דברים בטלים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דברים בטלים הינם שיחות ודיבורים שאין בהם קדושה, אינם דברי תורה וחכמה, ואף אינם חלק מצרכי האדם אך אינם דיבורי איסור דוגמת לשון הרע. אף שאין איסור ישיר לדבר בדברים אלו, הרי שהם מטמאים את הנפש, ובנוסף, הם כרוכים על פי רוב באיסור ביטול תורה.

באופן כללי יותר, נכנסים בהגדרה זו לא רק דיבורים בטלים, אלא כל העיסוק בדברים שאין בהם תועלת.

גדרם[עריכה | עריכת קוד מקור]

בדברי חז"ל ורבותינו הראשונים, מכונה העיסוק בדברים בטלים בשמות שונים: 'דברים בטלים' ו'שיחה בטלה'[1], 'דברים אחרים'[2], ו'שיחת חולין'[3]. הדוגמאות שנותן הרמב"ם ל'שיחה בטלה' הם חשבונות כמה סאים תבואה היו לנו בשנה פלונית, כמה דינרים הוציא בחתונת בנו, וכיוצא באלו, ונקראים 'שיחה בטלה' מכיון שאין בהן צורך ותועלת[4].

חז"ל שיבחו את רבי חייא ורבן יוחנן בן זכאי שלא שח שיחה בטלה מימיו[5].

בפירוש המשניות הגדיר הרמב"ם דיבורים אלו כ'דיבור הנמאס' מה שעוסקים האנשים במה שאירע, ובמה שהיה, ומה מנהגי המלך פלוני, ואיך הייתה סיבת מות פלוני, או איך התעשר פלוני[6].

בנוגע לגדר ההלכתי של דיבורים אלו, נחלקו הפוסקים, כאשר המחמירים[7] טוענים שדיבורים אלו אסורים מהתורה, והמקלים[8] מצדדים שהאיסור הוא רק מדרבנן ורק כשמדבר בהם בזמן שעוסק בתורה, אך בשאר הזמנים אין בזה איסור של ממש.

והמאירי במסכת יומא כתב, שהסוברים שהשח שיחת חולין עובר בעשה ובלאו, לא נתכוונו הלכה למעשה, אלא דברו דרך צחות.

סייגים מיוחדים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אף שיש צדדים להתיר דברים בטלים, הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים הוא מכת לצים[9], ובבית הכנסת אין לדבר בהם כלל, היות ונכללים בגדר של קלות ראש[10], ולא ידבר בהם קודם התפילה[11], ורבותינו נשיאינו ביקשו לעורר שלא ידברו בדברים בטלים בבית הכנסת, ובפרט בזמן התפילה[12].

כמו כן יש זמנים מיוחדים בהם אסור להרבות בשיחת בטלה, כמו בשבת[13], בה הזהירו רבותינו נשיאינו בפירוש להימנע מדברים בטלים[14].

אצל חסידים נזהרים במיוחד בראש השנה שלא לדבר דיבורים בטלים כלל, ולנצל את כל הזמן לאמירת תהילים[15].

בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

דיבורים בטלים מגיעים מיסוד הרוח שבנפש, ובדוגמת הרוח - אין להם ממשות ותועלת[16], ומגיעים לאדם מצד פריקת עול, ומביאים אותו למחשבות זרות ועד להרהורי עבירה, היות ובכח הדיבור לפעול על הנפש ולמשוך אותה לענינים שבה מדברים[17], וכן מגשמים את הנפש שלא תהיה לה שייכות לרוחניות ולא תוכל לחוש בעדינות של הענינים הרוחניים[18].

השפעתם על הנפש[עריכה | עריכת קוד מקור]

בספר התניא פרק ח' אומר אדמו"ר הזקן כי איסור ביטול תורה הוא לכל מי שמסוגל לעסוק ובשעה שמסוגל לעסוק בתורה, אך איסור דברים בטלים "ודברת בם" הוא איסור מיוחד, וההנאה מאיסור דברים בטלים כרוך בחיבוט הקבר.

לא זאת בלבד, אלא שאפילו כאשר אדם מדבר דברים בטלים בהיתר, כגון עם הארץ שאינו יכול ללמוד, הדברים בטלים מטמאים את הנפש, ובפרטות – הוא מטמא את המידות מיסוד הרוח שבנפש[19] בטומאת קליפת נוגה, ועל כן לאחר שהנשמה עוזבת את הגוף, מוכרחת היא להיטהר טהרה מיוחדת מטומאתם של הדברים בטלים על ידי גלגולה בכף הקלע[20].

