מטי ולא מטי: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''מטי ולא מטי''' (תרגום: נוגע ואינו נוגע ופירושו: מתפשט ואינו מתפשט) הוא המקור לבחינת [[רצוא ושוב]]. המשל מכוחות הנפש הוא בהרצון{{הערה|המשך ס"ו ד"ה ויכולו וגו'}}.

מטי ולא מטי הוא סדר התפשטות והמשכה (והשפעה) של [[אור אין סוף]] לתוך העולמות. וכיוון שאא"ס, כשמו כן הוא, בלי גבול, התפשטותו לעולמות הוא באופן שאינו בא בהתחלקות. אלא, תיכף עם המשכה יש הסתלקות, כי אם לא, ה[[כלים]] (והעולמות) היו מתבטלים {{הערה|תורה אור פרשת בראשית דף ב' עמ' ד.}}, בהיותם נבדלים ממקורם. מה שאין כן רצו"ש שעניינו הוא סדר קבלת החיות (וסדר העבודה של ה[[מלאכים]] וה[[נשמות]]) של הנבראים מאא"ס. ולכן הסדר הוא הפוך, בתחילה רצוא ו[[ביטול]] למקורו ואחר כך שוב והמשכה בעולמות.

הסיבה לזה שהאור מסתלק מיד כשנמשך מובן מעניין [[אור הכלול]]{{הערה|ראה הניסמן בהערה 1. ראה גם מעניין האור בכללות באור התורה פרשת תרומה סוף עמוד א'שס"ח }} במקורו. בראשית התגלות של האור, האור עדיין כלול במקורו, וגם כשהוא נמשך (כי הרי גם בגוף השמש נמצא אור השמש), הוא עדיין בהעלם במקורו, ולכן אינו משתנה ממהות למהות אחרת. ויוצא שגם כשהאור מתפשט (מטי), אינו מתפשט (לא מטי) באופן שישתנה למהות נפרדת ממקורה. מה שאין כן לגבי הנברא (שמהותו היא היותו נבדל ממקורו), כשמסתלק ממציאותו מסתלק ממהותו להיות כלול במקורו. וכן הוא גם באור המתיישב בכלי. מאחר והכלי פועל שינוי בצורת ההתגלות של האור (היינו הגוון), כשמרגיש הריחוק ממקורו, משתוקק להסתלק ולהתכלל במקורו {{הערה| ראה הערה 1}}.

ומובן ממשל בכוח [[הרצון]] מכוחות הנפש. כל עניינו של הרצון הוא הטיית הנשמה. ונמצא שכל מהותו הוא התפשטות הנשמה לחוץ. וכמו כן, בגילוי הרצון מורגשת מציאות הנשמה בגלוי, ומיד כשמסתלקת הנשמה מאותו רצון אז מיד מתבטל הרצון. מה שאין כן לגבי שאר כוחות הנפש, לדוגמה מהשכל. גם אחרי הסתלקות הנשמה מהשכל נשאר קיים מה שהשכיל כבר. מה שאין כן בהרצון, שלא נשאר כלום ממנו {{הערה| המשך תרס"ו

בסוף ד"ה ביום השמיני עצרת וגו' הראשון}}.

'מטי ולא מטי' הוא השורש הראשון לזמן, מעין השייכות של [[מקיף]] הקרוב לעניין ה[[זמן]]{{הערה|צריך מקור}}.

[[קטגוריה:עולמות]]