עבד כנעני

ישנם כמה מצוות התורה הקשורים לאדם שקונה לעצמו עבד כנעני.

בתורת החסידות מדובר בראוכה בכמה מקומות אודות המצוה בהעבודה הרוחנית של האדם, ובכללות "עבד כנעני" היא עבודה שנעשית מתוך חובת יראה ורתיעה בלבד, ולא מתוך אהבה ורצון פנימי. המדריגות השונות בעבודתו מראות את ההתמודדות של האדם עם עול מצוות, כשהיא נעשית מתוך חיצוניות בלבד ולא מתוך חיבור אמיתי לרוחניות ולקדושה.

בחסידות

העניינים שמצויים בנגלה דתורה, קיימים גם בנסתר דתורה ובסדר ההשתלשלות למעלה, וניתן למצוא את מקבילותיהם בעבודה הרוחנית של נפש האדם. כך, מצוות מסוימות, כמו מצוות עבד עברי, נוהגות רק בזמן שהיובל חל. עם זאת, תורת ישראל היא נצחית, ובפרטיות מצוות אלה, למרות שהן תלויות בזמן, יש להן מקבילות רוחניות שתוקפן תמידי. מה שמסביר את התופעה של עבודה רוחנית תמידית, גם כאשר ההיבטים הגשמיים משתנים.

עניניו ומדריגתו

הבחינה של "עבד כנעני" היא מהמדרגות הנמוכות ביותר בנפש האדם, ומשתייכת לדרגת ה"נפש" מתוך חמשת השמות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. "נפש" מתייחסת לעשייה בפועל, והיא קשורה לעולם העשייה, שהוא עולם התחתון ביותר מתוך הארבעה: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.

עבד כנעני, בהשוואה לעבד עברי, הוא אדם שמתנגד לקבל על עצמו עול עבודה רוחנית. בהיבט הגשמי, העבד הכנעני נמצא במצב של "הפקירא ניחא לי" – הוא מסכים להיות במצב של עבדות מתוך הכפייה, ולא מתוך רצון פנימי לעבוד את אדונו. הוא עובד רק מתוך יראת השבט, וכשישנם כרוזים עליונים או מאורעות חיצוניים שמעוררים בו פחד, הוא עשוי לשוב בתשובה באופן חיצוני.

העבודה של עבד כנעני, בפן הגשמי או הרוחני, אינה נעשית מתוך רצון פנימי או חיבור אמיתי, אלא מתוך פחד ויראת השבט. בעבודת ה', משמעות העבודה הרוחנית היא להתעורר לתשובה רק מתוך הפחד והכרזות עליונות, ולא מתוך אהבה ורצון פנימי. עבודת עבד כנעני היא גם תשובה חיצונית שאין בה את התשובה השלימה, ויש בה מחסור בחיבור אמיתי עם השם יתברך.

מדריגות בעבודת עבד כנעני

1. המדריגה העליונה של עבד כנעני: המדריגה הזו מתארת את האדם שעובד את ה' מתוך יראת השבט, אך הוא נזהר לא לעבור עבירה כמעט בכלל, ומצליח לשמור על עצמו בכוח הדיבור והמעשה. אף על פי כן, יש בו פוטנציאל לעבור עבירה מתוך חוסר רצון פנימי לעבוד את ה'.
2. המדריגה של "רשע וטוב לו": אדם זה לא עובר עבירה באופן תדיר, אך לפעמים הוא חוטא בהרהור, דיבור או מעשה. יש בו יראת השבט ברמה כזו שמונעת ממנו לעבור עבירות באופן כללי.
3. מדריגת "רשע": במדרגה זו, העבד הכנעני הוא אדם שמעשיו לא תמיד מתואמים עם רצונו הפנימי. הוא עשוי להרגיש את השפעת יראת השבט על התנהגותו, אך בתוך נפשו ישנו חוסר חיבור אמיתי לרוחניות.

עבודת עבד כנעני בתפילה

בעבודת התפילה, המדריגה של "עבד כנעני" היא תפילה שנעשית מתוך הודאה בלבד, ללא התחברות פנימית או התבוננות אמיתית בשבחי ה'. לדוגמה, התפילה "מודה אני" היא רק הודאה בלי חיבור פנימי, דבר שקשור לשלב "נה"י" בתפילה – ההתבוננות, אך ללא חיבור פנימי שמוביל לקשר אמיתי עם ה'.

עבודת עבד כנעני בלימוד תורה

בלימוד התורה, ניתן למצוא את המדריגה של "עבד כנעני" גם בלימוד שלא לשמה, שבו הלומד מקבל את התורה או את מצוותיה מתוך מניע חיצוני ולא מתוך רצון פנימי לחיבור אל הקדושה. לדוגמה, לימוד תורה לשם פרנסה, או לימוד שהיא הדרך לידע את המעשה בלבד, אינם נחשבים ללימוד תורה לשמה. כל אלו נכנסים תחת הגדרה של "לימוד שלא לשמה", בו הלומד לא פועל מתוך חיבור פנימי אלא מתוך צורך חיצוני.

עבודת עבד כנעני בקיום המצוות

בקיום המצוות ישנו אופן שנקרא "שלא לשמה", כפי שמציין רבנו הזקן בתניא. במצב זה, אדם מקיים את המצוות לא מתוך רצון פנימי אמיתי, אלא מתוך הרגל, ולפעמים מתוך תחושת חובה או ציפייה חיצונית. יש להבין כי גם קיום מצוות שלא לשמה, כפי שמצוין בתניא, יכול להתרחש ממניעים חיצוניים ולא מתוך רצון פנימי אמיתי, כך שלעיתים העבודה הרוחנית נעשית מתוך "מצוות אנשים מלומדה", כלומר מתוך הרגל, שהורגל בילדותו על ידי אביו ורבו. במקרה כזה, האדם מקיים את המצוות מתוך יראת הרצועה, אך אין חיבור פנימי או רצון אמיתי לקיום המצוות. לאחר זמן, הרגל זה הופך לטבע, והאדם מקיים את המצוות מתוך הרגל בלבד.

בנוסף לכך, ישנו אופן נוסף של קיום מצוות שלא לשמה, בו אדם מקיים מצוות ומתפאר בהם. זהו מדרגה נמוכה יותר, שבה האדם מקיים את המצוות מתוך רצון להראות בפני אחרים ולהתפאר במעשיו, ולא מתוך חיבור פנימי לקדושה ולטהרה. כך, לדוגמה, כאשר אדם מתענה ומתפאר בכך בפני אחרים, זה מצביע על כך שהמניע לקיום המצוות לא נובע מתוך כוונה רוחנית אמיתית אלא מתוך רצון להיראות טוב בעיני הסובלים מסביבה.

לקריאה נוספת

• דרך מצוותיך, מצוות "אמה עבריה"

ראו גם

• עבד עברי