ומכיון שמהות הפעולה של דברים בטלים הוא טומאת הנפש, לכן הם כוללים גם את העיסוק בחכמות אומות העולם, אלא שבעיסוק בחכמת האומות הוא מטמא יותר את הנפש, היות שבזה נטמאים לא רק המידות וחלק הרוח שבנפש, אלא גם את כוחות השכל שלו, אלא אם כן עושה זאת לצורך פרנסה או לתועלת מסויימת וכדומה ולא לשם עיסוק והנאה מעצם החכמה שבהם בלבד[21].

דיבורים בטלים של תלמידי חכמים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הצמח צדק מסביר[22] שהדיבורים בטלים מגיעים מ'מותרי המוחין', ולכן – תלמידי חכמים שמוחם מלא ושקוע בעניני קדושה, גם ה'שיחת חולין' והדברים בטלים' שלהם – צריכים לימוד, והם בחינת חכמה עילאה ממש, אך אצל שאר האנשים, אפילו שהם אנשים כשרים ויראי שמים, מותרי המוחין שלהם אינם תורה, ולכן הדברים בטלים שלהם אסורים ומטמאים את הנפש[23].

אצל הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

באחת היחידות למשפיע ר' ניסן נמנוב התבטא בפניו הרבי שמה שהוא לא משער שהחסידים יקיימו לפחות ב-50% הוא אינו תובע כלל, היות ואז זה נכנס בגדר 'דברים בטלים'[24].

באופן דומה התבטא הרבי בפני העיתונאי נתן ילין מור (פרידמן)[25], שישתדל למלא את בקשתו ולא לגרום לו להיכשל בדיבורים בטלים.

התבטאות פומבית דומה אמר הרבי בקשר להכרח להוריד את הדברים שמדברים בהתוועדות למעשה בפועל[26], אחרת אפילו דברי התורה והקדושה שנאמרו, נכנסים בגדר דברים בטלים[27].

הרבי הדריך פעמים רבות, שבדורנו עיקר האתכפיא אינה בהימנעות מאכילה ושתיה, כי אם ההימנעות מדברים בטלים וכדומה[28]. על פי השמועה, הרבי אמר ביחידות, כי מבחור נדרש להקדיש שעה וחצי ביום לדברים בטלים[דרוש מקור].

חסידישע דברים בטלים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אצל חסידים נהגו להרבות בדיבורים 'סביב' ענייני החסידות, אף שאינם עוסקים ישירות בעניני עבודת השם לימוד ויראת שמים. דיבורים אלו מכונים בפי חסידים 'חסידישע דברים בטלים'[29].

אדמו"ר המהר"ש התבטא על דיבורים אלו, שהם בדוגמת דברי חז"ל: "מה שאסר לנו הקב"ה, התיר לנו כמותו"[30].

המשפיע החסידי ר' מענדל פוטרפס סיפר שבהיותו בישיבה היה לו חברותא עבור כל דבר ודבר, וכך הייתה לו גם חברותא קבועה לדבר יחד ב'חסידישע דברים בטלים' עם החסיד ר' בערל קורניצער.

דברים שהם בטלים[עריכה | עריכת קוד מקור]

כאשר הדברים הנאמרים בהתוועדות אינם באים לבכן ולפועל, הרי זהו ענין של "דברים בטלים":

