אלחנן בונים וסרמן

הרב אלחנן בונים וסרמן

הרב אלחנן בונים וסרמן הי"ד (ו' שבט ה'תרל"ה - י"א בתמוז ה'תש"א) היה ראש ישיבה בולט באירופה בין מלחמות העולם במקומות שונים, וממנהיגי אגודת ישראל.

היה תלמידם המובהק של ר' חיים סולובייצ'יק מבריסק ו"החפץ חיים". מחבר "קובץ שיעורים" על התלמוד וספרים נוספים. נספה בשואה.

תולדות חיים

נולד בעיר בירז' בליטא. בשנת תר"ן עברה משפחתו לבויסק שבלטביה. למד בישיבת טלז אצל רבי שמעון שקופ ואצל הרב אליעזר גורדון. בחופשות שבהן שהה בביתו למד בחברותא עם רב העיר דאז, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. אחר מספר שנים שם פנה ללמוד אצל הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק. בשנת תרנ"ט (1899 למניינם) התחתן עם בתו של הרב מאיר אטלס, רבה של סלנט באותה העת. בשנים תרס"ג-תרס"ד ייסד את ישיבת אמצ'יסלב ברוסיה. בשנת תרס"ז הגיע לראדין, למד ב"כולל קדשים" אצל החפץ חיים והיה לאחד מתלמידיו המובהקים.

בשנת תר"ע (1910 למניינם) קיבל עליו את משרת ראש הישיבה בבריסק, מקום מושבו של רבו הרב חיים סולובייצ'יק. בשנת תרפ"א (1921 למניינם) נתמנה לעמוד בראש ישיבת "אהל תורה" בברנוביץ'.

נרצח על ידי הנאצים בי"א תמוז תש"א בעת שלמד עם תלמידיו המובחרים הלכות קידוש ה'.

קשריו עם אדמו"רי חב"ד

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

במכתב של הרבי הריי"צ ליהודי בשם ש. האלצער, נכתב: "הנני פורש בשלום מר ראזעמאן שי' ובשלום תלמיד ידידי הרב הגאון הר"ר אלחנן וואסערמאן ושאר החברים השומרי שבת, ה' עליהם יחיו".

בספרו "עקבתא דמשיחא", מתאר רבי אלחנן את תקופתנו כתקופת הגאולה, לאחר המאורעות האיומים של השואה.

בלקוטי שיחות חלק ה' (וישלח בהערה) הרבי מזכירו את ביאורו בענין "אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל".

על שמו נקראת ישיבת "ישיבת אור אלחנן חב"ד" בלוס אנג'לס. הישיבה הוקמה על ידי בנו רבי אליעזר שמחה, ועברה לבעלות חב"דית בשנת תשל"ח בתנאי ששמה יישמר, אירוע שצוין על ידי הרבי בשיחת קודש . הרב אליעזר שמחה וסרמן, בנו של רבי אלחנן, היה מקורב לרבי, וזכה להיכנס ליחידות ארוכה אצל הרבי. הוא התייעץ הרבה עם הרבי גם בענייניו הפרטיים. באגרות קודש. מופיע מכתב מיוחד שכתב הרבי לרב אליעזר שמחה וסרמן ולרעייתו הרבנית פייגא רחל בג' טבת תשל"ח אודות העברת ישיבת "אור אלחנן" לידי חב"ד בלוס אנג'לס, ועוד.

הרב וסרמן מסר חידושי תורה שלו לפרסום בספרים שיצאו לאור לכבוד הרבי: בספר "מקדש מלך" בשנת תשמ"ו, בספר "סיומי הרמב"ם" בשנת תשמ"ט, בספר "כבוד חכמים" שיצא לאור לכבוד שנת ה-80 לרבי, ובספר "כבוד חכמים - עטרת פז" שנדפס בשנת תשמ"ט. כתב חידושי תורה עבור קובץ "מגדל אור" של ישיבת חב"ד בלוס אנג'לס. כתב אות בספר התורה לילדי ישראל והשתתף בחגיגת סיום הרמב"ם.

