יום הילולא
יום הילולא, שמשמעותו בארמית הוא יום חג, הוא היום בו נפטר הצדיק, ובו ביום מדי שנה בשנה עולה נשמתו למדרגה גבוהה יותר בעולם העליון.
ביום ההילולא מתגלה לאדם המקושר בצדיק אזנים לשמוע לב להבין ועיניים לראות, ואז "קאי איניש אדעתיה דרביה" - האדם עומד על דעת רבו.[1]
החילוק בין ימי ההילולא של משה רבינו ורבי שמעון בר יוחאי[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי מסביר את החילוק שבין משה רבינו לרשב"י, שז' אדר הוא יום תענית[2], ואילו ל"ג בעומר הוא יום הילולא, שהוא ענין של שמחה[3].
כך הוא ההסבר: בזמן הבית, ועל דרך זה בזמן המשכן שהיה בהיות בני ישראל במדבר, שאז היה גילוי אלקות, "דגננא בעצמו עאל בגנתא" (הגנן עצמו נכנס לגינתו) - היה שלימות יחוד קוב"ה ושכינתיה, "יחוד קוב"ה ממש", ולכן לא היה צורך בהיחוד שעל ידי נשמות הצדיקים בעת הסתלקותם, שלגבי אמיתית היחוד דקוב"ה ממש, אין זה עלייה כלל, ולכן, הסתלקות משה רבינו אינה אלא ענין של ירידה.
אך הסתלקות רשב"י שהייתה בזמן הגלות (שהרי כבר הייתה אז גלות רומי) - כיון שאז לא היה שלימות היחוד דקודשא בריך הוא ממש, ואז ישנו רק היחוד שנעשה על ידי נשמות הצדיקים בעת הסתלקותם, "אז גם בחינה זו נקרא הילולא", כמבואר בזהר[4] שאז היו פניו מאירים, שהוא ענין תוספת אור גדול למעלה על ידי עליית כללות עבודתו של רשב"י בעת הסתלקותו.[5]
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- יום ההילולא, במדור 'חיי רבי' שבועון כפר חב"ד גליון 1863 עמוד 36
- קדיש או תחנון?, סקירה על המנהגים הנובעים מהיחס השונה למהות יום היארצייט של צדיקים, 'המבשר תורני' פרשת קורח עמוד יח
- מליצי יושר, באתר אוצר החכמה
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרבי עובר לפני העמוד ביום היארצייט של אביו וידאו מתאריך כ' מנחם אב תשל"ה
י"ז בשבט תשע"ד