אדמו"ר הריי"צ לבוש בעניבה שחורההרבי לבוש בעניבה שחורההרבי לבוש בעניבה. מאחורי הרבי עומדים מזכירי הרבי הרב בנימין קליין והרב חיים יהודה קרינסקי כשהם גם לבושים בעניבה
עניבה היא פריט לבוש, מהודקת באמצעות קשר סביב הצוואר. מצוייה בעיקר בקרב חוג הליטאים. אצל חוג החסידים ישנה הסתייגות מלבישת עניבה. בקרב חסידי חב"ד מצוייה העניבה בעיקר אצל עסקנים ואישי ציבור.
ביום ב' דחג השבועות פנה הרבי באמצע ההתוועדות ואמר לאחד הנוכחים שלבש עניבה: "נעמט אראפ אייערע טיי'ס. פשוט כדי מען זאל ניט זיין אזוי מסודר'יק אין גשמיות. אז אין ליובאויטש איז איינער געקומען פון די קאלאניע'ס, האט ער אין ערב שבת נאך חצות געפוצט די שיך, אז דער חסיד ר' מיכאל האט דאס געזען שאל וואס איז דאס? וענה הנ"ל לכבוד שבת ער פוצט די שיך, ואמר לו ר' מיכאל: דא פוצט מען די קאפ און ניט די שיך" (="תוריד את העניבה שלך. פשוט כדי שלא להיות מסודר כל כך בגשמיות. כשבליובאוויטש הגיע אדם מהמושבה, הוא צחצח את נעליו בערב שבת אחר חצות, שאל אותו ר' מיכאל מה מעשיך? וענה הנ"ל לכבוד שבת מצחצח את הנעלים, ואמר לו ר' מיכאל: כאן מצחצחים את הראש ולא את הנעלים"). כלומר, הרבי בא להדגיש שלבישת העניבה היא ירידה לעניינים מיותרים שאין בהם צורך[2].
הרבי הורה לרב אריה לייב קפלן ללבוש עניבה במשרדי ממשלה כיוון שהם מתפעלים מעניין זה[3].
הרבי דיבר פעם[דרושה הבהרה] בהתוועדות כלפי ההנהלה ב770 שבמקום שיהיו מונחים בצרכי התלמידים הם מונחים במצב העניבה. לאחר השיחה הוריד הרב מרדכי מנטליק את עניבתו.
מתוקף תפקידו הופיע הרבי תמיד בציבור עם עניבה שחורה[5], אך היו פעמים[6] שדיבר על 'מנהג' זה בשלילה[7]. בכמה יומנים מתואר שלפני התפילה מסדר הרבי את העניבה[8]. וכן שמעתי מרא"ל הכהן שליט"א, שמסדר העניבה לפני שמו"ע, וכן בכלל מסדר בגדיו. וכן אומר הרב אופן שי' שזוכר שהרבה פעמים סידר הרבי את העניבה לפני שמו"ע.
↑בית משיח גיליון 740 עמוד 33 [ לקריאה] (אוצר החכמה)
↑ • משוכת העניבה • גליון 977 עמוד 86 • גיליון 740 עמוד 33
↑וראה בתשורה של ר' דוד ראסקין ע"ה – כסלו תשע"ט – מה שמסופר שהרבי אמר שהוא לובש עניבה רק משום שכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נהג כן וכו'. עיי"ש בעמוד .100 שוב ראיתי שזה מופיע בספר 'ליקוטי סיפורי התוועדויות' ע' 339. (באותה 'יחידות' שלפני צאתם לשליחות שאל ר' דוד את הרבי האם עליו ללבוש עניבה
בתקופת שליחותו, כפי שממליצים לו חבריו לעשות. ענה לו הרבי: בחור חסידי אינו צריך ללכת עם עניבה, ומה שאני לובש עניבה, זהו משום שכך נהג הרבי (הריי"צ}. אבל כאשר יוצאים לשליחות וכדומה, יכולים ללבוש עניבה באופן זמני, עראי)
↑סח הרב יחזקאל ברוד ע"ה שהגיע לארצות-הברית בקיץ תשי"א ('אור חסידי בחושך הסובייטי' עמ' 199): ההתוועדות של חג השבועות תשי"א – הראשונה שבה נוכחתי – נערכה בבית-הכנסת הקטן ('למעלה') והיה צפוף למדי. המקום היחיד שמצאתי היה על החלון. ישבתי על אדן החלון כשרגלי האחת בפנים והשנייה בחוץ, אבל לא הרגשתי לא צפיפות ולא אי-נוחות, כל-כולי הייתי מרותק למחזה שטרם ראיתי כמותו. להתוועדויותיו של הרבי בשנים ההן היה אופי שונה מאופיין בשנים שלאחר מכן. אז האווירה היתה משפחתית יותר והרבי העניק תשומת-לב אישית כמעט לכל אחד ואחד... במשך ההתוועדות הרמתי כוסית 'לחיים' והושטתי אותה לעבר הרבי. הרבי הביט בי ובעניבה שעל צווארי, חייך ואמר: "גם אתה כבר התחלת ללבוש את הסמרטוט הזה?! הסר אותו!"... מובן שהסרתי מיד את העניבה, ומאז לא הקפדתי כל-כך על כללי הלבוש האמריקניים... ובש"פ חו"ב תשכ"ט דיבר רבינו על כך שבליובאוויטש לא היה מושג של 'עניבה' ובפרט בקשר לראשי הישיבה כו'. ומיד על אתר פשטו ראשי הישיבה את עניבותיהם ושוב לא החזירום (הרב מענטליק ע"ה ויבלח"ט הרב ישראל פרידמאן שי'...)
↑מרשימות רד"מ דרוקמן שי' – 'דרך תמים' שבט תשע"ז ע' 37: היו כמה הנהגות קבועות של הרבי שראית בהם יר"ש מופלגת (מספר על תשכ"ז-תשכ"ח). אחת מהן היתה בשעת הגבהת הס"ת ונשיאתו מן הארון ובחזרה. כל זמן שהס"ת היה מחוץ לארון – הרבי הביט בו, חוץ מזמן קריאת התורה, ועקב במבטו אחרי הס"ת כל משך זמן
העברתו מן הארון לבימה. המעניין הוא, אשר בשעה שהרבי הביט בס"ת היה אפשר לראות שהרבי ממצמץ בעיניו, בעינים של הרבי היה כמין פחד ויראה כזאת שאי אפשר להסביר. הנהגה נוספת קבועה בהקשר לזה, היה בתפלת ערבית קודם שמו"ע, אשר בכל פעם בזמן זה
הרבי סידר את עניבתו. אמרו אז שזהו משום 'הכון לקראת אלקיך ישראל'.
• 
גליון 977 עמוד 86 • 