הרב אליעזר שמחה וסרמן כותב באחת מאגרותיו: "עובדא חשובה שהשבתי לראביי שמרני [=קונסרבטיבי]. הוא פגשני במסיבה ביחד עם אנשי חב"ד, ושאלני מה לאיש ליטא עם אנשי חב"ד? השבתי: בתורה בני ישראל נקראים צבאות ה' (שמות יב, מא) בצבא יש כמה מחלקות: רגלים, רוכבי סוסים, צי הים, צבא האויר וכו', כל אחד עובד במחלקה שלו וכל אחד מכבד את כל אחד, שכולם אנשי צבא אחד" .

על מכתב מחאה של הרבי הריי"צ (מכ"ב אייר תש"ג) נגד העברת הילדים פליטי השואה לחינוך כפרני ע"י הסוכנות היהודית, מופיעה, בין היתר, חתימתו של הרב אליעזר שמחה וסרמן. .

הנהגתו בישיבה

הרב ווסרמן היה נוהג בקירבה אישית ואיכפתית מאוד לכל תלמיד.

תלמידו הרב נחום שמריהו ששונקין מתאר באופן מיוחד את אופן לימדו דרך מסירתו השיעורים על ידו, ואת הקשר והאיכפתיות שהיה לו עם כל בחור בישיבה:

הרב רבי אלחנן היה בא מדי יום ביומו למועד התחלת הלימוד ומי שהיה מאחר שלוש פעמים, אחרי שהתרה בו, היה משלחו מן הישיבה...

בדרך כלל נהג הרב וסרמן את נשיאותו בישיבה ברמה וידע תוך כדי הגדת שיעורו, לזרוק מרה בהתלמידים, כדי שיקשיבו ויאזינו היטב את השיעור, דרכו הייתה להרצות את הגמרא לפני התלמידים בהסברה מפליאה. הוא עסק רק בפשוטה של הגמרא, עם פירוש רש"י, בהסבירו בטוב טעם את המילים, עד כי גם תינוק היה מבין. כה יפה ונעים היה הסברו עד שקושית התוספות על רש"י הייתה נפתרת מאליה.

דרכו הייתה להתבונן היטב בהאזנת התמידים לשיעור; מי שומע היטב, מי בקלות ומי אינו שומע כלל. כאשר גמר, היה פונה למיד לחזור על הענין בעל פה, כשהוא מצוה עליו לסגור את הגמרא. כיון שהלה לא שמע, מממילא לא ידע לחזור. הוא היה מניח את הלזה וציווה לחזור על הענין למי ששמע בקלות.

מאחר ששמע קצת, יודע היה לחוזר אבל היה מגמגם בחזרתו. הוא עזר לו ומעמדיו על העינן עד שגמר לחזור. אז פנה שוב לראשון, למי שלא ידע מקודם, ובאם הפעם שמע וידע היטב, מה טוב; ובמידה ולא, היה משיב על לבו כי הוא מהתלמידים שאינם רוצים לשמוע, מאלו שמסירים אזניהם לשמוע תורה. ואם בפעם השלישית לא ידע לחזור את הענין בעל פה, הוחזק הלה אצלו כתלמיד שאינו שומע את השיעור והיה משלחו מן הישבה. כך עקר מן השורש את אי ההקשבה לשיעור, מתחלה מפני היראה, ולאחר מכן היו מתרגלים כולם להאזין ולהקשיב את השיעור.

את דברי התוספות היה נותן לתלמידים לומר, ובמקום שהיה נצטרך להסבר או לביאור היה מעמיד את התלמיד מסביר ומבאר עד שהדברים היו מאירים וברורים מאד.

הוא אהב רק לבאר פשוטן של דברי הגמרא והתוספות, ולא אהב את הפלפול כאשר גמרו ללמוד ענין מסוים לפעמים שבעה דפים ויותר, היה מכריז כי משך שני ימים לא יאמרו שיעור ורק יחזרו היטב על הגמרא.

