
המהרי"ל כיהן כרב בינוביטש, אבל עוד לפני כן ישב ולמד בעיירה זו.
המהרי"ל היה זה שיעץ לאדמו"ר הזקן לנסוע אל המגיד ממזריטש אך בהיותם בדרך, ציווה עליו אחיו לחזור לביתו לאחר שהתברר לו שיצא לדרך בלי שהודיע על כך לאשתו[2].
אחרי מינוי אדמו"ר הזקן כאדמו"ר, שימש המהרי"ל בנוסף על רבנותו בינוביץ' כאחראי על חדר ב' של אדמו"ר הזקן. המהרי"ל שימש גם כבוחן וכאחראי קבלה ל'חדרים' של אדמו"ר הזקן, ותנאי הקבלה שלו היו מחמירים במיוחד וכללו "ידיעה מקיפה בחסידות ובגמרא, בזוהר, במדרש ובשולחן ערוך, בכוזרי עיקרים ומורה נבוכים". קשה מאוד היה לשהות ב'חדר' זה, עקב גאונותו העצומה של המהרי"ל.
המהרי"ל שימש גם כמתווך בין החסידים ואדמו"ר הזקן. הוא היה גם הגבאי הראשי, וכל עניני בית אדמו"ר הזקן נחתכו על פיו.
המהרי"ל שימש גם כאחראי על עריכת שולחן ערוך הרב ומראי המקומות שלו, וכן גם על השאלות שהגיעו לאדמו"ר הזקן בנגלה.
המהרי"ל היה כותב ('הניח') את דרושי החסידות שאמר אדמו"ר הזקן ולעיתים הגיה אדמו"ר הזקן את רשימותיו כפי שכותב אדמו"ר הצמח צדק בשו"ת שלו (חו"מ סימן ע): "אדמו"ר נ"ע - דרשותיו היה כותב אחיו הרי"ל והוא היה משלם לו להפיצם בישראל לכל השומעים". מרשימות אלו ערך אדמו"ר הצמח צדק את הספרים תורה אור ולקוטי תורה.
עם אדמו"ר האמצעי עריכה
בעת המחלוקת של רבי אהרון מסטראשלה עם אדמו"ר האמצעי[3] על המשך הנהגת חסידות חב"ד לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן, כתב המהרי"ל מכתב חריף לרבי אהרון ובו כותב "יודע אני היטב כמה היה רצונו של אחי שבנו המוהר"ד שיחיה ימשיך דרכו".
המהרי"ל התבטא פעם על אדמו"ר האמצעי כלפי מאמרי החסידות שלו: "לאו כל מוחא סביל דא".
הסתלקותו עריכה
המהרי"ל חי עד שנת תקפ"ו. תאריך הסתלקותו המדוייק לא נודע. מנוחתו כבוד ביאנאוויטש.
תורתו עריכה
כתביו בתורת הנגלה נקבצו ויצאו לאור לראשונה בוילנא בשנת תר"א, בספר בשם "שארית יהודה", ובשנת תשי"ז יצא לאור בהוצאה חדשה על ידי הרבי, ובשנת תשס"ט בהוצאה חדשה ומתוקנת.
משפחתו עריכה
- בנו, רבי ישעיה. נפטר תק"ץ. אשתו מאליא ב"ר שלמה.
- בנו, רבי זאב וולף שניאורסון, אשר הדפיס את שו"ת "שארית יהודה". נפטר בא"י, ו' אלול תרמ"ב. אשתו: איטה ב"ר לייב. בניו: יהודה ליב, שניאור זלמן, ישעיה-משה (אשתו, פייגא ב"ר רפאל. בנותיו: גענא, מירקא), זעליג (אשתו: חנה ב"ר אברהם. בתם שיינא).
- בנו, יוסל שניאורסון. נפטר תר"ה. אשתו תמרה ב"ר משה.
- בנו, רבי מנחם מנדל.
- בתו. נשואה למרדכי-מענדל ב"ר שמואל שניאורסון. ממפקד יאנוביץ' תקצ"ד[4]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים
- ↑ כך משמע מהסיפור שמביא אדמו"ר הריי"צ (סה"מ תש"ט ע' 87), שהתרחש בהיותו של אדמו"ר הזקן בן שבע שנים והמהרי"ל בן שלוש שנים. מכאן, שנולד כארבע שנים אחרי שנת לידתו של אדמו"ר הזקן - תק"ה.
- ↑ חיים מאיר היילמאן, בית רבי, ברדיטשוב, ח"י שעפטיל, תרס"ב, עמ' 3
- ↑ בעקבות מחלוקת זו פתח רבי אהרן ענף חדש על-דרך חב"ד - חסידות סטרשלה
- ↑ ייתכן והוא מענדל, ת"ח ממוהילוב, שעלה עם אשתו גינעסיא לחברון בשנת תר"ו, בן 42. ר' יונה זאב מנדלסון, שמקובל כנכד המהרי"ל, עלה אף הוא בשנה זו לחברון, בן 20, ועשוי להיות בנו.