"דברים בטלים" – אין פירושם דברים ריקים מתוכן, כדעת העולם; אלא פירושם הפשוט הוא – דברים שהם בטלים, דברים שאינם פועלים פעולתם, אפילו אם אינם ריקים מתוכן מצד עצמם[31].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. גרסת המאירי ביומא יט, ב. מדרש תהלים לט, ד. רמב"ם הלכות דעות פרק ב' הלכה ד'.
  2. לפי הגירסא הנפוצה בגמרא מסכת יומא שבהערה הקודמת.
  3. סוכה כח, א.
  4. רמב"ם הלכות שבת כג, יח.
  5. סוכה כח, א.
  6. פירוש המשניות לרמב"ם אבות א יז. בשונה מדיבור של מצוה, דיבור האהוב, ודיבור המותר, אך מעולה מהדיבור האסור.
  7. רש"י יומא יט, ב, מדרש תהלים לט, ד, פרי מגדים אורח חיים קנא, אשל אברהם סק"א, דרכי משה יורה דעה רמו סק"ט, יומא עז, א, ועוד.
  8. ספרי ואתחנן לד, ובפירוש רש"י על הפסוק 'ודיברת בם' (דברים לד, ז) דעת רב אחא בר יעקב במסכת יומא שבהערה הקודמת, עבודה זרה ג, ב, ועוד.
  9. שערי תשובה לרבנו יונה קעז.
  10. רמב"ם תפלה יא ו; טוש"ע או"ח קנא א.
  11. ברכות לא, א; רמב"ם תפלה ד יח; טוש"ע או"ח צג ב.
  12. קונטרס אחרון שבתניא אגרת ט. שיחת ש"פ נצבים תשכ"ח – תורת מנחם חלק נג עמוד 466: אגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב ח"א עמוד קעז ואילך.
  13. רמב"ם שבת כד ד, על פי שבת קיג ב, לפירוש התוספות שם ד"ה שלא, בשם רבנו תם; טוש"ע או"ח שז א. ירושלמי שבת טו, ג.
  14. קונטרס עץ חיים סעיף כה. שיחת ליל כ' כסלו תרפ"ד, ספר השיחות תר"פ-תרפ"ז עמוד 61.
  15. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק י', עמוד תכה. ספר המאמרים תרצ"ז, עמוד 310.
  16. לקוטי אמרים פרק א'.
  17. ספר המאמרים תרצ"ב מוצאי יום כיפור, עמוד נג.
  18. שיחת שבת פרשת ראה תשט"ו.
  19. מבין חמשת חלקי הנפש: נפש רוח נשמה חיה יחידה. הנפש מתגלה ופועלת בכוחות המעשה, הרוח – במידות, הנשמה – בכוחות השכל, והחיה והיחידה שייכים לכוחות המקיפים החופפים על הכוחות והגוף כולו.
  20. אך מי שאצלו הדברים בטלים כרוכים גם בעבירה של איסור ביטול תורה, לא די לו בכף הקלע כדי לטהר את הנפש, וצריך הוא להזדכך בעונשים חמורים שמענישים על ביטול תורה, ובנוסף נטהר הוא גם בעונש הכללי לכל ביטול מצוות עשה מחמת עצלות - גיהנם של שלג (נמצא שאדם שמבטל תורה ועוסק בדברים בטלים באיסור – נענש ב-3 עונשים).
  21. במענה לשני בחורים ששאלו את הרבי אם מותר ללמוד בקולג' (מכללה), השיב הרבי שעל הקול'ג חז"ל אומרים: ודברת בם - ולא בדברים בטלים ולא בחכמות חיצוניות. ולכן, זה אפשרי בתנאי שזהו לימוד מקצוע כגון סנדלר, חייט או סוחר, והאדם לומד ספציפית את עיקר המקצוע ואינו מתייחס לטפל. אך כאשר אדם לומד בקולג' כדי להתמצא בתרבות ולהרחיב את הידע (וכלשון הרבי: "לדעת על שייקספיר איינשטיין וכו'"), חל איסור ללכת ללמוד שם.
  22. דרך מצוותיך, מצוות תגלת מצורע. עד"ז בפירוש המילות לאדמו"ר האמצעי, לדוד בשנותו, לח, ב.
  23. וייתכן שזהו הביאור גם להיתר שנוהגים בחסידישע דברים בטלים.
  24. יומן ר' אהרון קורנט, תשרי תשמ"ב.
  25. בעת חלוקת כוס של ברכה במוצאי ראש השנה תשל"ז.
  26. שיחת שבת פרשת וישלח תשמ"ב, התוועדויות חלק א' עמוד 490.
  27. ראו גם אגרות קודש חלק יג אגרת 'תקצא, חלק יב אגרת ג'תתקט, ג'תתקנח, ד'פח. תורת מנחם כרך טו עמ' 227.ר"ד מדברי הרבי עם האדמו"ר מגור ביום ה' כ"ד אייר תשל"ז - פרדס חב"ד גליון 18 עמ' 42.
  28. אגרות קודש חלק י"ב אגרת 'קצו. וכך מסופר על אדמו"ר הרש"ב שאמר לאחד הבחורים שנכנסו ליחידות שכפי ששד"ר שנוסע לגייס כספים את עיקר הכסף הוא אוסף דווקא מה'עשירים', כך גם באיברים ישנם אברים 'עשירים' שפועלים הרבה ואברים שפועלים מעט זמן במשך היום, ועיקר ה'גביה' של ה'אתכפיא' צריכה להיות דווקא מהאיברים ה'עשירים', דוגמת הפה שמדבר הרבה והעיניים והאוזניים שרואות ושומעות כל המזן, ולא כל כך מהאכילה והשתיה שהם האברים ה'עניים'.
  29. ראו לדוגמא זכרון לבני ישראל פרק טז.
  30. ספר השיחות תרצ"ו עמוד 14.
  31. התוועדות ש"פ חיי שרה תשט"ז, תו"מ ע' 227. וראה מכתב כ"ט מ"ח תשט"ז (אגרות- קודש חי"ב ריש ע' צח): "וכמדובר בהתועדות כ"פ וגם בש"ק מברכין זה העבר כו'". וראה גם מכתב י"ד כסלו; ג' מנ"א תשט"ז (אגרות- קודש שם ע' קמז; חי"ג ע' שכח). ועוד.