כאשר גמרו הזה, ביום השלישי, כבר היו רשומים אצלו "ועדים" תלמידים, בני רמה דומה בכשרונותיהם ובידיעותיהם. פעמים היה זה ועד של שלושה ופעמים של חמישה או יותר, הוא היה מכניס כל ועד בנפרד שואלם שאלות שונות, ואם היו בקיאים היטב בגמרא והתוספות שלמדו היו פותרים בקלות את שאלותיו. וכיון שראו התלמידים כי הכל תלוי בבקיאות היו מתחרים לחזור היטב על מה שלמדו. אף כי בסדר שכשזה הספקו ללמוד פחות ביחס לשאר הישיבות.

אך מספר הדפים שלמדו ידעו היטב, והיו שגורים על פיהם...

אצלי נתרבה החשק בהלימוד .. לערך שתי שעות לאחר חצות הלילה בקיץ - כי (שם) אז האיר כבר היום - הייתי מקיץ משנתי ורץ להישיבה לחוזר על לימודי .. כשנודע על כך לרבי אלחנן, הציע לי שלא להשכים קום כל כך כדי שלא יזיק להבנה.

מלחמתו נגד לימודי חול

ממשיך הרב ששונקין ומספר: בקייץ האחרון לשהותו של הרב אלחנן בהישבה, אירע מקרה לא נעים. באותה תקופה היו כבר בעיר מספר בריונים שהסיתו את בני הישיבה ללמוד למודי חול. למרבה הצער, עלה בידם למשוך אחריהם עשרים תלמידים אשר הסכימו ללמוד לימודי חול, אך גם רצו לשמוע את השיעור מפי רבי אלחנן. ברם, מיד עם בואם, שלח אותם רבי אלחנן החוצה, ובכדי שלא תתעורר שערוריה, נאמרו השיעורים במשך שני שבועות במקומות סגורים, עד כי נתייאשו מלבוא אל השיעור. רבי אלחנן הכריז אז, כי בישיבה אין מקום ללמודי חול, וכל הרוצה בלימודי חול, יעזוב את כתלי ישבתו!

כל התלמידים הסכימו אמנם לדבריו. אולם, מעשה שטן הצליח, כי הבריונים מצאו כמה בעלי בתים בעיר אשר עמדו לצידם והסיתו את רבה העיר, לקחת תחת פיקוחו וחסותו את בני הישיבה. הם הבריקו מיד לרבי אלחנן - אשר נסע לחגים לבני ביתו - כי יישאר בביתו, ומעתה ימלא הרב את מקומו,

הישיבה הוסיפה להתקיים עוד זמן אחד בלבד - ונתבטלה. מששמעו תלמידי השיעור של רב אלחנן שרבם לא יבוא, לא היה להם כל ענין לבוא.

תלמידיו בין חסידי חב"ד

• הרב נחום שמריהו ששונקין
• ר' שמואל זלמנוב
• ר' זושא ווילימובסקי הפרטיזן
• ר' אליהו פינקל
• ר' דוד גרשוביץ

ספריו

• קובץ שיעורים, חידושים על הש"ס, תשכ"ד-תשכ"ז (שני כרכים), שנכתבו על ידי תלמידי ישיבתו. בכרך ב נוסף חיבורו דברי סופרים, דיונים על מסורת התורה.
• קובץ מאמרים ואגרות, מאמרים במחשבה והשקפה ופירושי אגדה, תש"ס (שני כרכים)
• קובץ הערות, חידושים על מסכת יבמות. בראש הספר הודפסו שאלות ותשובות משו"ת הרשב"א הנוגעות לענייני המסכת. כ"כ צורף בסופו קונטרס ביאורי אגדות על דרך הפשט.
• עקבתא דמשיחא, (קיימות שלש גרסאות: שתי גרסאות בקובץ מאמרים חלק א' וגרסה נוספת בקונטרס בפני עצמו)
• ילקוט מאמרים ומכתבים, ברוקלין, תשמ"ז

לקריאה נוספת

• על קשריו של בנו, רבי אליעזר שמחה עם הרבי: שמן ששון מחבריך, חלק ב, עמ' 59-57.

• דברים שאמר רבי אלחנן וסרמן בשבח החסידות: אור אלחנן (בעריכת אהרן סורסקי), חלק ב, עמ' מד.