ציון
המונח "ציון" מפנה לכאן. לערך העוסק בבית עלמין, ראו בית החיים.
ציון הוא כינוי לנקודת פנימיות הלב, עצם הנשמה של היהודי, כפי שמתגלה ובאה לידי ביטוי בעבודת השם בקיום התורה ומצוות מתוך אהבה שלמעלה מטעם ודעת.
היא נקראת בשם 'ציון' וסימן, כיון שבמהותה היא בטלה לרצון העליון ואינה אלא מעין 'סימן' בלבד למקורה העליון באלוקות שבו היא דבוקה ועמו היא מאוחדת.
מקור המושג וביאורו[עריכה | עריכת קוד מקור]
חז"ל במסכת עירובין[1] לומדים מהפסוק ביחזקאל "וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן"[2] שציון הוא לשון סימן[3].
אף שבמקומות רבים בנביא 'ציון' הוא כינוי של העיר ירושלים[4], או בצירוף הלשון 'הר ציון' או בלשון 'ציון' בלבד דוגמת הפסוק 'צהלי ורוני יושבת ציון', עיקר הכינוי הוא על כנסת ישראל, כדרשת חז"ל[5] על הפסוק 'ותאמר ציון עזבני השם'[6] שאלו הם דברי כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא, וכן במקומות נוספים.
על פי הסוד, לשון ציון מורה על מידת מלכותו של הקב"ה כפי שמתלבשת בבחינת מקום וזמן[7], ובפרטיות יותר בחינת יסוד דנוקבא כיון שהוא גם לשון זכר וגם לשון נקבה[8], וכאשר היא יורדת לעולמות בי"ע לברר בירורים, היא נקראת בשם 'בת ציון', ובדומה לזה כנסת ישראל בזמן הגלות נקראת גם היא בשם 'בת ציון'[9], ובזמן הגאולה 'לציון יאמר איש ואיש יולד בה', שתתעלה ותהיה בחינת 'איש' וזכר.
המשכת האלוקות בעולם, היא על ידי שכנסת ישראל הקרויה בשם 'ציון' מקיימת את המצוות המעשיות, שגם הם בחינת 'סימן' ו'ציון' בלבד ('הציבי לך ציונים'[10]), שזהו פירוש לשון הפיוט שאומרים בהושענות 'ציון המצויינת', כנסת ישראל המקיימת את המצוות[11].
ביהודי עצמו, השם 'ציון' מורה על עצם הנשמה ועבודת השם ברעותא דליבא שלמעלה מטעם ודעת מתוך אהבה רבה[12], הטעם לשם 'ציון' הוא משום שבחינה זו שביהודי היא 'סימן' ו'ציון' לעצמותו יתברך[13].
חומת בת ציון[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – דברים בטלים |
'בת ציון' מורה על כנסת ישראל עצמה, ונקראת 'ציון המצויינת' כאשר היא דבורה בשם הוי' בכל קומתה, במוחין במידות ברצון ובתענוג.
'חומת בת ציון' מורה על האותיות מחשבה ודיבור, ששורשם בעצמות, בחינת המקיף הכללי, בדוגמת החומה שמקיפה את העיר כולה[14].
אותיות המחשבה והדיבור מצד עצמם נקראות 'אבנים' שהם בחינת דומם ויכולים לשמש לכל צורך, וכאשר הם משמשות לדברים בטלים - יוצרות חומה המקיפה ומסתירה לנשמת האדם ומפריעות לה להתחבר באלוקות, והדרך היחידה שלה להתגבר על מכשול זה הוא באמצעות התעוררות רחמים רבים על ידי בכי, כלשון הפסוק 'חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה', והרחמים העליונים ממשיכים מקיפים עליונים דקדושה שבכוחם להפוך את הדיבורים בטלים לקדושה[15].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ נד, ב.
- ↑ לט, טו.
- ↑ וכמו שפירש רש"י על הפסוק: סימן שיש כאן עצם של מת כדי שיפרשו ממנו הולכי דרכים ועושי טהרות.
- ↑ ובפרטיות יותר על 'מקום המלוכה' כפירוש הרד"ק על הפסוק 'אוהב השם שערי ציון' (תהלים פז, ב) "והזכיר ציון – כי הוא מקום המלוכה ובכללו ירושלם", או של עיר דוד שבתוכה, כביאור המלבי"ם על ישעיהו ד, ג: "בציון, בירושלם". מבואר אצלי תמיד כי מצודת ציון היא עיר דוד, וירושלים כולל כל העיר.
- ↑ ברכות לב, א.
- ↑ ישעיהו מט, יד.
- ↑ מאמרי אדמו"R הזקן תקס"ו חלק א' עמוד ריב ואילך.
- ↑ תורה אור מקץ לז, ד.
- ↑ שם לז, ג.
- ↑ ירמיהו לא, כ.
- ↑ תורה אור מקץ לז, ב. תורת חיים בראשית חלק א' חיי שרה קלב, א.אור התורה דברים חלק א' עמוד קיג.
- ↑ הקדמת שער האמונה לאדמו"ר האמצעי, נתיב מצותיך (קאמרנא) נתיב היחוד שביל ד.
- ↑ מאמר ד"ה ציון במשפט תפדה תשט"ו.
- ↑ באופן כללי בחסידות 'בית' מורה על מקיף, והחומה שמקיפה על הבתים כולם היא המקיף הכללי, וכך בנמשל שאותיות המחשבה והדיבור הם מקיף כללי גם לבחינת הרצון והתענוג.
- ↑ שערי אורה שער החנוכה ז, א.